פן פיקשן
החלום והנסיעה א'מור אבוט
06/08/2004 10:50הארי נפל...
הוא נפל למטה, ולמטה ולמטה...
הוא ניסה לתפוס במשהו אבל הוא עבר דרך כל הדברים...
הוא ראה למטה את אימו, והוא התחיל להגיע אליה...
הוא תפס את ידה והיא אמרה "אתה לא שווה את זה הארי..." והיא עזבה את ידו...
בהמשך הארי ראה את אביו, והוא התחיל להגיע אליו...
הוא ירד וירד ותפס ברגל של אביו, ג'יימס עיווה את פניו באכזריות וגועל ואמר "רד ממני חתיכת פרא!" ודרך על ידו של הארי...
הארי המשיך ליפול פנימה ופנימה, ופתאום הוא ראה את סיריוס...
הוא הגיע אליו וסיריוס תפס את ידו...
הוא אמר לו "אל תדאג... אני אוציא אותך מכאן... תן לי לעזווווווווווווווווווור-" וסיריוס נפל פנימה... הארי תפס בקצה האדמה והחזיק...
הוא ראה מתחתו נחש ענק...
הנחש פתח את לועו וסיריוס נכנס פנימה...
הארי איבד שיווי משקל ונפל... הוא נפל ונפל... ונפל... והמשיך ליפול עוד ועוד...
הוא הסתכל למעלה וראה את אימו... "הארי, הארי!!!"
"הארי תתעורר כבר!!!!!!" צעק ג'יימס בבהלה והארי התעורר מיד.
הוא הרגיש כאב בצלקת ולילי צעקה לכיוון ג'יימס "בראבו, אתה רואה מה עשית?!?!"
"ניסיתי לעזור..." אמר ג'יימס "הכל בסדר הארי?" הוא שאל במבט מוזר.
הארי הרכיב את משקפיו וענה "אני.. אני אני חושב שאני בסדר... קצת כואב לי הצלקת ו-"
"עזוב הארי, שכב קצת במיטה, צעקת מתוך שינה" אמרה לילי.
"מה צעקתי?" שאל הארי במבט מעוצבן קצת.
סיריוס צחק וענה "לאאאאאאאא אמא תתפסי אותי למה!!!!!!!!!!!!!!! אבא די!!!!!!!!!!!!!!סיריוס אל תיפול!!!!!!!!!!! לאאאאאאאאאאאאא!"
"סיריוס אתה לא בדיוק עוזר" אמרה לילי במבט מעוצבן.
"תירגעי, לילי, הוא רק מנסה לשפר את מצבו של הארי" אמר ג'יימס וחייך חיוך ממזרי.
"הארי להביא לך משהו?" שאלה לילי.
"לא... זה בסדר אמא, אני מרגיש קצת יותר טוב..." אמר הארי.
הוא הסתכל בשעונו לראות מה השעה, אבל אז נזכר שהשעון שלו לא מראה את השעה.
"הארי, אתה מוכן לספר לי מה חלמת? אני רוצה להעביר לדמבלדור את התשובה בעזרת הדוויג..." אמר ג'יימס.
"אממ... אני קצת זוכר... אני נפלתי בלי סוף מלא פעמים ואז ראיתי את אמא, והיא לא הסכימה לתפוס אותי... המשכתי וגם אתה לא הסכמת... סיריוס הסכים אבל הוא מעד... ולמטה היה נחש ענק שכשסיריוס ירד נשמע קנאק כאילו הנחש בלע את סיריוס... ואז נפלתי והמשכתי לרדת... וזהו" אמר הארי במבט מעוצבן.
"אפשר ללכת לחטוף משהו מהמסעדה? ובכלל מה השעה?" אמר הארי וניסה לקום.
"הארי, לא עכשיו..." אמרה לילי "תישאר במיטתך ואני אעשה כישוף זימון, מה תרצה לאכול?" ג'יימס שאל.
"אממ.... פרוסת לחם קלה ומעט מים..." אמר הארי.
"בואו נראה... השעה עכשיו 12:05, אני הולכת החוצה לשים את הדוויג עם החלום שלך, ואני מיד חוזרת" אמרה לילי.
"לילי, עזבי, אני במילא רוצה לשאוף קצת אוויר, תני לי את המכתב ואני אשלח אותו עם הדוויג" אמר סיריוס והתקרב ללילי.
"טוב, אבל אל תשלח אותו להוגוורטס, תשלח אותו למפקדה, ותאמר להדוויג להגיע בדרכים חשאיות, מה שחסר לנו זה אורחים..." אמרה לילי.
ג'יימס צעק "אציו לחם קל ומים!"
מיד הגיע לחדר קנקן מים עם כוס לצידו, ישר לידיה של לילי, ופרוסת לחם קל נכנסה לחדר ישר לידיו של ג'יימס.
הארי ישב על הכרית בנוח וחשב לעצמו "למה זה קרה לי?"
הוא שתה את המים שמזגה לו לילי ואכל קצת מין הלחם.
"הארי, תישן עוד קצת, אני אעיר אותך בבוקר, ונצא מחר ליום כיף" אמרה לילי.
הארי שכב במיטתו ורצה לדבר עם הרמיוני ורון... הם היחידים שיכולים להקשיב לו...
הוא חשב רבע שעה איך לתקשר איתם ונעזר בסיריוס...
