פן פיקשן
החלום הגדול ביותר - חלק א'אדם רימון
23/12/2003 00:35 היה להארי כל-כך קשה לעזוב את העולם הקסם, שרק כעת למד להבין מה טיבו. הרעיון שיש לו כוח שאין ללורד וולדמורט נראה לו מדהים כל-כך ועם זאת, כל-כך בלתי הגיוני עד שראשו החל לכאוב. עכשיו, הוא שוב נאלץ לעזוב אל הדרסלים, הפעם עם הידיעה "למה", שגרמה להארי להיות מחוייב לחזור אל הדרסלים, אבל לא הפכה את העזיבה למשהו קל יותר... המחשבות רצו בראשו, הלוך ושוב, הארי ניסה להתרכז בזכרון אחד, אך ללא הועיל. הוא גם לא הצליח לעצור את הזרם השוטף של המחשבות שבאו זו אחר זו, דוחפות ודוחקות זו את זו, הכל - רק לא לחשוב על סיריוס. ראשו עמד להתפקע מכאב. הכאב בראשו רק הלך והתגבר, בעצם לא סתם בראשו, בצלקתו. ואז לפתע, המחשבות עצרו את מרוצתן, אך הצלקת לא חדלה לכאוב.
הארי הספיק עוד להעיף מבט חטוף במכונית של הדרסלים כאשר הם דחפו אותו אליה. הוא התיישב במושב, אבל הוא לא היה יכול להשאר בהכרה. העקצוצים בצלקת, שהיו עכשיו כאב חד וחזק, הלכו וגברו, והנה הארי זוחל על גחונו, חלק, וטועם את האוויר בלשונו. לפניו עמד איש דק ושחור שער, שפתח את פיו ודיבר. מפיו של סיריוס בלק כמעט ולא יצא קול. הפרגוד היה מאחוריו, קשה כאבן, ופרץ של שנאה לסיריוס עברה בתוך גופו של הנחש הארי. הארי העביר את מבטו ברחבי החדר. זה לא היה חדר, זה היה אולם כה רחב ידיים עד שקירותיו הרחוקים לא נראו לעיני הארי. בחדר ישבו בדממה דמויות רבות, הן נראו כהוזות. אך הארי ידע לפתע - לבו של הנחש אמר לו - כי הדמויות הללו אינן הוזות, אלה מתות ולמעשה כלל לא נמצאות פה, זה רק הבטוי שלהן בעולם הקוסמים. הארי המשיך להביט סביב כשלפתע, בקצה הפרגוד המאובן, הוא מצא פתח יציאה. הפתח היה בגודל של נחש, והוא ידע שהוא יכול לצאת משם, אך אף לא אחד מן האנשים.
האדם היחיד שלא נראה הוזה, היה סיריוס, הוא נראה שהוא מכלה את כל כוחו בשמירה על עצמו שם, התקווה היחידה שלו לעזוב. לבו של הארי ניתר משמחה אך בבת-אחת כבד לבו של הנחש. העובדה שסיריוס לא מצאה חן כלל בעיני הנחש הארי, והוא התכוון לנעוץ את שיניו בסיריוס ובכך להעלים את הסיכוי. הוא היה טרף קל לנחש הארי, בעצם רק לנחש, כי עכשיו הוא כלל לא מתנגד, הוא רק שומר את עצמו בחיים. שהארי אילץ את עצמו לחשוב, עוד מעט התקווה האחרונה שסיריוס יחזור תימוג... אבל בעצם הוא יכול לחשוב באופן נפרד מהנחש, ואם ככה, כמו שוולדמורט היה בתוכו ושלט בו, הוא עכשיו בתוך הנחש, אולי הארי יכול, הפעם, לשלוט בו? הנחש הארי כבר התכונן לזנק, אך כשהנחש זינק, הארי התכופף אחורה, ונפל על גבו. המכה הייתה כה חזקה שהנחש הארי לא חשב שיוכל לקום בקרוב, אך הזעקה שהארי פלט עוד נשמעה סביבו כשהדרסלים הביטו בו בבעתה: "לאאאאאאאאאאא!!!" לקח להארי מעט זמן להתאושש ולהבין שהזעקה בוקעת מפיו והשתתק.
בגלל התקרית הזו, שגרמה לכל האנשים בסביבה להסתכל על מכוניתם של הדרסלים, הם נעלו את הארי בחדרו, ונתנו לו אוכל רק פעם ביום, בערב, ומנה שבקושי הספיקה לחתול קטן. הם גם נעלו את החלון של הארי, כך שלא יכול היה לבקש אוכל מחבריו והוא נשאר רעב בחדרו. הם איימו שזה יימשך שבועיים, כיוון שידעו שהוא לא יכול לעשות קסמים נגדם, והתעלמו לחלוטין מהאיומים של מודי, אדון וויזלי ושאר "החברים של הארי". אך עובדה זו לא גרמה להארי לדאוג כל-כך, הוא גילה שהוא יכול להתנגד לרצונו של הלורד וולדמורט, דבר שגרם לו שמחה וסיפוק עצום, שהיו זרים לו כבר שנים. אבל עכשיו הוא תקוע בחדר, ללא אוכל (מלבד פרוסת לחם שדאדלי השאיר), וללא קשר עם העולם החצון. אז הוא התיישב במיטה ונרדם. הוא שוב היה הנחש, אך הפעם סיריוס הביט ישירות בנחש בזלזול, הנחש כבר התכוון להקיש את סיריוס שוב....
מספר עמוד: 1 2
חזור לדף הפן-פיקשן
|
