פן פיקשן
חלומות הזוייםdavidpotter
02/09/2005 12:01"למה? למה לא אמרת לי על זה"? שאל רון, והתיישב על המיטה, מטיח את הכרית שלו על הקיר,
"למה החבר הכי טוב שלי לא יכול לספר לי שהוא נמצא בקשר עם הידידה הכי טובה שלי? זה לא נקרא חבר, הארי, לא הייתי צריך לדעת על זה ככה"
"אני יודע, רון, אני מצטער. פשוט פחדתי..."
"פחדת? פחדת שמה? שאני אתעצבן על זה. אז לא הארי, תדע לך שלא. אין לי בעיה עם זה שתהיה עם הרמיוני, הבעיה שלי היא שלא באתם אלי וסיפרתם לי"
"אוך, מצטער רון- אתה צודק בהחלט. וזה גם הזדמנות לבקש ממך סליחה בכלל על היחס שלי אליך. אני באמת מצטער" אמר הארי ונראה כאילו הוא כמעט בוכה.
"סלחתי. אבל אני מבקש ממך, בלי סודות יותר בינינו. זה לא נקרא חברים. במיוחד לו מקרה כזה. ועכשיו בא נשכח מזה ונלך לאכול"
אוי, כמה שהארי אהב את רון באותו רגע, איך שהוא סלח לו ישר, בלי בעיות... הארי קפץ על רון בחיבוק-
"תודה רון" אמר בשמחה ופנה לעבר חדר האוכל. רון מיהר איתו כשהוא ממלמל לעצמו- "על לא דבר".
"עברתייייייייי" צעק הארי מחוץ לכיתה "רון, הרמיוני, איפה אתם? אה, הנה אתם. עברתי, עברתי, רק בזכותכם"
"רואה, אמרתי לך שאין לך מה לדאוג. ועכשיו אתה עושה כל יום שעורי בית, שלא יקרה שוב מצב כזה שפרופסור סנייפ ירצה להעיף אותך"
הארי ורון הסתכלו עליה כאילו נפלה מהשמיים. 'פרופסור'? 'פרופסור סנייפ'?
"מה"? שאלה אותם הרמיוני שהסתכלה על המבטים התמהים של הארי ורון, "מה אתם מסתכלים עלי כאילו נפלתי מהירח"?
"פרופסור? ממתי את קוראת לסנייפ פרופסור"?
"אהה... החלטתי לקרוא לו ככה בגלל שהוא עכשיו גם מלמד אותנו התגוננות מפני כוחות האופל, ואני חושבת שבאמת הגיע הזמן לתת לו את הכבוד שמגיע לו, כבוד של מורה"
הארי ורון החליפו את המבטים הידועים ביניהם כשהרמיוני שוב פעם אומרת משהו משוגע בקשר לבית-ספר... סנייפ? פרופסור סנייפ?
"יאללה', אתם רוצים לאחר לשיעור של פרופסור דמבלדור"? שאלה הרמיוני ונכנסה לכיתה, כשרון והארי בעקבותיה. הם בחרו בשורה הראשונה, והתיישבו. אחרי כמה דקות נכנס דמבלדור-
"שלום לכולם. במחצית הזאת אנחנו נתחיל ללמוד על חלומות הזויים. הסיבה שהחליטו ללמד אתכם על זה דווקא בשיעור מתוגבר זה בגלל שהנושא מסובך מאוד, כפי שתראו בהמשך. טוב, העניין הוא כך. בני אדם מתים, וחוץ מהעובדה שיש להם אפשרות להשאיר חותם, בתור רוח רפאים, אז יש גם אפשרות לאחרים להשאיר חותם שלהם, בתור חלומות הזויים. כדי להטעות אותך. העניין הוא שיש בזה בעיה קטנה לאויבים שלך שמנסים להטעות אותך, בחלומות ההזויים המתים יכולים לפעמים גם לדבר, לדבר בתור המת עצמו, וזה לפעמים הורס את ההטעיה..." אמר דמבלדור והסתכל בעניו של הארי, וכל החדר הסתובב והסתכל עליו גם. הארי הרגיש שהוא עומד להתעלף. אז ז ה מה שהיה בתחילת השנה עם סיריוס. הארי זכר את החלום, את סיריוס עומד מוצק מעליו. אז גם זה עוד סתם תעלול של וולדמורט- חשב הארי.
"פרופסור, על מה בדיוק אתה מתכוון, נראה שאתה מלמד פה רק את הארי, ולא את כולם" ניסתה לבנדר את מזלה, והצליחה.
"קבלי את סליחתי, העלמה בראון. צודקת בהחלט. אז כמו שהסברתי, המתים שמה למעשה לא בדיוק קשורים. אבל בהחלט השאירו מספיק חותם מעצמם כדי לדבר. כמובן שזה יכול לקרות רק אם משהו יפעיל עליך את החלום ההזוי הזה. הוא לוקח סיכון, כי הרי לא בטוח שחותם המת במקרה הזה ישתף פעולה. חשבו על זה"
אמר, ויצא מהכיתה.
"הארי? מה קרה שם?"
"שכחתי לספר לכם. עוד בתחילת השנה היה לי חלום על סיריוס. היה נראה שהוא צריך איזה משהו. הוא היה נראה כל-כך אמיתי... ואז הוא אמר משהו שאני לא אאמין לזה, שלא אתייחס לזה במציאות. לזה דמבלדור התכוון. את זה סיריוס האמיתי אמר"
לפתע להארי נדלק אור מיוחד בעניים-
"דיברתי עם סיריוס... הוא בעצמו אמר את זה... הוא חי..."
"לא הארי. לא שמת לב מה דמבלדור אמר?" נסית הרמיוני להחזיר את הארי לאמת-
"זה בדיוק מה שוולדמורט רצה. אתה רוצה לשחק אליו לידיים?" ניסה גם רון. אבל, הארי לא בדיוק הקשיב
"שמתי לב בדיוק. הוא השאיר חותם ויחזור מזה לחיים. סיריוס" אמר, והתעלף על הרצפה.
חזור לדף הפן-פיקשן
|
