פן פיקשן
שובה של מינרווהאקספריידיפרם
14/10/2005 12:42הארי כמעט בלע את הפרופסור מקגונגל בפיהוקו הרחב באותו יום. אבל באמצע הפיהוק היא אמרה: ``תלמידים!`` בקול אנושי, מתוח והרבה יותר נורמלי מהרגיל.
הארי עצר את פיהוקו בבת-אחת, כאילו מישהו נגע לו במותן (כשהוא היה עם החבורה של דאדלי בבית-הספר, הם תמיד עשו לו את זה).
``משהו חשוב קרה`` אמרה מינרווה, והסתכלה רק על הארי ורון, כאילו הם אשמים בכל.
``מה כבר קרה?`` לחש רון בעצבנות להארי. הארי, כמובן, לא סיפר לו על מאלפוי.
``מישהו מבית סלית\'רין נעלם מבית-הספר. הוא לא נמצא מאז שיעור שיקויים שהיה לו, וזמן קצר לאחר שיצא מהכיתה עקבותיו נעלמו. ``
קשה לומר שהתלמידים לא היו מאושרים.
``דראקו מאלפוי.``
``הא!`` צעק דין תומאס בשימחה.
``שקט, תומאס!`` צרחה מקגונגל, בשובה לקולה הרגיל. ``תחשבו: תלמיד סלית\'רין מסכן בהוגוורטס נעלם! נ-ע-ל-ם! ואתם יושבים ככה בחיבוק ידיים?``
התלמידים כולם שאלו את עצמם:
ממתי מקגונגל בעד בית סלית\'רין???
היא המשיכה לצעוק עליהם עוד, והרמיוני העבירה להארי פתק קלף. היה כתוב בו:
נדמה לי שזה מתחזה, ולא מקגונגל האמיתית.
``גריינג`ר, בבקשה!`` צרחה מקגונגל והצביעה על הפתק, סימן שתביא לא אותו.
אבל הרמיוני הייתה מוכנה.
`` ב ב ק ש ה ! ``
לעיני כל התלמידים ההמומים, הרמיוני העיפה את הכיסה לאחור (הוא פגע בנוויל) ונעמדה עם שרביט שלוף.
``שתק!`` היא אמרה להפתעת כולם.
מקגונגל עפה אחרונית ולא זזה.
``הרמיוני, מה עשית?`` צעקה לוונדר.
``את משוגעת?`` צרחה פרוואטי.
``הו, איזה עונש היא תחטוף...`` מילמל שיימוס.
הכיתה נשמעה כמו כלוב ברווזים בזמן שכולם צעקו עליה, עד שמרבה סיגר, שעבר שם במקרה, נכנס לכיתה.
``מה קורה לכם, גריפינדורים?`` הוא נזף. ``למה אתם נשמעים כמו כלוב ברווזים בחוץ, בעוד כולכם מתנפלים על – על --`` הוא הביט בהרמיוני בפליאה.
``תראה, מרבה!`` צייצה הרמיוני. ``זה לא מקגונגל! זה – זה – מתחזה!!!``
הכיתה דממה. אף אחד לא ציפה שהרמיוני תשתק סתם את מקגונגל ותטען שיא מתחזה.
לאחר דממה ארוכה: ``טוב, אפשר לבדוק זאת,`` אמר סיגר בהתעניינות. התלמידים כולם כבר שמו לב שבין סיגר להרמיוני יש איזשהו קשר, אבל לא ניסו להתעניין יותר מדי.
הם חיכו עוד כשלושת-רבעי שעה עד שמשהו זז בפניו של המתחזה. פניה של מקגונגל השתנו. אפה התעקל, שערה נעשה שמנוני...
``סנייפ!`` לחש מישהו.
סוורוס סנייפ? לא ייתכן! כיצד? איך?
``כל התלמידים, אתם משוחררים!`` אמר סיגר.
התלמידים כולם רצו החוצה בשמחה ובצהלה (אותו יום היה יום בהיר) ואילו רק הרמיוני, בפרצוץ רציני, נשארה לשוחח עם סיגר.
למחרת בארוחת הבוקר פרופסור מקגונגל ישבה בשלחן הסגל. סנייפ לא היה שם. כל תלמידי השנה השישית בגריפינדור התעניינו ובאו למקגונגל, אך היא סרבה לדבר עמם, והסתכלה על דמתי. כשהתלמידים גמרו לאכול והתכוונו לצאת החוצה, קם דמתי ודיבר לתלמידים.
``תלמידים, קרה דבר נורא ואיום. בוודאי ראיתם שסוורוס סנייפ החליף את פרופסור מקגונגל לכמה שיעורים.
התברר, שפרופסור מקגונגל נעלמה, וסנייפ נסע למקום בו נעלמה (הוא ידע לאן היא נעלמה) ולקח ממנה שערות, וריגל אחרי תלמידי גריפינדור, בתקווה לחפש מידע להעביר ללורד וולדמורט {כמה תלמידים נרטעו למשמע השם}. סנייפ עכשיו יושב באזקבאן, ושיעורי השיקויים בינתיים , עד שאני אמצא מחליף, יהפכו לשיעור חופשי.``
כל תלמידי גריפינדור צהלו למשמע אוזניהם, ואילו על פניהם של תלמידי סלית`רין נראתה אכזבה, כי הפעם – ואין להם דראקו מאלפוי שיגן עליהם – גריפינדור ניצחו. בימים הבאים, בשיעור של מינרווה מקגונגל, היא הייתה קצת לחוצה ונרגשת אבל לתלמידים לא היה איכפת; כולם, בפעם הראשונה, שמחו שפרופסור מקגונגל מלמדת אותם.
חזור לדף הפן-פיקשן
|
