פן פיקשן
השעון א'מור אבוט
06/08/2004 00:09הארי,ג'יימס, לילי וסיריוס התלבשו וירדו לדבר ביחד מול האח.
פתאום נכנס לתוך החדר יצור קטן, עם אוזניים גדולות ובגדים מוזרים שצעק "אדונילי!"
הארי זיהה את הבחור וצעק "דובי".
דובי רץ להארי ונתן לו חיבוק ענק ומיד אמר "וולדמורט מת אדונילי, ההורים חזרו!!!" "נכון אתה צודק" ענה לו הארי "תכיר, זאת אימי, לילי פוטר" הארי הצביע על לילי שחייכה חיוך ענק "וזה הסנדק שלי ואבי-" "אני מכיר את האדונילים" אמר דובי ורץ לחבק את ג'יימס "אז מה שלומך דובי?" הוא שאל "הכל בסדר, חזרתם מהאדונילים הרשעימים!!!" אמר דובי.
הארי הביט במבט מוזר בדובי, וג'יימס קלט, הוא התחיל לספר "הארי, כשהייתי קטן תמיד משפחת לוציוס הייתה עשירה, והיה להם את דובי. דובי היה בא כשההורים של לוציוס היו באים, ותמיד היינו מדברים יחדיו, אני וסיריוס".
דובי חייך לכולם והארי שם לב שיש לו בגדים חדשים "היי הנה הגרב שלי!" אמר הארי "זאת הגרב שהבאתי לך!" חייך הארי.
"כן, אדונילי, אני לא מוריד אותה אף פעם פעם" אמר דובי.
"אהה, האדון דמבלדור הגדול ביקש שתלכו למשרדו, הסיסמא למשרד היא –שוקולד מלבלב-" אמר דובי.
"תודה דובי, היה נחמד לדבר איתך!" אמר סיריוס.
הם ירדו למטה ונכנסו למשרדו של דמבלדור לאחר שאמרו את הסיסמא (הם בדרך פגשו את פילץ' ושמו לב שאמר "שוקולד מלבלב... מי אומר סיסמא מוזרה שכזאתי?...")
כשנכנסו למשרד הם ראו את דמבלדור יושב על הכיס שלו, הוא פנה אליהם ואמר "בואו איתי בבקשה".
הם עלו יחדיו עד לקומה השביעית, הם הגיעו לחדר הנחיצות ושם דמבלדור הם עשו סיבוב שלושה פעמים, דמבלדור עצם את עיניו לרגע ואז הוא פתח את הידית, בפנים היה מקום נעים עם אח והרבה ספות וגם... הייתה מין מראה באמצע החדר, ושולחן לידה.
"שבו על אחד הספות בבקשה" אמר דמבלדור.
הארי נזכר בחדר הזה- בשנתו הקודמת, הוא לימד תלמידי בי"ס להילחם נגד הלורד וולדמורט.
הם התיישבו על הספה הגדולה, והארי הביט בעניין בדמבלדור... הוא חשב לעצמו "אז גם דמבלדור מכיר את החדר הזה אהה?"
"כששמעתי שהלורד וולדמורט מת, מיד ידעתי שאתם בחיים, ומיהרתי למקום הרצח. שם כמובן מצאתי אתכם, והבאתי אתכם לכאן, לאחר טיפול שגברת פומפרי הגישה לכם.
אני מאוד שמח שכולכם בחיים, ולכן עשינו מסיבה אבל... הרגשתי שזה לא מספיק, הרגשתי שמשהו צריך לחזק את ארבעתכם, אבל לא רק לחזק, גם לקרב אתכם בשני המובנים...
לכן השתמשתי בכוח שנותר לי, וייצרתי את השעונים האלה" דמבלדור מחא כף ועל השולחן הופיעו ארבעה שעונים.
"אלו הם השעונים החדשים שלכם, אך הם לא יראו לכם את השעה! תמיד, כשתרצו לדעת איפה כל אחד נמצא, תצטרכו רק לשים את ידיכם על הצג של השעון וללחוש את שמו של מי שאתם רוצים לדעת איפה הוא נמצא. על הצג יופיע לכם שם המקום שם הוא נמצא, ואם תרצו להגיע לשם תצטרכו רק לשים את ידיכם שנית על השעון ולומר –שעון תיקח אותי לנצח-"
דמבלדור הביט בתגובות של הארבעה, והם נראו מאוד מרוצים.
"אני רוצה שכל אחד שאני אקרא לו יגיע הנה, ישים את השעון על ידו ויסתכל במראה" אמר דמבלדור.
"במראה אתם תראו את התגובות שלכם לכל שלושת האנשים שבחיים" המשיך דמבלדור.
"לילי, את מוזמנת לגשת לכאן" אמר דמבלדור.
לילי קמה מהספה והלכה אל השולחן. היא עצמה את עיניה ובחרה שעון. היא התבוננה כמה שניות בשעון ומיד פנתה למראה.
היא הסתכלה במראה וראתה תמונת ילדות של ג'יימס, של הארי ושלה ביחד.
כולם חייכו בתמונה והיו מאוד שמחים.
היא התיישבה במקום ודמבלדור אמר "קדימה הארי".
הארי גם קם מהספה, הוא בחר את אחד מהשעונים והסתכל במראה. הוא ראה תמונה של המסדר, שם הוריו היו בנוסף. הוא זרק את השעון הרגיל שלו לפח ושם את השעון הזה. הוא חזר למקומו, וקח המשיכו כל שאר האנשים, ג'יימס וסיריוס.
דמבלדור חייך ואמר "אתם יכולים לצאת מהחדר וללכת לאולם הגדול, שם תחכה לכם ההפתעה הראשונה".
הם יצאו מהחדר והלכו לאולם הגדול.
חזור לדף הפן-פיקשן
|