הם בטח עוד ערים...
הוא יכול לבוא אל חדר גריפינדור עם אבקת פלו...
הוא ירד עם סיריוס ללובי ושם הם השתמשו באח, הם הכניסו אבקת פלו לאח וחשבו היטב על חדר גריפינדור...
הם נכנסו לתוך האח והארי התערפל....
הוא עצם את עיניו חזק והלך ישר...
הוא הגיע...
הוא הרגיש...
הוא שם...
הוא יצא מהאח ומצא את עצמו בחדר גריפינדור.
הוא ראה את רון והרמיוני בחדר משוחחים מול האח.
"הארי!!!!!!!!!!!!" צעקה הרמיוני.
"היי הארי!" אמר רון.
הארי התיישב על אחת הספות וסיפר להם את הסיפור, הוא לא השתמש בהרבה תיאורים כדי שהרמיוני לא תציק לו.
"הארי, הנחש היה בצבע ירוק, כמו הסמל של סליתרין?" שאלה הרמיוני.
"אממ... אני חושב שכן... אבל ראיתי את הניבים שלו טוב טוב..." אמר הארי וחשב...
"אהה... טוב יכול להיות שהחלום קשור לוולדמורט" אמרה הרמיוני.
רון הגיב "אבל וולדמורט מת, לא?... אז את בעצם אומרת שיכול להיות שהוא... חי?..."
הרמיוני אמרה "מה פתאום, אחרת כבר ממזמן לא היית פוגש את ההורים של הארי וסיריוס... אבל יכול להיות שיש לו יורש או משהו דומה..." רון הביט במבט בלי הבנה בהרמיוני, היא הבינה והסבירה לו "אני מתכוונת שיכול להיות שהוא צריך לחלום למה הוא מת, זה לא יותר מידי מסתורי, נו... אתם יודעים... הרי וולדמורט הוא מאוד מאוד חזק, גם אם הוא אפל, זה לא מוזר שהוא מת ולא רק! גם דראקו הרג אותו, שהוא אוהב מושבע של אופל... תחשבו על זה... זה לא קצת מוזר?...."
הארי הבין וענה "יכול להיות... אבל לא יודע... אני אשלח לדראקו מכתב מיד כשאגיע הביתה... שיטטט נזכרתי אני לא יכול!!! הדוויג במסע למפקדה..."
הרמיוני הבינה ואמרה "תשלח את הינשוף השני, שהבאתי לך!"
הארי חייך ואמר "רעיון מעולה, אגב... קראתי לו הרמי.... תודה עליו!"
"אין בעד מה" ענתה הרמיוני "הוא ממש יפה, ואני בטוחה שהוא מסתדר עם הדוויג, מפני ששניהם תנשמות... לא משנה..."
הארי לא הבין "למה לא לקחת אותו לעצמך?" הרמיוני חייכה וענתה "זה מפני שאני גרה עם הורי, והם לא בדיוק אוהבים את הקסמים וכל זה, אתה יודע שהם מוגלגים... הם לא מרשים לי לגדל שום חיה שקשורה לקסמים, ולכן יש לי רק חתול..."
"אבל יש לך ינשוף!!!" אמר הארי.
"נכון, אבל הוא גדל עם רון, במשפחת וויזלי, מפני שאסור לי לגדל בעצמי ינשוף..." אמרה הרמיוני בשמחה.
סיריוס התעורר ואמר "אממ... הארי כדאי שנחזור, עוד לא סיפרתי ללילי ולג'יימס שהלכנו... אתה בא?"
"כן סיריוס, רק שנייה..." אמר הארי.
"אז... נתראה עוד יומיים?" שאל הארי.
"בטח!" הם אמרו יחדיו.
הארי שם עוד אבקת פלו והוא וסיריוס חזרו לחדרם.
הארי התעייף מאוד, סיריוס אמר "קדימה הארי, למיטה, השעה כבר 01:29, מאוחר..." סיריוס הכניס פיהוק "מחר יש לנו הפתעה בשבילך".
הארי נכנס למיטתו, והתחיל לנסח מכתב לדראקו, לאחר הרבה ניירות וזריקות לפח הוא הסתכל על התוצאה וחייך:
דראקו היקר,
זה אני הארי.
תשמע, אולי אנחנו לא מדברים וכל השטויות.
אבל אני ממש חייב לך תודה ענקית,
החזרת לי את משפחתי ואני כבר לא כל-כך בודד.
אני מצטער מאוד על אביך, ושולח לך מלא ניחומים...
אני ממש מקווה שתחלים במהירות.
ושוב,
תודה רבה, תודה רבה רבה רבה!!!
תחלים מהר ותרגיש טוב,
הארי פוטר
נ.ב: זה הינשוף החדש שלי, הרמי, תשלח לי אותו עם מכתב ממך, כדי שאהיה בטוח שקיבלת.
הארי היה מרוצה, הוא לקח את הרמי וקשר את המכתב לרגלו, הוא הלך ללובי ובחלון הקטן הוא ליטף את הרמי, "תביא את המכתב הזה לדראקו מאלפוי, הוא נמצא בביה"ח על שם הקדוש מנגו".
הארי שיחרר את הינשוף והתבונן קצת בחוץ, הוא חזר למיטתו והלך לישון.
חזור לדף הפן-פיקשן
|
