פן פיקשן
שובה של גברת בלקאקספריידיפרם
27/12/2005 21:03ג`ורג` וויזלי הביט מהחלון של בית מספר 93 בסמטת דיאגון על הגשם החזק. הבעת פניו נשארה כמו שהייתה אתמול: עגומה.
``אין בימים אלה קונים``, התלונן בפני פרד, שהיה עסוק בחילוץ טופעילוף מהנחיר עקב כישוף משובש בהעפת הטופי לקצה השני של החדר – הטופי עף לכיוון השני, היישר אל הנחיר של פרד. ``הגשם לא נותן לאנשים להסתובב בסמטת דיאגון.``
פרד נאנח.
``מה דעתך שנלך לבקר את אימא במפקדה?`` הוא שאל את אחיו התאום בקול משועמם. ``ממילא אין מה לעשות פה. אנחנו ישנים רוב שעות היום בקומה השניה ובשאר הזמן – אין לנו מה לעשות.``
``רעיון טוב`` פיהק ג`ורג`. ``בוא, נצא כבר עכשיו.``
הם תלו את השלט ``סגור!`` על הדלת מפנים כך שיראו אותו מבחוץ, יצאו מהחנות ונעלו את הדלת.
מלבד החנות עצמה, היו עוד דברים השייכים לתאומים וויזלי בסמטת דיאגון 93. בקומה התחתונה הייתה החנות, שבה התאומים מכרו את התעלולים שלהם לאנשים שונים במדינה. בקומה מעל היו שני חדרים: האחד – חדר השינה של פרד וג`ורג`, והשני – המשרד. במשרד שכנו האוניות, הגוזים והחרמשים שהתאומים היו מקבלים. חדר ניסיון והמצאות של התאומים, שבו היו השיקויים והחומרים השונים לפעלולים, תפס את רוב הקומה השלישית, אך השאיר מקום לא קטן למחסן של המוצרים. כך חיו פרד וג`ורג`, מהראשון בספטמבר עד לאותו היום שהחליטו לבקר את אמם.
הם התעתקו מסמטת דיאגון הגשומה אל כיכר גרימולד הגשומה לא פחות ונחתו על הדשא הרטוב. שניהם הוציאו מטריות ממעיליהם, וצעדו אל אחת הסככות הסמוכות.
`המפקדה של מסדר עוף החול נמצאת בכיכר גרימולד מספר 12, לונדון` כך שניהם חשבו, ומבעד לערפל החלקי ששרר בכיכר הם הצליחו להבחין בבית המתנפח בין הבתים 11 ל – 13.
כשנכנסו לבית, הם שמו לב שמשהו השתנה בזמן היעדרותם. הבית לא היה חשוך כמו שהיה תמיד, אלא היה יותר מואר; קורי העכביש נעלמו מהתקרה; הכורסאות בחדר הכניסה לא העלו עובש והבית היה מצוחצח לשם שינוי. התאומים עמדו לרגע קפואים במקום, המומים מהמראה שנראה לעיניהם, ואז התעשתו, והלכו אל המטבח. מאחורי הדלת הם שמעו קולות של סירים רותחים ושל סכינים חותכים דבר-מה. לאחר מספר שניות הם שמעו קול אישה בחדר. אבל הם לא הכירו את הקול של האישה, ששרה איזה שיר ישן. הם ניסו לזהות את הקול. אולי זה של אחת מחברי המסדר?
לא היה להם הרבה זמן לחשוב, כי באותו הרגע הדלת נפתחה ודבר-מה נמוך יצא ממנה. התאומים נסו על נפשם אל הקומה העליונה, נכנסו לחדר ונעלו את הדלת.
הם שמעו מאחורי הדלת קול נקישת אצבע צר?דה, ומיד אחר כך הדלת נפתחה.
מי שפתח את הדלת היה קריצ`ר.
