פן פיקשן
ידידות חלק ג'יקיר האגריד
23/09/2005 16:00סאלאזר שקע במחשבות.
הם חזרו ללכת. הפעם הוא הרגיש משהו ענקי גדל בתוכו, לא גידול אלא תקווה. הוא בטח ברוב בכל לבו, הוא לא יכל שלא לבטוח בו.
רוב ידע שהוא קוסם אך הוא לא נרתע ממנו... להפך- הוא התכוון להיעזר בכוחותיו כדי להביט להם חופש. זאת אומרת לסאלזר ולאחרים, רוב כבר היה חופשי.
אבל לאחר כמה שעות התקווה הפכה למתח. הוא לא ידע מה יגיד לרוב אם יכשל. הוא חשש שהאחרים יפגעו בגללו אם יכשל...
תחושת התקווה הפכה למועקה מתוחה, הזמן חלף מהר מדי. האם הוא ימות?
השעות חלפו היה במהירות היה נראה לו שהסוחר והשומריפ פחות מתעללים... הוא שם לב שגרינדים המגודל שהיה מלפניו רעד.
האם גם הוא היה מתוח מחלקו בתוכנית של רוב?
השמש החלה לשקוע. השמיים נצבעו באופן חיוור כמעט כמו פניו של סאלאזר המודאג.
"הפסקה." צעק סוחר העבדים כשהחל להחשיך.
הפעם לא נתנו להם אוכל בגלל שמקנייר הרגיז את הסוחר בבוקר.
סאלאזר לראשונה שם לב לשמירה עליהם ולמשעבדים שלהם- ארבעה שומרים שמרו עליהם בזמן ההפסקה ארבעה נחו, וארבעה שמרו על הסוחר שישב על תיבה ענקית.
השניות הפכו לדקות והדקות לשעות... עיניו של סאלאזר החלו להיעצם מעצמן. "כל רגע, אהיה חופשי." עיניו נפקחו- הוא נזכר בתחושת העוצמה שהייתה בזמן שהיה לו את המטה, עיניו נצנצו בתאווה... הכוח. כוח כמעט בלתי מוגבל.
במה שנראה כמו חצות השומרים העירו את חבריהם בשביל שיחליפו אותם, באותו רגע רוב קפץ וצעק: "עכשיו!" הוא הטיל את הסכין על אחד השומרים שנפל מייד. סאלאזר היה משותק מתדהמה, אך היה חסר אונים...
שלושת השומרים רצו לעבר רוב אך העבדים האחרים קפצו והחלו להיאבק בהם... נראה שסאלאזר לא היה היחיד שהושפע מרוב. רוב קפץ אל הגופה של השומר ובמהירות חיסל את השומרים שישנו.
סאלאזר אזר אומץ וקפץ על צווראו של אחד החיילים, לבו פעם בעוז- רוד נהרג. הוא החל לחנוק את השומר בזעם השומר צרח והעיף אותו ממנו.
כולו היה מלא זעם, הוא נתן אגרוף עוצמתי בגבו של השומר אך השומר השיב במכת חרב שחתכה את לחיו של סאלאזר.
סאלאזר והעבדים האחרים נאבקו בעוז אך עוד שלושה מהם נהרגו.
הקרב היה קשה ומתיש וסאלאזר ספג עוד ועוד פצעים, לא נראה שהם מזיקים לשומרים.
"מה קרה לרוב?" חשב בבהלה סאלאזר בזמן שחטף מכת חרב בידו הימנית ונפל לקרקע שותת דם. הוא הביט לצדדיו והבין- הוא נותר לבדו.
שלושת השומרים המרוגזים עמדו מעליו, אחד מהם הניף את כידונו ועמד לשסף את חזהו של סאלאזר.
סאלאזר עצר את נשימתו ונתן חיוך מזלזל- הוא ימות כמו אביו.
לפתע הוא הרגיש גוף כבד מעליו שסופג את החנית.
הוא זיהה אותו- זה היה רוב!
מידו של רוב נשמט המהטה של סאלאזר.
רוב היה מלא דם. סאלאזר הבין רוב מת.
בלי לחושב הוא תפס את המטה.
זעם לא אנושי מילא אותו. הוא התמלא שנאה לכל היצורים החיים באשר הם. זעם. אביו ואמו העיזו לנטוש אותו לבדו בעולם החיים, הוא שאף לנקום בהם. גאר' ובני הכר רצחו את אמו וגרמו להימלט, הם חייבים למות.
סוחר העבדים שיעבד אותו וגרם למותו של ידידיו היחיד.
ורוב- "המוגל הזה העז להקריב את חייו למעני, כשהוא יודע שאני אפס לעומתו!" חשב.
הוא קם. השומרים הביטו בו מבוהלים, מעולם לא נתקלו בזעם כה טהור ונוראי, זעם על העולם שהפך אותך לאויבו.
ומצד סאלאזר אם העולם הפך אותו לאויב הוא יחזיר מלחמה.
"מוות! מוווות!" צרח סאלאזר.
הוא הרגיש את זעמו הנוראי מתנקז למטה ויוצא כקרן חושך אפל שפגע בכל השומרים.
השומרים מתו לפני שפגעו בקרקע.
על פניהם הייתה הבעת אימה כאילו חזו בייסורי הגיהנום.
הוא הסתכל בגופתו של רוב. "ארור תהיה." לחש, מרגיש זעם על עצמו ששרד וזעם על רוב שהקריב את עצמו למענו.
"לעולם לא ארכוש ידידים, הם גורמים לך חולשה. הם הופכים אותך לרגשני ושולטים בך."
הוא כרע על האדמה ובכה.
הוא צעק בקול נוראי: "ארור תהיה! ארור תהיה!"
אך זה לא הועיל- רוב מת חופשי ואילו סאלאזר נכלא באבלו.
חזור לדף הפן-פיקשן
|
