פן פיקשן
מכשפה, משוגעת ומפלצת צמאת דם.יקיר האגריד
28/09/2005 20:54
עבר שבוע מאז שהלגה התחילה לגור אצל בקי.
היא גילתה שבקי, למרות שגעונה היא אדם נדיב. היא הייתה אוספת חסרי בית ודואגת להם עד שימצאו משפחה או מקום להיות בו. הלגה התנגדה לעזוב אותה משום שלא יכלה לבטוח באיש. אך בקי לא הראתה שום התנגדות.
הלגה למדה להעריך אותה, היא הבינה אותה והחשוב מכל הייתה הבן אדם היחיד שהיה נחמד אליה- אדוורד כבר לא היה בן אדם... ומלבד זאת היא מעולם לא נתקלה לפני כן בחביבות טבעית שכזו.
הלגה נטתה להישאר בבית משום שלא חשבה שתמצא תועלת בלהסתובב בעיר זרה, ולמעשה היא הרגישה את עצמה כל כך זרה... כל...
ולא משנה איפה היא תהיה. לעומת זאת הבית המוזר של בקי לראשונה בימי חייה השרה עליה תחושה של בית.
כעת היא נותרה לבדה בבית עם אדוורד- כל שאר חסרי הבית כבר מצאו מקום ובקי הלכה וחיפשה נזקקים.
כעת הלגה הבינה את ה\"צירוף מקרים\" הזה- זה לא היה צירוף מקרים כלל. בקי הייתה מחפשת בשוק אנשים נזקקים ומספקת להם מקום לישון ומזון.
הלגה ליטפה את עורו הרירי של אדוורד בחיבה.
זה לא הייתה אשמתו שהוא הפך לקרפד...
לפתע היא ראתה בעיני רוחה את בקי צועדת.
זה היה דבר מוזר שגילתה- בכוח נסתר כלשהו היא תמיד ידעה איפה אדוורד, וכעת גם איפה בקי. היא לא הצליחה להבין את הכוח המוזר הזה, אבל היא זכרה שפעם כשהייתה ממש קטנה כך זה היה גם עם אחיה והוריה.
היא הובילה אתה מישהו בערך בגובהה. הלגה שמחה וחשבה: \"אולי זאת מישהי בת גילי!\" היא התרגשה- מעולם לא היו לה ידידים.
הלגה התרגשה- לא היה לה מושג איך להתנהג עם הזר החדש...
הלגה ראתה בעיני רוחה את בקי מתקרבת.
היא פסעה בהתרגשות לעבר הדלת, ופתחה אותה.
הלגה בהתה מאובנת.
בקי חייכה חיוך שובב ופסיכי ופלטה משהו על מרקורי.
בקי בהתה מאובנת.
צרבר חייך חיוך פסיכי. צרבר?!
הלגה צרחה באימה והלכה בצעדים מהירים אחורה.
זה אכן היה אחיה- צרבר. שערו החום אדמוני הארוך והגולש, פניו החיוורים, מעיל פרוות הגיריות השחור, צלקות נשיכה לאורך הצוואר ומטה העצם שלו. והדבר המפחיד מכל- עיניו. עיניו היו אפורות כמתכת ו-מתות. כל כך מתות. הן לא הביעו שום רגש ואם כן, הן הביעו... אטימות. אטימות אכזרית כמו של אסון טבע שאדיש לקורבנות שהוא גורם בהתרחשותו.
\"אתה!\" הזעקה באימה הלגה. אדוורד ניתר משם בקרקוים מפוחדים. בקי חייכה ושאלה בקול חביב: \"אתם מכירים? כי זה מה שמרקורי אומר לי.\"
צרבר הביט בה במבטו האטום ונכנס, בקי מיהרה להיכנס אחריו והביטה בו ובהלגה במבטים עליזים.
צרבר חייך: \"כן אנחנו מכירים.\" בקי ענתה בהתלהבות: \"יופי! אז אלך לבשל לכם משהו!\"
הלגה הייתה מפוחדת מכדי לומר משהו לבקי.
היא כל כך קיוותה, כל כך ציפתה- אבל היא לא יכלה להימנע מזה- משפחתה רדפה אחריה.
ולא משנה כמה תרצה בכך, היא לא תוכל לשכוח ממשפחתה.
למה צרבר בא אחריה?
צרבר פנה אליה בקול שקט משחק במטה עצם שלו: \"שלום לך, אחותי הקטנה הלגה.\" הלגה לא הצליחה להגות מילים בפיה מאימה, היא רק אחזה בחוזקה בשרביט המוזהב שלה.
צרבר הביט בה בעיניו האטומות וצחק בקול יבש ואמר בקול מתגרה: \"מה קרה? לא אומרת שלום לאח הגדול שלך? או שאת פשוט פוחדת?\"
המילים האחרונות של צרבר הסתירו ממנה את הפחד שלו ופינו מקום לזעם טהור. כמו שהיא לא התכוונה להיות מושפלת מאביה כך היא לא התכוונה להיות מושפלת מצרבר.
\"היית חולם לזה!\" מצאה את עצמה צועקת ומכוונת לעברו את שרביטה.
