פן פיקשן
החלום - חלק ג'אקספריידיפרם
18/09/2005 16:43הארי הביט על כפות ידיו הלבנות הארוכות. בתוך מוחו הו הרגיש לחץ ורצון לברוח, אבל הוא לא שלט בעצמו. הוא היה בתוך הלורד וולדמורט בחלומו. הוא ניסה לצבוט את עצמו, בשביל שיתעורר, אבל הוא לא שלט בכלום חוץ ממחשבותיו המהירות.
מסביבו היו, כנראה, אוכלי מוות עם סוהרסנים. הסוהרסנים לא השפיעו על הארי - כי הוא היה בעצם וולדמורט, והוא לא הרגיש פחד ודברים כאלה, כי הוא בעצם לא היה שם. אבל דרך עיניו של וולדמורט הוא שם שחלק מאוכלי המוות רועדים מקור.
"גבירותי ורבותי, אוכלי המוות," פתח וולדמורט, "פתחנו את הישיבה. אתה מוכן?" שאל מישהו מחוץ למעגל."
"כן, אדוני," אמרה דמות עם משקפיים עבים. הארי - בשליטתו של וולדמורט - הביט בדמות, ונדהם לגלות שזהו פרסי וויזלי. הוא אוכל מוות?
על השאלה וולדמורט ענה.
"זהו," אמר, והצביע על פרסי, "בנאדם שיכול לעזור לנו מאוד, בעוד אנו מתחזקים. הוא נתון תחת לחש אימפריוס, וציוויתי עליו לעשות את כל מה שאומר לו.
ועכשיו, בקשר לענקים. מקנייר, אני מעניק לך את רשות הדיבור."
אוכל המוות בשם מקנייר צעד למרכז המעגל, לצידו של וולדמורט.
"אוכלי המוות!" אמר מקנייר בקול נרגש. "הענקים עומדים להצטרף לשרותינו! בעוד 38 שעות בדיוק - "
"תודה." אמר וולדמורט ודחף בגסות את מקנייר בחזרה למעגל.
אוכלת מוות שעמדה לידו גיחכה.
"סתמי, את!" צרח מקנייר ושלף את שרביטו. "אני יכול לרצוח אותך עכשיו כמו כל ההיפוגריפים שכבר רצחתי!" "תרגע!" צרחה האוכלת מוות שהארי זיהה כנרקיסה מאלפוי. גם היא שלפה את שרביטה.
"א?ק?ס?פ??ל?יא?ר?מו?ס!" אמר וולדמורט ושני השרביטים של מקנייר ומאלפוי עפו לצד.
"מה אתם מתנהגים כמו איזה תלמיד גריפינדור בשנה ראשונה בהוגוורטס? סתמו כבר את הפיות! לעזור לכם? הנה: ס?יל?נ?צ?יו?!" ושניהם לא השמיעו הגה.
"אז כפי שמקנייר (המשותק כרגע) אמר, הענקים עומדים להצטרף לשירותינו בעוד יומיים. בשביל לטבוע בעורם את האות האפל אני צריך בשביל כל אות כמות מסוימת של דם מוגלגים. לפיכך, אני מציב בפני כל בני האדם האוכלי מוות לרצוח בשבילי בדיוק שני מוגלגים, לרחוש בעזרת לחש אימסיפלדורכינדרשמילוף (הארי לא שמע טוב את הלחש) את דם המוגלגים ולהגיש לי עד מחר. כל זה מובן?"
"מובן!"
"מצוין!" אמר וולדמורט. אוכלי המוות התעתקו משם. הסוהרסנים עפו לאח שבחדר, זרקו לעברה אבקה ונעלמו בתוך האש.
ואז, גם וולדמורט התעתק משם. כשוולדמורט הופיע במקום אחר, גם הארי הופיע במקום אחר; בכיכר גרימולד מספר 12.
הוא שמע שני קולות מדברים מאחורי הדלת.
"נו, באמת, אלבוס. אתה לא יכול להעיר את הארי באמצע הלילה!"
זאת הייתה גברת וויזלי. היא דברה עם אלבוס דמבלדור.
"מולי, אני מעדיף לקחת לו את הספר בזמן שכולם ישנים. אני לא רוצה שכולם יידעו."
"ומה עם ב??נ?י רון?"
"אני אשתק אותו. הוא לא יתעורר".
הדלת נפתחה בחריקה.
"ש??ת?ק!"
אור אדום כוון לעבר רון. הוא שותק.
"אני רואה שאתה ער, הארי," אמר דמבלדור. "היכן... היכן הספר שלחת מהספרייה היום אחרי-הצהרים?"
"כאן". והארי הושיט לדמבלדור את הספר מבולבל.
"פרופסור? מה ה... ספר – "
"אני אסביר לך הכל מחר בשעה 3 לאחר חצות, שלא ישימו לב שאתה יוצא מהבית. הארי, לך לכיוון הספרייה, וכשתגיע לדלת תצעד עוד כמה צעדים, ואז תראה משמאלך סמטה צרה ועלובה. אני אחכה לך שם. תגיע?"
"כן"
באותו רגע נשמעו שלושה קולות נפץ חזקים. דמבלדור נעלם, ובמקומו הגיעו במפתיע פרד וג'ורג'.
"שמענו קולות דיבור מחדרכם" אמר ג'ורג' בחיוך.
"ג'ורג'!" קרא אחיו התאום והצביע על הדלת. גברת וויזלי עמדה שם, ולא אמרה מילה.
"אופס!" ושניהם התעתקו משם, לפני שגברת וויזלי הספיקה להגיד משהו.
"השניים האלה... בבוקר אני אשיב להם כגמולם. לילה טוב, הארי. ש?ח?ר?ר!"
והיא שחררה את רון, שחזר לישון בדממה. גברת וויזלי יצאה מהחדר וסגרה את הדלת בשקט.?
חזור לדף הפן-פיקשן
|
