פן פיקשן
וויליות - הת?כ?נו?ן (א)אקספריידיפרם
18/11/2005 11:25בנגמו דמתי עמד והביט על מכשיר הטלפון שהיה מונח על השלחן לפניו. `איזו המצאה מופלאה,` חשב לעצמו. `איך המוגלגים מסתדרים בלי קסמים?` שאל את עצמו שוב ושוב.
לצידו עמד ארתור וויזלי, נרגש לא פחות ממנו מהמכשיר הקטן, שהמוגלגים לא מתייחסים לו שום כבוד, וכשהמוגלגים שומעים את הקול האומר `המספר שאליו הגעת תפוס כרגע`, המוגלגים מתעצבנים וטורקים את השפורפרת בכעס, ואילו ארתור, כששמע את הקול הגברי הנ``ל, פרק את הטפלון (כך קרא לטלפון) וניסה לבדוק מאיפה בוקע הקול (לצערו, המכשיר שהשיג נהרס לגמרי וארתור זרק אותו בצער רב לפח האשפה, אך זה לא שייך לסיפורנו).
``נודע לי שלשרת הקסמים הבולגרית ישנם כמה וויליות למכירה / השכרה,`` כך אמר פרופסור דמתי למר וויזלי. ``ועוד נודע לי שהיא משתמשת במכשיר הזה של המוגלגים, שלוחצים עליו ספרות וזה מקשר אותך למקום אחר. אתה בוודאי מכיר את המכשיר.``
וכך שניהם עמדו וחיפשו את מספר הטלפון של שרת הקסמים. זהו היה מספר סודי, רק של קוסמים, ואורכו היה כ-154 ספרות.``
``הנה,`` אמר אדון וויזלי. הוא הצביע על מקום בספר הטלפוני הקוסמי. ``אתה בוודאי לא תצליח ללחוץ על כל הספרות האלו בעצמך. אני אלחץ, ואתה תדבר.``
לאחר כ-3 דקות, לאחר שאדון וויזלי הצליח ללחוץ על כל הספרות, השפורפרת הייתה אצל דמתי, קצה אחד באוזנו וקצה שני בפיו. דמתי ידע בולגרית, ובשיחה הבאה הם דיברו בבולגרית, ודמתי הבין כל מילה ואף דיבר כל מילה במבטא קל.
``שלום.``
``שלום!`` אמר דמתי, בקול קצת נלהב. ``האם אני מדבר עם שרת הקסמים הבולגרית?``
``אכן כן.`` נשמע הקול, בלי שמץ של התלהבות. זה דיכא מעט את דמתי.
הוא לא התעצל ומיד התחיל לספר לה על וולדמורט ועל אזקבאן ועל הוויליות שהם רצו לקנות ממנה.
``וכמה וויליות דרוש לך, אדוני?``
דמתי כבר חישב אתמול את הסכום שהיה צריך, כולל עוד כמה לעת תגבורת. הוא נקב בסכום:
``שמונה אלפים, גברתי הנכבדה.``
``שמונת אלפים?`` אנחה נשמעה מקולה של הגברת. ``אני קיוויתי למכור לך כחמשה עשר אלפים.``
``לא, זה מוגזם, אין לי מקום להחזיק את כולן. אקח ממך תשעה אלפים.``
``טוב, עדיך יותר מאשר פחות.``
``מה יהיה הסכום אשר יהיה עלי לשלם לך, גברתי?``
``רגע אחד.``
היא חכתה כמה רגעים, ואז חזרה לשפורפרת.
``אוד לך אם תשלם לי כ40 אלף לירות. אני בהחלט מצטערת, מיסטר דמתי, אבל וויליות הן מאוד יקרות.``
``לא ולא, גבירתי! אל תצטערי! זה ממש לא נורא. אקח את הסכום, ובעוד כמה זמן אתן לך את הסכום ואת תיתני לי את הוויליות.``
``אין בעיה.`` אמרה שרת-הקסמים הבולגרית. היא נשמעה מרוצה מהרעיון. ``רק תעשה את זה מהר, לפני שמישהו אחר ייקח אותן במחיר יותר גבוה.``
פרופסור דמתי היה צריך להשיג כלא חדש, או לבנות אותו. הוא היה צריך שהמסדר שלו, שמאז מותו של דמבלדור הוא הפך להיות בפיקודו, ירתם למשימה בערב ובבוקר. כמו שסיכמו בפגישה שלהם, (``וויליות – ההצעה``) זמן עבודה שלהם יהיה בערך חודשיים. בינתיים, דמתי הציע לשר הקסמים להשתמש באחד החדרים הסודיים ביותר מתוך משרד הקסמים, לבנות שם מין מבוך וכמה חדרים ממוגנים, ששם יהיה הכלא, עד שדמתי וחבריו יגמרו לבנות את הכלא החדש – ששמו, כך החליטו המיספחולים, יהיה נבאקזה.
חזור לדף הפן-פיקשן
|
