פן פיקשן
טיול בסאמר סקול- פרק 1מור אבוט
18/03/2007 15:28אולם הכניסה היה ענק. האולם כולו, בעיקר בכניסה עצמה, היה מוצף בדגלים משולשים שעליהם נרשם 'סאמר-סקול: השער ללימודים בחו"ל'. במבט- שדרש ממנו סיבוב של 360 מעלות- הוא הבחין בספות גדולות מעור צהבהב בצד הלובי, שולחנות מפרידים ביניהם. החלק המרכזי של האולם, ליד הרחבה שהייתה עמוסה באנשים, מזוודות ופקידים, היה אזור הדלפק- שמאחוריו ישבו נשים וגברים, שעסקו בלדבר עם התור הארוך של האנשים מצידו השני של הדלפק. דראקו לא הספיק לראות הרבה מהדלפק במקומו, אבל בשעה שנעמד בקצה אחד הטורים- נושא את מזוודתו אחריו- הוא כבר הצליח לראות ריבוע מוזר שעמד על הדלפק ושאישה שמאחוריו לוחצת על כפתורים במהירות.
האדם שדיבר- או צעק- על אותה אישה נדף ביטחון-עצמי. הוא היה גבוה, בעל שיער חום-דבש מסודר למדי. אפשר היה לזהות מרחוק שהוא כועס, באותה המידה שאפשר היה לזהות שהוא מאזור כלשהו באמריקה (זאת ניתן היה לזהות בהחלט לפי המבטא).
"...כל אידיוט יכול לראות שזה מסוכן. אתם לא יכולים לשלול את האפשרות שזה יקרה!" הוא ירק בכעס, גורם לאישה בדלפק להסמיק עמוקות. דראקו אפילו ראה רטט קל שעבר בה, ובצדק- האדם היה מאוד מרתיע, ודראקו שמח שיש עוד תור של אנשים לפניו שמפרידים בינו לבין האיש.
"מר מאז'ר, סאמר-סקול קפריסין הוקם לפני כמה שנים טובות... עד כה זה לא קרה לנו, ואני מבטיחה לך שאנחנו מוכנים במאת האחוזים לכל דבר שיקרה," היא אמרה בקול מתון, משתדלת לנהוג ברוגע למרות שהייתה די מפוחדת.
"אתם לא מוכנים- וזו עובדה," מר מאז'ר- ככול הנראה- נשען על הדלפק, גורם לאישה להירתע לאחור, "עשיתי סיור בכל המקום, וכל האזור שמתחת ללובי לא מאובטח בכלל. גפרור אחד יכול להרוס את כל הקומה- את כל בית הספר!"
"אנחנו עושים כל שביכולתנו כדי לדאוג שבית הספר יהיה ויישאר מוגן מפני כל אפשרות שתהיה," אמרה האישה, מנסה לשמור על קור-רוח.
"איך אני יכול להיות בטוח?" הוא שאל בכעס. "אתם לא יכולים סתם כך-"
"אבא... תפסיק כבר..." נשמע קול נבוך לצד האדם. דראקו זז מעט במקומו בכדי להציץ בדובר, או יותר נכון, בדוברת- הוא גילה נערה פחות-או-יותר בת גילו, אוחזת בשרוול חולצתו של מר מאז'ר. שיערה הזהוב, שהגיע עד מותניה, היה גלי; היא העבירה מבט נבוך מסביב, ודראקו הספיק לגלות שבעיניה הירוקות-אפורות יש ניצוץ קל, לא ברור של מה.
מר מאז'ר נרגע קצת, ואמר לה ברוך משהו שדראקו לא הצליח לשמוע. הוא הבין רק מספר מילים שלא עזרו לו במיוחד להבין מה קורה; "...לטובתך, קרולין... חזרי ללולה."
"אל תהיה פרנואיד... הכל יהיה בסדר," אמרה הנערה בעדינות, נשענת על כתפו של מר מאז'ר.
מר מאז'ר נרגע לבסוף לגמרי בעזרת אנחה ארוכה, אומר ברוך, "בסדר, בסדר, קרולין. רק שמרי על עצמך."