\"אקספילארמוס.\" ענה צרבר בקלילות שחצנית ותפס את שרביטה של הלגה שעף לעבר ידו וחייך חיוך רצחני.
הלגה צעדה לאחור. היא הייתה אבודה, זה היה מגוחך מצידה לחשוב שתוכל להביס אותו- הוא כבר למד בגיל 8 לעשות קללות שאפילו קוסמים בוגרים עם שרביט לא יכולים!
אבל היא לא התכוונה למות בלי מאבק, היא אגרפה את ידיה והתכוננה להכות אותו בידיה החשופות.
\"הלגה, הלגה הלגה. מתי תלמדי?\" אמר צרבר בחיוך קר.
הלגה הייתה המומה מכך שלא התחיל להילחם בה מיד. \"אין לך סיכוי להימלט מרצונו של אבינו היקר.\" המשיך צרבר. \"הוא רוצה להחזיר אותך והוא בחר אותי למשימה.\" אמר ועבר לקול משועמם: \"היכנעי ואולי אביך יקל בעונשך... את לא תרצי לתת לי את ההנאה....\"
הלגה הבינה,אך היא לא התכוונה למרות האפשרות לחיות להיכנע- עדיף למות מאשר ליפול לידי אביה.
\"לא!\" היא צעקה ורצה לעבר אחיה. צרבר כיוון את מטהו ולחש: \"אימפדנמטה!\" הלגה נהדפה אחורה בקסם.
\"אני חושב שאת לא מבינה את כוחותיי.\" אמר צרבר בזלזול והמשיך באותה נימה: \"אציו קרפד!\" הלגה ראתה באימה וחוסר אונים את אדוורד עף לתוך כף ידו הפתוחה של צרבר. \"עכשיו תראי את כוחותיי...\" הלגה עצמה את עיניה, היא לא יכלה לשאת זאת. איך בקי יכלה לתת לו לבוא?
\"קורמינוס אומרדנוס אינקאטטאו!\" שמעה את קולו הקר של צרבר בוקע מבעד לעיניה העצומות.
היא שמעה את אדוורד זועק בבהלה.
\"אדוורד זועק בבהלה?\" חשבה בהפתעה ופקחה את עיניה וראתה את המראה הבא-
אדוורד בדמותו האנושית שרוע ליד רגליו של צרבר.
הלגה נפעמה, אפילו אביה לא היה יכול לבטל את הקללה הזו בכזו קלות!
\"עדיין רוצה להתנגד, סקיבית?\" שאל בקול מזלזל ושיחק בשני השרביטים שהיו בידו.
הלגה איבדה כל הגיון- הדבר החשוב היחיד הוא למחוק את החיוך המזלזל מפניו של צרבר.
היא רצה מתעלמת מכוח שהפריע לה במהירות, היא לא שמה לב לפניו האדישות של צרבר שהתוו בשנית: \"אימפדמנטה.\" למרות כוח רצונה היא נהדפה לאחור בכוח עצום.
\"זהו זה. עכשיו תמותי!\" אמר צרבר והמשיך לכוון עליה את השרביט והתחיל להגיד: \"אבדה קד... אחחחחחחחחחח!\" כף כסף עפה לעבר מצחו.
בלי שום אזהרה צרבר התקפל על הרצפה מתעוות מכאבי תופת ואוחז בצלקת של צווארו. הלגה ראתה את בקי רצה למקום הקרב וצועקת: \"מרקורי לא מרשה להרוג! איש זאב שכמוך!\" ולפני שהלגה הספיקה לחשוב בקי זרקה לעברה כוס כסף.
כעת הלגה הבינה- אחיה היה איש זאב! הכסף הכאיב לו! היא התקרבה בצעדים מדודים אך בטוחים לעבר אחיה המתקפל ועמדה להכות אותו בכוס אך הוא נעמד לפתע במהירות לא טבעית על רגליו וצרח: \"תרחיקי ממני את זה!\"
לפתע היא חשה כלפיו רחמים. דבר שהיה אירוני במיוחד, משום שהיא החשיבה אותו תמיד כמפלצת וכעת כשהתברר שהוא באמת כזה היא התחילה לרחם עליו בסתר לבה בגלל זה...
הוא כיוון את מטהו על מצחה של הלגה וצרח בצרחה מעוררת רחמים: \"רחמי עליי! לא אהרוג אותך! ואת לא תספרי לאבא על זה... שאני... כזה!\"
הלגה חייכה חיוך ערמומי: \"אם תקח אותי, אאלץ לספר!\"
צרבר צרח בהיסטריה: \"אבל אסור לך! הוא...\"
הלגה הביטה בו בנחישות והאטימות נשברה מעיניו של צרבר- עתה הן חשפו אימה מוחלטת...
\"אבל אם לא אביא אותך הוא יעניש אותי...\" התחיל להזדעק צרבר.
\"בעיה שלך!\" ענתה בקור הלגה והניפה את גביעה והוסיפה: \"אבל אם תעזוב אותי לא אספר. ברור?\"
צרבר הנהן ועזב.
עתה הלגה הייתה חופשיה באמת.
לפחות מהפחד מצרבר.
חזור לדף הפן-פיקשן
|
