פן פיקשן
סגסטה - חלק א'אדם רימון
15/07/2005 23:26 הארי התעורר ראשון. הוא התרומם, התמתח, קם, ונפל שוב לאחר שחבט את ראשו בתקרת המערה. ציוץ ציפורים נשמע מבחוץ, והוא הלך כפוף אל פתח המערה. מהמערה נשקף נוף מדהים של גבעות מוריקות, ומאחוריהן יער עצים עבות. הוא יצא מהמערה וסקר את השטח. הוא עמד על ראש גבעה. הרחק למטה נשקף כביש צר בין עירוני. ומאחוריו... מאחוריו עמד מבנה אדיר - עמודי השיש שלו היו גבוהים לכדי עשרה מטרים או יותר - אך הוא היה חסר תקרה... הארי שאף אוויר צונן לריאותיו והבין שהיה עד כה בהלם ורק כעת החל לשים לב מה קורה סביבו. הוא חזר אל תוך המערה והוציא את תיקו ואת המטאטא שנקנה ממוכר המטאטאים, כולם עדיין ישנו. זמן מה הוא ישב על מדרגת האבן של המבנה והביט בחוות ובשדות שנשקפו מהאופק. הכל היה רענן אחרי הגשם של אתמול, והשמיים השתרעו כחולים גבוה מעליו, כשרק פה ושם מרחפים שברי ענן.
"רק שביט, הא? זה לא נראה לאדון פוטר קצת מ-י-ו-ש-ן?" הארי הביט בשתיקה במאלפוי שיצא בדיוק מהמערה. לאחר רגע של דממה הוא אמר: "דראקו, נכון שזה מעצבן שיש לנו מטאטאים ישנים, אבל הם עדיפים על כלום. צא ממצב הרוח הזה. מה קרה לך?" דראקו התיישב לצידו של הארי והתמתח. "ת'אמת, אני מרגיש נורא. מאז שאנה נעלמה..." הוא החל לומר, אך הפסיק. הארי הביט בו למספר רגעים, וחזר להביט בנוף. הם ישבו כך בדממה, נותנים לרוח ללטף את פניהם, מקשיבים לחיים המתעוררים - לפעיית העיזים הרחוקה, לציוץ הציפורים...
"תגיד, דמבלדור לא אמור להיות קוסם ממש ממש חזק?" שאל דראקו לפתע. הארי הביט בו. "אבא שלי טרח להכפיש את שמו כמעט כל ארוחת ערב, אז שיערתי שאם הוא כל-כך להוט לקלל אותו, דמבלדור חייב להיות קוסם מהולל." הוא המשיך. "תראה, אני לא יודע. אומרים שהוא היחיד שוולדמורט מפחד ממנו, והוא באמת הצליח להרחיק אותו בסוף השנה. אבל עכשיו, חברי המסדר לכודים אצל וולדמורט, ולא נראה שדמבלדור מצליח להציל אותם." הארי ענה לבסוף. הם ישבו כך עוד קצת, ובדיוק שהארי התכוון לקום ולראות מה עם הרמיוני ורון הם יצאו מהמערה, הרמיוני מושכת במרץ את רון שעוד פיהק ונראה מנומנם. "אתם לא רוצים לאכול? נגמר לנו כל האוכל. אז נצטרך ללכת למקום המיושב הקרוב כדי לקנות משהו." היא נגשה אל הארי ודראקו, והביטה היישר מעליהם. "וואווו! אני לא מאמינה!" היא קראה, "אני במקדש דורי רומאי אמיתי! כנראה שאנחנו בסגסטה, רק פה יש מקדש דורי כזה בסיציליה." היא שאפה עוד נשימה אחת בהתלהבות ואמרה: "טוב, נסתכל על המבנה אחר-כך, בואו נלך לקנות אוכל!"
* * * * * * *
דמבלדור רכן מעל ספר עב כרס, שנראה לדאדלי מאיים באופן בלתי-יאמן. הוא נצמד לכיסא בו ישב, והביט בפחד בפרופסור הזקן בשעה שדפדף. כשדמבלדור הרים לרגע את מבטו, דאדלי קפץ בבהלה, ואחז בחזהו, כאילו ליבו רוצה לפרוץ משם כל רגע. אלבוס לא יכול היה שלא לצחוק. "באמת, ילד! זה בסך-הכול ספר!" הוא גיחח. הוא חזר לקרוא בספר, שהיה מחקר של ניקולס פלאמל בנושא וולדמורט, בחיפוש אחר נקודת תורפה בטירה של אדון האופל. לפי הסקירה של ניקולס, הטירה היתה בלתי חדירה לגמרי, אך הוא צירף כתב חידה שהיה אמור לעזור בכל זאת בהתגנבות אל תוך הטירה. בדיוק כשדמבלדור החל לנסות להבין את פשר החידה הדלת נפתחה בחבטה. "דאדלי! אתה בסדר! דאגתי להשאיר אותך עם המטורף הזה!" וורנון, שחזר עם שקיות מהמרכז המסחרי, לכסן מבט אל הפרופסור, "הבאתי לך צ'יזבורגר עם פרוסות ירך חזיר, בדיוק כמו שאתה אוהב!" אמר וורנון, והושיט את החבילה המסריחה אל דאדלי שמיהר לפתוח אותה. דמבלדור קימט את אפו לנוכח אדי השמן וטיפות השומן שנטפו מהלחמנייה. לאחר מכן, מיד כשוורנון פנה לסלון כדי לקרוא עיתון ודאדלי מיהר אחריו, דמבלדור חזר לנסות לפענח את החידה שהופיעה שם.
מספר עמוד: 1 2
חזור לדף הפן-פיקשן
|
