פן פיקשן
סמטת ווסט דוןג'ואן קליסמבורג
11/01/2006 19:20רמוס הביט לתוך החדר הלבן.
הוא חשב על הישיבה שהוא היה אמור להיות נוכח בה עכשיו.
ובמקום זה, הוא נמצא בבית חולים מוגלגי, מביט בבחורה שלא ראה כבר שנים, בחורה שהייתה מחוסרת הכרה.
קליגמר בטח ממש מרוגז כרגע.. לופין גיחך לעצמו.
לופין קירב את פניו אל שמשת הזכוכית ונאנח, הזכוכית התכסתה באדים.
הארי החזיק בידה של טונקס וחש כיצד אבריו מתחילים להתפורר.
"אוקי הארי, לפני שתספיק להגיד 'נימפדורה טונקס' אנחנו כבר לא נהיה כאן." טונקס חייכה והרימה את שרביטה באוויר.
"טונ-" הארי ניסה להגיד משהו, אך לפני שהוא הספיק להשלים את המשפט – הוא וטונקס כבר נעלמו ברעש קטן באוויר.
דמבלדור הניח את סנטרו על ידו שהייתה מאוזנת כנגד לשולחן והקשיב לרעיונותיהם של חברי הישיבה.
רוב הזמן הם פשוט התווכחו, (ובזמן הזה דמבלדור היה עסוק בלהתבונן במהדורה החדשה של קלפי הצפרדע משוקולד שיצאו.) או שלפעמים הם היו פשוט-כמו שנוהגים אנשים מבוגרים- לגלוש מהנושא למקומות הזויים במיוחד, ואז ברגע הזה היה צריך דמבלדור להחזיר אותם לנושא שלשמו הם התכנסו.
קליגמר החל לצעוק משהו על וויזלי, ודמבלדור ראה שהגיע זמנו להתערב, הוא הניח בכיסו את הקלף של 'ארווין השוטה' באנחה והניח את ידיו ברעש על השולחן.
"טוב, בואו נגיע לעניין: וולדמורט (קליגמר ניסה להיראות רגוע, אבל כף רגלו החלה לזוז בעצבנות) אוסף לעצמו צבא של אופל, הוא החל לאסוף אותו לפני משהו כמו שנה וקצת, אנחנו רק עכשיו הצלחנו לשכנע את פאדג' (האנשים זעו באי נוחות מסביב לשולחן כאשר הם נזכרו באדישות שהפגין משרד הקסמים) שהוא חזר, ואנחנו מנסים לפעול בשקט, בלי שוולדמורט (ארתור וויזלי סידר את משקפיו והשתעל) ישים לב להתרחשות שקורה כאן, לא שהוא לא התחיל לשים לב עם כל השמועות והפאניקה שמשתוללת ברחובות הקסומים... אוי, מה שמזכיר לי.." דמבלדור זימן לעצמו עט ונייר, ורשם לעצמו כמה הערות. הנוכחים בחדר התפלאו על העצירה.
"סליחה, עכשיו, בואו נתחיל, ספרו לי מה אפשר לעשות!" דמבלדור המשיך והביט לאנשים סביב השולחן בעיניים.
דודג' הרים את ידו. אך לפתע ארתור וויזלי הניח דף צהוב על השולחן במרכז, מניח לכל היושבים להעיף בו מבט.
ולשחרר בהלה קלה למראיתו.
"מאיפה השגת את זה ארתור??" שאלה אמליין בפאניקה קלה.
ארתור תפס את הדף והחזירו בחזרה לכיסו.
"יש לי חברים במשרד שהשיגו לי את זה."
רעד קל עבר בחדר. אפילו דמבלדור הרגיש באי נוחות.
"ארתור...עד כמה זה גרוע?" דיגל שאל בקול שקט, ארתור וויזלי הרכין את ראשו.
@*~~*@
הארי פקח את עיניו. טונקס עמדה לצידו מביטה בפינת הרחובות ומחפשת את הפונדק 'האור הבוהק' בעיניה.
"אני חושבת שזה אמור להיות..כן, בדיוק כאן." לפתע היא תפסה בידו של הארי ומשכה אותו אל עבר אחת מהסמטאות. "איפה אנחנו בכלל?" הארי שאל מביט ברחובות, השמות שלהן לא היו מוכרים לו. הוא רק הכיר את העיר הוגסמיד וחלק מהרחובות שבה, את סמטת דיאגון, ואת סמטת נוקטורן (צמרמורת אחזה בהארי כשהוא נזכר בסמטה החשוכה).
"סמטת ווסט דון" (זריחת המערב) טונקס מלמלה לו בהיסח דעת, מרוכזת במראה האכסניה הקטנה שהתגלתה בהמשך הדרך.
הארי לא שמע על המקום הזה אף פעם, אפילו לכמה רגעים הוא חשב שהסמטה הזאת היא כמו בית גרימולד הישן, שרק אנשים שמודעים לקיומו יכולים לראותו..
לפתע רעש של קטן הנשמע כמו רעש של מישהו מתעתק נשמע משמאלם להארי וטונקס. טונקס מיד שלחה מטח של "שתק!!" אל עבר הישות, ואמרה להארי שירוץ אל עבר האכסניה, הארי התעקש להישאר ולעזור לה אבל טונקס רק צרחה עליו שימשיך לרוץ.
הארי (בחוסר רצון) החל רץ אל עבר האכסניה, פותח את הדלת באגרסיביות וטורק אותה מאחוריו.
הארי התנשם בכבדות, כנראה שאם שוכבים במשך יום שלם ואז מתחילים בריצה מטורפת דקה לאחר מכן-זה לא כזה בריא.הארי חשב לעצמו בין נשימה מייסרת ראשונה לשנייה.
הוא הביט על האכסניה במבט מטורף; חשוכה, שום מארח, רק שתי ספות בודדות ושולחן, ואולי איזה מנורה חלשה כדי שאנשים יוכלו לראות את עצמם בחושך הזה.
הארי ראה חלון לצד הדלת, הוא מיהר אליו במהירות וראה שמבעד לאדים שהיו עליו הוא לא הצליח לראות את טונקס. הוא מיהר לנגב את החלון בשרוולו, אבל עכשיו החלון היה בכלל רטוב..מעולה הארי חשב לעצמו בסרקסטיות תוך כדי נשימה איטית וחשיבה מהירה מה הוא צריך לעשות עכשיו.
לפתע, האורות באכסניה נדלקו כולם. הארי הסתובב במהירות, ומצמץ בבהלה עקב האור המוחלט שלפתע סנוור אותו לאחר שהיה יומיים די באפלה.
אך לאחר שנייה הארי הסתובב שוב אל עבר החלון לאחר שהוא שמע קול נשי צורח.
"טונקס.." הארי מלמל והרגיש כיצד קור קפוא אוחז בעצמותיו.
אי שם, בחדר סודי שבו ישבו חברי המסדר, עין-הזעם מודי נכנס לחדר כשעינו הכחולה מסתחררת ללא הפסקה מהתרגשות.
"יש לנו בעיה." הוא פנה אל יושבי החדר ההמומים.
חזור לדף הפן-פיקשן
|