"יהיה בסדר," חזרה הנערה- כנראה קרולין- מחייכת בהנאה ונושקת ללחיו. לאחר-מכן היא הלכה משם במהירות לעבר דלתות הכניסה, ונעלמה מצידן השני. מר מאז'ר אמר עוד כמה מילים לאישה מאחורי הדלפק, ולבסוף יצא מהתור והלך משם.
התור התקדם עכשיו יותר מהר, ובחלוף עשר דקות דראקו היה כבר אל מול הדלפק, נשען עליו בידיו. האישה מאחורי הדלפק, בעלת שיער חום מתולתל ובגדי פקידה, חייכה אליו בתשישות ואמרה, "ברוך הבא לסאמר-סקול, קפריסין. כיצד או?כ?ל לעזור לך?" היא בחנה את דראקו בלי בושה, ונראתה בהחלט מרוצה ממה שהיא רואה.
"דראקו מאלפוי. נרשמתי," אמר בקצרה ובקור, מביט באישה. על חולצתה נח תג כסוף ובוהק, עליו נכתב באותיות שחורות 'קסנדרה'.
"תוכל לאיית?" היא חייכה בעדינות, חוזרת לריבוע המוזר ששינה צבעים כל הזמן, ולוחצת על הכפתורים בשעה שדראקו איית לה את שמו. לאחר עוד כמה תקתוקים, היא חיטתה במגירה והוציאה כרטיס לבן, עליו כתוב באותיות קטנות באנגלית ופס גדול ושחור לכל אורכו.
"הנה," אמרה קסנדרה בחביבות, "כרטיס הכניסה שלך לחדר, מספר 231. כל החפצים וספרי הלימוד שלך נמצאים שם. אם אתה צריך משהו, אל תהסס לצלצל אלינו," היא קרצה בעדינות.
דראקו לקח את הכרטיס, עומד במקומו ומביט בה בדממה בשעה שחזרה לעיסוקיה. בשלב כלשהו היא הבחינה בכך שלא יצא מהתור, והרימה את מבטה אליו בשאלה. "כן? אתה צריך משהו?"
"איפה נמצא החדר שלי?" שאל דראקו בקור, מרים גבה.
האישה הצביעה לכיוון דלתות כסופות בצד, שמעליהם היו שני חיצים- האחד מכוון מעלה, והשני מטה. החץ שכוון למעלה בהק בצהוב, השני נשאר לבן. אותן הדלתות חזרו בערך שלוש או ארבע פעמים לכל אורך הקיר. "קומה רביעית. המעליות יעזרו," היא אמרה בעדינות.
הוא יצא מהתור והלך לעבר הדלתות, נעמד מול אחת מהן. לצידו נעמדו עוד כמה אנשים, ודראקו העדיף לבחון את מעשיהם מאשר לפעול לבדו. בשלב מסוים הדלתות נפתחו, ומתוכן יצאו כמה אנשים. לאחר שיצאו, האנשים שעמדו לצד דראקו נכנסו פנימה- ודראקו אחריהם, למרות שנותר מבולבל.
הוא נעמד במן חדר קטן, נצמד לאחד הקירות. שאר האנשים פנו ללוח קטן שעמד בצד, ממוספר מ-1-8 ובעוד כמה מילים שלא עניינו את דראקו במיוחד.
אחרי שהמעלית נעצרה פעמיים, דראקו כבר הבין את אופן השימוש בה. מספר 4 כבר היה לחוץ, לכן הוא חיכה עד שיגיעו לקומה והספרה- שלידה הייתה נורה קטנה ודולקת- תיכבה. כשזה קרה, הוא יצא מהמעלית, כמה אנשים אחריו.
אחרי סיור קצר במסדרון הארוך, שמשני צידיו היו דלתות עץ גדולות וממוספרות, ואחרי כמה שאלות ששאל אנשים שחלפו לידו, דראקו הבין את כל העניין.
רגע אחד הוא עמד עוד במסדרון, ורגע אחר אל מול דלת מספר 231.
חזור לדף הפן-פיקשן
|
