פן פיקשן
האובדן של לוציוס - חלק א`אקספריידיפרם
24/10/2005 14:45``סוורוס!``
מאיפה זה בא?
``סוורוס!``
אולי מהתא השכן? לא, התאים באזקבאן רחוקים אחד מהשני.
``סוורוס! אתה ער?``
``מי זה?`` סנייפ גישש באפלה.
מאז הגיע לאקבאן והושלך לתאו, הוא מרגיש כאילו הוא מעולף – אבל עם הכרה. ראשו מסוחרר, והאוכל המועט שהוא מקבל ספוג במים וקפוא, כי הוא בא מידיהם של הסוהרסנים. ראשו של סנייפ כבר לא צלול ומתוחכם כמו בעבר. כנראה כל השנים שהיה סוכן כפול עשו את שלהם – ובגלל דמבלדור / אדון האופל הוא עכשיו באזקבאן. למה אדון האופל לא ניסה להציל אותו? סנייפ תוהה, לאחר כל ארוחה, כשראשו קצת יותר בהיר.
``סוורוס, זה אני!``
``לא, סוורוס זה אני`` לקח סנייפ בדיחה ישנה שפעם שמע.
``סוורוס! אין זמן לשטויות שלך! עכשיו בו והושט לי את ידך!``
``מי זה? איפה אתה נמצא?``
``זה אני, רבסטיאן. אני פה, למעלה! הרם את ראשך ותראה אותי!``
``רבסטיאן לסטריינג`? הו, בוא והוצא אותי מהמקום הנורא הזה! עוד כמה ימים ואני מת פה – אני בקושי מסוגל לחשוב בצלילות – נו – אני מושיט לך את היד, משוך אותי!``
סנייפ הושיט את ידו, ורבסטיאן משך אותו. לגג. בגג היה חור, ושניהם יצאו החוצה. סנייפ הרגיש הקלה עצומה, אך לא שלמה, כי עדין היו שם סוהרסנים.
``עכשיו!``
שני מטאטים נזרקו אליהם. סנייפ ולסטריינג`, בלי להתמהמה עלו וריחפו במהירות.
הסוהרסנים קלטו את זה. שיגרו משלחת של 100 סוהרסנים לטפל בהם. השלושה – לוציוס, סנייפ ורבסיאן – עפו במטאטי אש-המחץ. אבל רבסטיאן, שהיה רגיש לסוהרסנים, נתפס. גם סנייפ, שלרגע חש את האוויר הנורמלי של העולם, אבל עדין היה מסוחרר, נתפס גם הוא בידי הסוהרסנים.
``סוורוס! רבסטיאן!`` צעק לוציוס, והרוח פיזרה את קולו. שערו הארוך התנופף לכל עבר, ולוציוס, שידע שמשימתו – להציל את בנו, מרגל לטובת אדון האופל – נכשלה. גם סמטת חינם נכשלה. הכל נעלם. אולי כדאי למות? אולי שירתתי מספיק את אדון האופל? אולי הוא בעצם רק גורם לי רע בחיים?
``לא, לוציוס,`` שמע קול קר כקרח, אך רכות מזויפת נשמעה בו. ``אני זקוק לך.``
``אדון!`` צעק לוציוס. ``איפה אתה?``
``כאן.``
וולדמורט, איפה שהוא לא היה, עשה קסם, ומספר שניות לאחר מכן שניהם עמדו במפקדה של אוכלי-המוות.
``אדון, למה יש באזקבאן סוהרסנים?``
``נשארו כמה`` אמר וולדמורט. ``בוא, תאכל קצת נשל בסיליסק.``
``תודה, אדון.``
היחסים בין לוציוס מאלפוי לוולדמורט היו מאז ומעולם טובים יותר משאר אוכלי-המוות. לוציוס היה היחיד שיכל לדבר עם וולדמורט כמו חבר, ולא כמו מפקד.
``מה עם סמטת חינם?``
``העסק התפוצץ.``
``למה? בגלל קראב??``
``כן. הטמבל. לא היה צריך להפקיר את סמטת חינם בידו. עכשיו, לא רק שדראקו שלך לא ניצל, אלא שגם סמטת חינם נפל לפח.``
``אני מבין.``
אין משהו שבכל זאת נוכל להציל את דראקו שלי מידי המיספחולים?
``יש`` אמר וולדמורט, קורא את מחשבותיו. ``המיספחולים, כלומר מסדר עוף-החול, יגיעו מחר למפקדה שלהם בכיכר גרימולד 12 בשעה שש בערב בערך. אולי נוכל לעצור אותם, או אולי לפרוץ לביתם.``
``אדון, זוהי תכנית מעולה!`` התלהב לוציוס.
``אבל עליך לזכור, הבן שלך לא יחזור ללמוד בהוגוורטס. כי דמתי זה חזק, ואת דראקו הוא רוצה לסלק. אנו נעזור לו. אבל דראקו שלך לא יהיה מובטל – יוטלו עליו משימות. הוא חשוב לנו מאוד, אולי הוא יקים לנו מלכודות או דברים כאלה. אז – קודם כל צריך לשחרר את דראקו מידי המיספחולים.``
חזור לדף הפן-פיקשן
|
