פן פיקשן
רון - חבר או אויב?davidpotter
28/06/2005 15:07הארי הסתכל במעומעם בספר, הוא הרגיש שעניו נעצמות מאליהם. כבר היה נמאס לו ללמוד. ספר השיקויים עדיין היה פתוח לפניו, כשהארי מנסה להבין ולו משפט אחד לרפואה, הוא נזכר בדבריו של סנייפ אתמול – 'מבחן... רק לך. אם אינך מבין את החומר אינך יכול להמשיך בשיעור שיקויים מתוגבר... עוד שלשה ימים... מבחן מעבר...'
יש לו עוד יומיים. הרמיוני כל הזמן מנסה לעזור לו, אבל היא כבר מזמן נרדמה. כשהארי הבין שהוא לא יצליח כבר ללמוד יותר היום הוא סגר את הספר ופנה לעבר חדרו. הוא פתח את הדלת ושמע את רון ממלמל משהו, נדמה לו שעל עכבישים. הארי פשט את בגדיו ועלה על המיטה בהבטחה לעצמו שמחר הוא חורש על החומר בשיקויים, הוא חייב להמשיך שם. והוא נרדם.
למחרת הארי התעורר לכל צווחות הדוויג, היה קשור לרגליה מכתב, והיא הייתה בצד השני של החלון, שהיה סגור. הארי קם ופתח את החלון, והוציא את המכתב מרגליה של הדוויג;
להארי היקר
אני אשמח אם תבוא אלי מחר לבקתה, בערך בשעה שבע בערב. סתם כדי לדבר, על החצי שנה שעברה עליכם ועוד כל מיני נושאים.
מחכה
האגריד
הארי לקח את הנוצה שלו והחזיר אישור להאגריד על המועד. ואז יצא מהחדר לעבר חדר האוכל.
"נו, התקדמת בסוף אתמול?" שאלה הרמיוני
"כן, אבל לא הרבה"
"אתה הולך היום להאגריד?"
"איך את יודעת?"
"אממ... אני אמרתי לו שיקרא לך, יש לנו על מה לדבר איתך, אבל אמרתי לו שאני אדבר איתך על זה רק לידו איך הוא אמר- 'אני רוצה לראות שאת אומרת רק מה שצריך' כאילו שאי אפשר לסמוך עלי."
אמרה הרמיוני ונראתה קצת נעלבת. הארי החליט לא ללחוץ עליה, והתחיל לאכול. הוא לא ידע בדיוק איל הוא ילמד בשיקויים כשהוא צריך ללכת להאגריד בשעה החופשית היחידה שיש לו היום, אבל לפי מה שהרמיוני רמזה הולך להיות מעניין.
"מר פוטר, עשית את שעורי הבית להיום???" שאל פרופסור פליטיק כשראה שהארי לא מצליח לגרום לעכבר שלידו למצמץ.
"התאמנת על לחש המצמוץ או לא?"
"לא, פרופסור"
"טוב, רק אתה תפסיד מזה אח"כ בבחינה"
הארי הרגיש לא טוב עם התקל הזה. בד"כ זה לא קורה לו אצל פרופסור פליטיק.
בדרך להאגריד הארי ראה את רון רץ מאחוריו-
"הארי חכה, לאיפה אתה בורח?"
שית, איך שכחתי- חשב לעצמו הארי. ברור שגם רון יבוא, בעצם-למה לא?
ההרגשה הטובה שהתחילה לרדת לו אצל פליטיק ירדה עכשיו לגמרי. הארי הרגיש עכשיו שהביקור אצל האגריד יהיה משום מה הרבה פחות מהנה- אני צריך לדבר על זה עם הרמיוני, החליט, ודפק בדלת.
"הארי, מה קורה לך היום?" שאל רון בהלם, מה פתאום הארי לא מתייחס אליו???
