פן פיקשן
בית הקברותdavidpotter
11/09/2005 14:48פרק אחרון – בית הקברות
"הארי" לחשה הרמיוני בפחד "זה בית הקברות שראית את וולדמורט חוזר?"
ואז, לאט לאט הארי הנהן והפנה את ראשו בנחישות קדימה, מנסה להתרכז...
"זה לא יעזור לך" אמר קול קר וגבוה "יש פה קסם נגד התעתקות"
הארי והרמיוני הסתכלו קדימה, הלורד וולדמורט עמד מולם, ולידו- קשור... האגריד...
"שלום הארי, אני רואה שגם הפעם הבאת גיבוי, בדיוק כמו עם מר דיגורי הצעיר..."
"שתוק, אל תעז לדבר עליו"
"חה חה חה" צחק וולדמורט "אמרתי לך, עכשיו אנחנו נקבע מי יהיה הנסיך. ואל תדאג. הפעם אני לא אהרוג אותה לפניך, היא תראה אותך מנסה להשיג את התואר, ורק אז אהרוג אותה"
"על מה אתה מדבר?" שאל הארי
"הארי," לחשה הרמיוני "אני יודעת מה קורה פה. בנבואות כמו של פרופסור טרלוני, שיש מקרה של דו קרב, למנצח קוראים 'הנסיך'. ואז הוא מקבל כח נוסף, כח שאין חזק ממנו, ואני גם חושבת שעל זה דיבר דמבלדור איתך שנה שעברה. במהלך הקרב מותר לכל אחד מכם להשתמש בו, יש לכם אפשרות לבחור חלק מסוים ממנו, והמנצח מקבל את כל הכח- לתמיד"
"שמעת, הארי? אז בא נראה מי פה באמת הנסיך... אני החלטתי לבחור ב- ייאוש" אמר וולדמורט וצחק, ואז הוא כיוון את השרביט לעבר ראשו של האגריד...
"לאאאא," צרח הארי- "עזוב אותו" אבל-
"אין לך סיכוי, הארי. עשיתי עליו את קסם התליות. הוא תלוי בי, אתה מבין. אם אנצח אותך, אהרוג גם את שתי אלה, ואם אתה תהרוג אותי, האגריד היקר ימות איתי"
"לא" צעק הארי, ושמע את הרמיוני בוכה לידו.
"הארי" אמר האגריד, "אל תתייחס אלי, אל תהיה טיפש, תעשה הכל כדי להרוג אותו, זה שווה אותי. אתה שומע, אני מצווה עליך, הרוג אותי ביחד איתו"
הארי הסתכל עליו, והתחיל לבכות- אין לו סיכוי מול וולדמורט- פה הוא הולך למות- ובגללו גם הרמיוני והאגריד.
"לא" צעקה הרמיוני "אל תתייאש הארי", והחלה לבכות.
הכל באשמתי! הכל באשמתי, דמבלדור החזיר אותי בזמן, ואני נכשלתי במשימה, לפחות רון נשאר בהוגוורטס- חשבה הרמיוני . מולם וולדמורט חייך
"להתראות לכם, היה נחמד להכיר אותך הארי" אמר וולדמורט ושוב צחק
הארי הסתכל בעיניה של הרמיוני, ואז- נזכר בהבטחתו-
"אל תדאגי- זוכרת שהבטחתי לך- אני אקיים את זה" אמר הארי בנחישות והפנה את מבטו לוולדמורט, ואז, וולדמורט הרים את שרביטו וכיוון על הארי-
"זה הרגע שלו חיכיתי, הרגע שבו יובטח לי שלא תוכל להרוג אותי, וגם- קבלו את הנסיך החדש- אבדה קדברה" צעק וולדמורט...
הארי ראה את הסילון הירוק מתעופף לעברו, הוא הרגיש את החיבוק של הרמיוני, ואז הרגיש את הסילון פוגע בו, פוגע בדיוק במצחו...
הצלקת התחילה לשרוף לו, הוא הרגיש כאילו הוא הולך להתבקע לשתיים- כאילו הוא הולך למות...
ואז, לאט לאט. הארי התמוטט אל הריצפה, ולא קם יותר.
הרמיוני לא האמינה למראה עיניה. היא השפילה את ראשה וציפתה לקללה שתהרוג גם אותה, אבל זו מיאנה לבוא-
הרמיוני הרימה את ראשה והסתכלה לעבר וולדמורט. הוא ירק דם, טיפה אחרי טיפה-
"לאאאא.....". הוא הסתכל על רגליו בפחד- "מה קורה פה???"
