פן פיקשן
החלום - חלק א'אקספריידיפרם
03/09/2005 21:21אחרי שגמרו לאכול, עלו הארי ורון למיטותיהם למעלה.
הם התפשטו בדממה ונכנסו למיטות.
"אתה יודע, רון, בקשר ל... לא משנה". אמר הארי. הוא רצה להגיד "בקשר לאבא שלך" אבל לא רצה להביך את רון או שרון יכעס עליו.
*
כי מקודם, עוד כשהיו במטבח, כשאדון ווילי יצא מהמטבח, הארי הפנה במהירות מבט שואל לגברת וויזלי.
"אני מצטערת, הארי," היא אמרה. "לארתור יש תקופה קשה מאוד בזמן האחרון. מאז שמשרד הקסמים גילה שאתה-יודע-מי חזר, אתה-יודע-מי לא מסתתר במקום מחבוא. הוא כבר הורג הרבה מוגלגים, לצערנו, ולארתור יש המון עבודה. בלילות האחרונים הוא כמעט לא ישן מרוב דוחות ומסמכים."
היא חייכה להארי חיוך מר.
*
הארי הניח את ראשו על הכרית ונתקל בספר שלקח מהספריה המוגלגית המקומית, הספרייה ע"ש הגאון דולף סנורפס. שמו של הספר היה "אנימורפס".
הספר מספר על בני-אדם שנקראים משתלטים. תולעים מהחלל החיצון עפו לכדור הארץ והתשטלתו על בני אדם. נכנסו להם דרך המוח, עטפו אותו, חיברו את העצבים שלהם לעצבים של האדם אליו הם מחוברים ומשתלטים עליהם.
הארי הסתכל בספר, ונזכר את אדון וויזלי שראה הבוקר... אדון וויזלי, עם מוח של אוכל-מוות... המחשבה הזו גרמה לסערותיו לסמור...
הארי, כמו כל הלילות האחרונים, חשב על סנדקו שאיננו עוד בעולם החיים... והוא נתקף שנאה גדולה על בלטריקס לסטריינג', אשר גרמה לו לכל הצער הזה...
הוא נזכר איך, בשנתיים האחרונות שלו בהוגוורטס וגם בקייצים אצל הדרסלים, כל בעיה שהייתה לו, הוא היה יכול לכתוב לסיריוס על כל בעיה קטנה שקרתה לו... כשכאבה לו הצלקת בקיץ... כששמו עלה בגביע האש... כשאדון קראוץ' נעלם... כשמצחו כאב כשאמברידג' נגעה בידו... תמיד היה לו למי לפנות.
אבל עכשיו...
יש לו את אדון וגברת וויזלי, אך הם עסוקים מכדי לעזור לו במהלך השנה... ויש לו את פרופסור דמבלדור, אבל דמבלדור מנהל מלחמה נגד וולדמורט, מנהיג את מסדר עוף-החול וחוץ מזה יש לו בית-ספר שלם של קוסמים לנהל. להארי לא היה מספיק כוח בשביל להטריד אותו בהרגשות אישיות של כל נער בגיל-ההתבגרות.
עיניו נעצמו...
הוא היה בתוך גלימת ההיעלמות הישנה שלו. הוא הלך בחדר עגול עם דלתות... הוא הרגיש כמו אדם משתלט, הוא הלך לא מרצונו. מישהו שלט בו...
הוא הלך לאחת הדלתות, מילמל קסם שלא הכיר את שמו, ואז החזיק בידית ופתח את הדלת... הלחש שאיתו פתח את הדלת לא היה לחש אלוהומורה...
הפעם הוא היה בחדר דומה לחדר הקודם שהיה בו. אבל גדול, הרבה יותר גדול: הוא היה ענק. היו בו יותר דלתות, הרבה דלתות, אלפי דלתות... ואז הוא התחיל ללכת.
הוא הלך בערך חצי שעה. הוא הלך, עד שהגיע לאחת הדלתות...
הוא אמר את אותו לחש שאמר מקודם, וחשב שהדלת פתוחה... הוא נגע בידית -
"בזזזזזז!" הוא הרגיש חשמל פושט בגופו -- הוא התחשמל! הוא ניסה למשוך את ידו מהידית - אך ידו הייתה דבוקה -
גברת וויזלי דפקה על דלת החדר כדי להערים לארוחת-הבוקר.
הארי מצא את עצמו יושב במיטה, מכוסה זיעה קרה.
הוא היה משוכנע שבחלומו הוא חזר למחלקת המסתורין.
חזור לדף הפן-פיקשן
|