"אהה... אני בסדר, רון. אני פשוט לחוץ מהמבחן בשיקויים" השיב, והרגיש עכשיו בבירור שהוא מתנתק מרון, אפילו לשקר לו עכשיו לא מכאיב להארי. אני לא בסדר, חשב. והחליט להמשיך לדבר עם רון, בתקווה שהקרח ישבר-
"נו, למה האגריד לא פותח???" שאל הארי בקול אבל בדיוק אז הדלת נפתחה והאגריד עמד בפתח עם חיוך- "אני פותח, מה אתה לחוץ פה, הא?"
הרמיוני ישבה בפנים כבר והארי ורון נכנסו בשקט, הרמיוני הסתכלה עליהם והיה נראה שהיא מבינה מה שקורה בניהם. היא הסתכלה בתוכחה על הארי, ופנתה לדבר-
"תקשיבו, העניין הוא שאני צריכה קצת להגיד לכם מה קורה פה, בעזרת האגריד כמובן. הארי, אתה זוכר מה שאמרת לפרופסור דמבלדור כהאגריד הותקף? אמרת משהו ששמעת קול בראש שלך, משהו בקשר לנסיך. נכון?"
"אממ.. כן, אני ראיתי את מאלפוי מסתכל עלי ואז בדיוק שמעתי קול בראש שלי, משהו 'אני אהיה הנסיך', בערך. אני כבר לא זוכר בדיוק."
"אולי יש איזה עניין של נסיך חדש, מעיין קוסם יותר טוב" העלה רון השערה.
"וואו, אתה לא יודע עד כמה אתה קרוב" אמרה הרמיוני "העניין הוא כך, אסור לי להגיד הכל, אבל אני ארמוז לכם שזה מה שפרופסור דמבלדור אמר להארי בשנה שעברה. בקשר לכח חזק שנמצא בחד סודי"
"מה?" שאל רון "איזה כח?"
"אהה, שכחתי להגיד לך, פרופסור דמבלדור סיפר לי שנה שעברה על איזשהו כח מיוחד שיש בחדר נעול בחדר סודי המחלקת המיסתורין. הוא גם פחות או יותר הודה שזה החדר שהמיס לי את האולר של סיריוס" אמר הארי.
"טוב, דיברתם מספיק וגילינו לכם מספיק" אמר האגריד, "ערב טוב לכם"
הארי רון והרמיוני יצאו מהחדר, ורון ישר התחיל לתקוף אותה-
"למה את יכולה לדעת הכל, ואנחנו לא" התעצבן והתקדם במהירות לעבר הטירה. ברגע זה הארי הרגיש צער, הוא ריחם על רון, למרות שהוא בעצמו הבין למה הרמיוני יודעת והוא לא. אבל היה בזה גם משהו מנחם, הוא הבין שהוא עדיין מאוד אוהב את רון, שעל זה בדיוק הרמיוני התחילה לדבר איתו-
"הארי, זה לא יפה, בלשון המעטה. אתה לא צריך להתעצבן כשרון בסביבה. אל תדאג, הוא לא יגרום להפרדה בינינו, אני מבטיחה לך"
אוך, איך היא יודעת תמיד לעלות על הנקודה הנכונה-
"אני יודע, תפסי את זה בדיוק הרגע. אני באמת מתכוון לבקש ממנו סליחה על היחס הזה שלי" אמר הארי. והתחיל לצעוד לעבר היער, הרמיוני הלכה בעקבותיו.
"הארי?" הרמיוני הסתכלה לו על הפנים, הוא היה נראה בדיכאון-
"למה אני צריך עכשיו את כל העניין הזה עם רון, אני מבין שזה לא אשמתו. אין לי כח לעוד ריב אליו. ובכל זאת, בזמן האחרון תמיד אני מתעצבן שהוא בסביבה, גם כשאני לא רוצה להתעצבן, אני מתעצבן."
הרמיוני חיבקה אותו- "אל תדאג, העניינים יחזרו במהרה לקשר הרגיל שהיה ביני.." אמרה והשתתקה. נשמעו קולות ריצה, והם הסתכלו לאחור. הם ראו את רון רץ, רץ, היישר לעבר הטירה, הוא ראה מספיק - מספיק ליום אחד...
חזור לדף הפן-פיקשן
|