דם... דם ירד מכל מקום בגופו של וולדמורט. הוא המשיך לירוק דם, עד שהיה נראה שכבר לא נשאר בוולדמורט דם. שתיהם- הרמיוני, וולדמורט- הסתכלו על הדם, שלאט לאט- התקרש. ואז... לאט לאט, וולדמורט התמוטט... על דמו שלו - מת!
הרמיוני לא הבינה מה קורה פה. היא הייתה המומה. מסביבה היא החלה לשמוע צעדים. היא לא יכלה לסבול יותר- היא התחילה להרגיש כאב ראש חזק, והכל סביבה נהיה שחור...
"מה קרה שם, דמבלדור?"
"סיפור ארוך, מינוורה"
"ואיפה הנער פוטר, אם יורשה- אה... הילדה התעוררה"
הרמיוני פתחה את עיניה וראתה את דמבלדור עומד מעליה,
"מה קרה שם דמב..." אבל אז היא הבחינה בדמעה בעינו דל דמבלדור, והבינה הכל, זהו, זה נגמר.
דמבלדור סימן בידיו לקהל האנשים שהיה בחדר, ותוך כמה שניות החדר התרוקן. נשארו בו רק דמבלדור, הרמיוני ומקונגל.
"הרמיוני, הגיע הזמן שתביני מה קרה בבית הקברות. לצערי אני מוכרח לבשר לך שמר הארי פוטר הצעיר אכן מת. אבל בכל דבר רע יש טוב- גם וולדמורט מת."
"איך?" שאלה פרופסור מקונגל. הרמיוני לא יכלה לדבר- היא הייתה המומה.
"להזכירכם לפני שנה וחצי כשוולדמורט חזר הוא השתמש בדמו של הארי בשביל להקים את גופו. יש קסם עתיק מאוד שמונע ממך לחיות על משהו מת. אתם מבינים; וולדמורט השתמש בדמו של הארי כדי לחיות- אז באופן אוטומטי הוא לא יכול להרוג אותו. ברגע שוולדמורט הרג את הארי- הדם של הארי שזרם בוולדמורט כבר לא היה רלוונטי. אתה לא יכול לחיות בדמו של אדם מת!"
"אז איך יכול להיות שוולדמורט לא חשב על זה?" שאלה הרמיוני.
"באמת כשהארי סיפר לי מה קרה כבר חשבתי שזו תהיה נקודת התורפה שלו, אבל אז הארי סיפר לי שוולדמורט נגע בו ישר כשחזר ולא חש כאבים. זה הייתה הטעות! טעות של וולדמורט ושלי. הוא חשב שאם הוא יכול לגוע בו- בדם שלו- ולא לחוש כאב; אז הוא חשב שאין לו כבר קשר לדמו של הארי. טעות מצערת"
"למה מצערת. מסתבר שזה עזר"
"למה עזר. אם היינו יודעים על זה- וולדמורט כבר היה יודע, הוא הפסיד- וגם אנחנו היינו יודעים מזה. למעשה, בכך שוולדמורט קם לתחייה מדמו של הארי- הוא חתם את הנבואה! הוא גרם לכך שרק צד אחד יכול להתקיים! הוא גרם לכך שרק הארי יכול להרוג את וולדמורט- אבל וולדמורט, אם יהרוג את הארי- ימות איתו!"
"אז למעשה, הארי מת- ואיתו גם הסיוט ושמו וולדמורט?" שאלה הרמיוני -
"לצערי הרב –אכן כן!"
הרמיוני לא האמינה למשמע אזניה. היא התחילה להרגיש נורא. רק עכשיו היא קלטה מה קרה בבית הקברות. רק עכשיו היא קלטה, ה כ ך ב א ש מ ת ה ! ! ! היא נכשלה במשימה שלה, היא לא הצליחה למנוע מהארי לגוע בגולגולת, ועכשיו הארי מת, באשמתה. היא הסתכלה על דמבלדור. הוא בכה יחד איתה.
הם ידעו שהם עומדים בפני עתיד חדש-
עתיד, ללא וולדמורט.
עתיד, ללא הארי.
עתיד,
ללא עתיד.
מספר עמוד: 1 2 3
חזור לדף הפן-פיקשן
|