אבל זה לא היה הקריצ`ר שהם זכרו. הקריצ`ר שתמיד היה בזיכרונם היה עלוב, עירום כמעט לגמרי וזקן; לקריצ`ר שהם זכרו היה גב כפוף ושער לבן, במקומות המועטים שעוד היה לו שער; הקריצ`ר שהם זכרו היה מסכן, עלוב, בודד (הם לא ריחמו עליו)...
אבל הקריצ`ר הזה היה אחרת. הוא היה זקוף, פסע במהירות בחדר ובמשנה מרץ, שערו היה שחור, ועיניו היו עגלגלות ושמחות. הם היו יכולים לחשוב שזה גמדון בית יותר צעיר מקריצ`ר, ואף-על-פי-כן הם ידעו שזהו קריצ `ר.
``קריצ`ר?`` שאל פרד בחשש. קריצ`ר הסתובב. פיו התעקל והגיע למה שאפשר לקרוא חיוך – אלמלא הקמטים הרבים על פניו, שגרמו לחיוך להיראות כמו לעיסת מסטיק מגעיל במיוחד.
``קריצ`ר לא ראה את אדונילי`` קריצ`ר קד קידה עמוקה לעבר פרד. ``קריצ`ר לא ציפה לאורחימים בוצדמימים ובוגדימים.``
``סליחה?`` שאל ג`ורג` בכעס, והוציא את שרביטו.
קריצ`ר לא איבד את עשתנותיו, אלא נקש באצבע צרדה, והשרביט היה לפתע בין ידיו של קריצ`ר.
``תביא את זה!`` צרח ג`ורג`, וצעד לעבר קריצ`ר. בינתיים פרד הוציא את שרביטו גם. קריצ`ר נקש באצבע צרדה, וג`ורג` הועף אחורנית.
``אקספליארמוס!``
השרביט של ג`ורג` עף מידיו של קריצ`ר והועבר לידיו של פרד.
``שתק!``
קריצ`ר שותק.
פרד וג`ורג` עמדו המומים בפעם המי-יודע-מה באותו היום. מאיפה לקריצ`ר יש כוחות קסם?
לפני שהספיקו לחשוב עוד הרבה, דלת החדר נפתחה, ולחדר נכנסה אישה.
האישה הייתה זקנה, היא חבשה כיפה שחורה על ראשה, קמטים רבים היו בפרצופה.
אמו של סיריוס...
גברת בלק פערה את פיה בתדהמה.
``אתם!`` היא צעקה. ``בוצדמים! בוגדים נאלחים! הסתלקו מכאן!``
פרד וג`ורג` התקדמו לעבר הדלת עם שרביטים שלופים ופרצופים חיוורים. הם פחדו פן גברת בלק תטיל עליהם קללה.
חששם באמת היה – כי היא הניפה את שרביטה ופתחה את פיה, אבל פרד צעק ``אקספליארמוס!`` וגברת בלק נפלה אחורנית.
זה נתן לפרד וג`ורג` את ההזדמנות לברוח מהחדר ולהתעתק למטה, לדלת. הם יצאו וטרקו את הדלת במהירות. בעת שברחו אל הערפל, ששם יוכלו להתעתק, נפתח חלון מעליהם.
``הגבירתילי שלי יצאו-יצאה מהדיוקן שלה על הקיר!`` צווח קריצ`ר. ``אל תחזרו לכאן לעולמי-עולמים, ולא גבירתילי שלי תטול-תטיל עליכם קלל--`` אבל הקיר הבית כבר התכווץ ונעלם והם לא היו יכולים לשמוע את המשך דבריו של הגמדון.
כל הסיפור הזה לקח כשעה בדיוק. כשהתעתקו חזרה אל החנות, הם ראו הרבה קונים שבאו לקנות את הדגם החדש של שוקולימו?ם. זה הסיח את דעתם ממה שעבר עליהם באותה השעה.
מספר עמוד: 1 2
חזור לדף הפן-פיקשן
|
