פן פיקשן
הפגישה עם פרופסור דמבלדור - חלק א' אקספריידיפרם
20/09/2005 20:39כשהארי יצא מהבית שבכיכר גרימולד מספר 12 הוא גילה שכל האורות בכיכר וברחוב של הספרייה כבויים. כנראה שדמבלדור השתמש במכשיר המיוחד שלו, בשביל שאנשים שרצים בלונדון בלילה (לשאול את יעל) לא יראו נער בן 16 ברחוב וידווחו מיד לשוטר.
הארי כמעט לא ראה כלום בחושך, אבל הוא הגיע לספרייה בקלות, מפני שדלקה שם מנורה אחת ששכחו לכבות (ואולי דמבלדור הדליק אותה בכוונה?) ומשם הוא צעד כמה צעדים עד שהגיע למין מבוא צר ועלוב. היה בו שלט:
רחוב נולופט
ע"ש שרת הקסמים השניה נגה נולופט
הארי נדחק בין הבתים ברחוב. לא היה לו מושג איפה דמבלדור נמצא, בטח לא כשאין ברחוב אור. אבל כשהגיע לבית מספר 11, הוא ראה את דמבלדור עומד שם עם שרביט מואר.
"או, הגעת, הארי," אמר דמבלדור בנועם. "בוא, תיכנס, חם ונעים בפנים."
הארי לא אמר מילה, ולא היה לו מושג למה. הוא עלה בדממה עם דמבלדור עד הקומה העליונה, בה הייתה דלת פתוחה. הוא ניכנס דרך הדלת. דמבלדור הסתובב ואמר לו "ששש!" אבל כיוון שהארי היה כבר בשקט, לא היה צורך בכך.
הם נכנסו לחדר הכניסה של הבית (כנראה זה היה בית) ופנו למסדרון. דמבלדור פתח את אחת הדלתות שם ונכנס. כשהארי נכנס גם, הוא סגר את הדלת.
החדר היה קטן וצנוע. הוא היה מרובע, ועל קירותיו היו תמונות – כך הבחין הארי – של דמבלור, ועוד אנשים, כנראה משפחתו.
"שלום, הארי," אמר דמבלדור.
"שלום, פרופסור. אמממ.... אלה המשפחה שלך?"
"כן. זה בית משפחתי מאז ומעולם. ראית את השלט הזה של רחוב נגה נולופט? זה רחוב רק של קוסמים. רק קוסמים יכולים להיכנס אליו. מוגלגים לא רואים אותו. זה קסם משנות הביניים, הקסם הזה. בקיץ הבא אני יוצא למשלחת עם אנשים נוספים, לפענח את הקסם הזה.
"זה בית משפחתי. כרגע אני גר בו רק עם אשתי. הילדים שלי התחתנו והקימו משפחות."
"אז... מה בנוגע לספר?"
"תבין, באחד החדרים בבית הזה יש לי סדרה של ספרים עתיקים מלאים בקסמים ולחשים. לכן יש כאלה שמחשיבים אותי לקוסם גדול, כי אני לוקח כל שנה להוגוורטס חבילה של ספרים מהמדף, ואני קורא אותם ללא הרף. כך אני לומד כל הזמן קסמים חדשים.
יש לי בארון זה גם ספרים המכילים מידע. מידע רב, למען האמת. מידע שאני לא יכול להגיד לך עכשיו; אפילו אני לא יודע מה הוא.
לפני 54 שנה הספר הזה נעלם. כל הקיצים מאז ערכתי חיפושים על הספר. רק הקיץ גיליתי איפה הוא אבל...
גיליתי שהוא בספרייה. הבעיה הייתה, שגיליתו אותו בזמן מאוד לא טוב... כי פורסמה מודעה בשכונה הזו, על כל מיני מבצעים והפתעות חמודים לקוראים. אז... באו הרבה אנשים. לא יכולתי ללכת למרצפה הזו, שידעתי שהספר שם, כי כל נשות השכונה באו לשם לקחת ספרי בישול. א השתמשתי בהמצאה מוגלגית נחמדה, קוראים לה 'מצלמה נסתרת'. עקבתי במצלמה נסתרת כל הזמן. ובדיוק כשנשות השכונה לא היו באוו אזור, אתה לקחת את הספר... ולכן – באותו לילה, שהיה בעצם אתמול, באתי אליכם ואמרתי לך לבוא אלי הערב."
"פרופסור? פתחתי את הספר בעמוד "מוות" ואז בא אלי משהו... כמו חלום כזה... וראיתי אותך באיזה חדר, ביחד עם... נדמה לי הפרופסור טלוני..."
דמבלדור נראה כשוקל את צעדיו לקראת המשפטים הבאים.
"זה נבואת חד-קרן" מילמל.
"שם הספר הוא לנין נכון? לנין זה ראשי תיבות של: לכל נבואה יש נבואה. זוהי נבואת חד-קרן של הנבואה שפרופסור טרלוני אמרה לי. זוכר שלפני סוף הלימודים, בבוקר אחרי שסיריוס מת, הראיתי לך בהגיגית את פרופסור טרלוני אומרת את הנבואה? זוהי אותה נבואה. אתה ראית את ההמשך של הזכרון שעטף אותך, או שהפסקת באמצע?"
"החלום הופסק באמצע." אמר הארי. "אבל מה היה אמור להיות בהמשך?"
חזור לדף הפן-פיקשן
|
