פן פיקשן
הודעה קצרה וחשובה+ פרק: חוזרים להוגוורטס.קסי פגסי
24/12/2006 19:17הודעות לקוראים לפני קריאת הפרק:
1) בפרק זה יש לשים לב בין ג?'ני-עם סגול/צירה(, שאותה כתבתי ללא י') לבין ג?'יני-עם חיריק!!! (שאותה כתבתי עם י'!!!)
זה חשוב מאד!!!
2) וחשובה ביותר!~!#!@$&_()*&^$#E(YTIU&%> כולם רואים את זה? יופי. אז יש לי טעות. תחשבו שג'ני (עם סגול/צירה...) היא לא הבת של סנייפ ולילי, אלא אחות של סנייפ! אוקיי? טעיתי!@!!! טעות שלי!!!! כתבתי את הפיק הזה מזמן, ומאז הוא עבר שיפצוצים. אז שלא יהיו אי הבנות:
ג'ני סנייפ=אחות של פרופסור סוורוס סנייפ, ותחשבו שבפרק 17 ("וידוי") אמא של הארי מגלה לו את זה, ותחשבו שבחיים סנייפ ולילי לא התחתנו, קפיש? אני אחזור:
ג'ני סנייפ=אחות של פרופסור סוורוס סנייפ. סנייפ מעולם לא נישא. הארי יודע זאת.
שוב:
ג'ני סנייפ=אחות של פרופסור סוורוס סנייפ
מספיק ברור? יופי, אז...
3) הודעות אילו תקיפות גם לגבי הפרקים הבאים.
ועכשיו לפרק: (ותזכרו: ג'ני סנייפ=אחות של פרופסור סוורוס סנייפ)
פרק 21: חוזרים להוגוורטס.
הארי, רון, הרמיוני, ג'יני, לופין, טונקס והגברת וויזלי, מצאו את עצמם ליד האוטובוס. האוטובוס, שהתנגש במשאית תובלה, שהונהגה בידי נהג שיכור, היה מחוץ לחלוטין.
"תאונה" אמר הארי. היה המון דם מסביב. גברת וויזלי שהסתכלה בעשרות המוגלגים ההרוגים, שהיו בעבר באוטובוס הקומתיים, הזילה דמעות השתתפות.
להם, כמובן, בתור קוסמים, לא קרה כלום, אך למוגלגים שמסביב...
"כולם בסדר?" היא מלמלה, מבין הדמעות, למרות, שידעה את התשובה.
"כן" הם ענו כולם במקהלה.
הם עמדו שם המומים. טונקס ולופין, הסתכלו במחזה, כלא מאמינים. כל כך הרבה הרוגים, תובע היין שלהם, של המוגלגים. כל "וויסקי אש" שלהם, ומיי הגילי, מעולם, על אף היותם משכרים, לא גרמו להרג. נהג שיכור אחד גדע, באיוולתו, עשרות חיים צעירים, זקנים, מבוגרים ומתבגרים.
אמא אחת צעקה בהיסטריה:
"ג'יימס!!! ג'יימס!!! איפה אתה?ילד שלי?!!! איפה? ג'יימס???"
לפתע היא פלטה צווחה.
"אאאהההההה!!!!! לללללאאאאאאאאאאא גגגג'יייימממסססס!!!!!! לללללאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!!!!! ג'יימס שלי!!!! למה??? למה??? לללממממהההה???"
היא אחזה בילד טבול דם, חסר רוח חיים. הם הסיטו את עיניהם מהמחזה הנורא. הם לא ניחמו. זה וודאי יהיה לעג לרש. המחזה היה נורא. הם עמדו כך זמן רב. אנשים לקחו את כל ההרוגים. את הפצועים האמבולנסים פינו. הם זזו מהכביש לשולי הכביש. רק אז הם נזכרו להסתכל בשעון.
"אוי!!!! השעה אחת וחצי!!!" אמרה מולי, שהסתכלה בשעונו של הארי, בלא משים.
"מה?!?!?!?!?!?!?!?!" שאלו אותה כולם המומים.
"כן!!! אנחנו כבר שלוש שעות מביטים במחזה הזוועה הזה"
"אוי לא!!! איך נגיע להוגוורטס???" אמרה הרמיוני.
"אממ...הרמיוני? אממ... את... את עדיין יכולה להתעתק להוגוורטס?" שאל הארי.
"אממ למען האמת לא בדקתי אממ...אני מוכנה לנסות"
היא נעלמה למספר שניות, ואז חזרה.
"טוב כן אז אולי ...אולי אני ואת נקשור את רון וג'יני ונתעתק נראה לך, שזה יעבוד?"-שאל הארי.
"לא יודעת ננסה"
"זה יצליח הארי" אמר לו לופין.
"מה? איך אתה יודע?" תמה הארי.
"כי ג'יימס היה עושה את זה הרבה איתנו" ענה לופין בחיוך עצוב.
“אבל" החלה טונקס.
"איך אתם מתכוונים להתעתק להוגוורטס?" קטעה אותה הגברת וויזלי.
"אני אסביר לכן אחר כך" מיהר לופין לומר.
"אז...זהו... אממ... אתם מוכנים?" שאל לופין.
"כן טאיוס" צעקו הרמיוני והארי ביחד.
"טאיוס" צעקו ג'יני ורון שקשרו אליהם את המזוודות של כולם.
הרמיוני קשרה את ג'יני, והארי קשר את רון.
"טוב בהצלחה לכם שיהיה לכם לימוד...אממ...מהנה" אמר לופין.
"להתראות אמא" אמרו רון וג'יני.
"להתראות גברת וויזלי תודה" אמרו הארי והרמיוני.
הגברת וויזלי שבה לעשתונותיה והיא הראתה זאת, בשיא המרץ, על ידי חלוקת חיבוקים ונשיקות לכל הילדים.
"להתראות חמודים תיהנו בבית הספר"
"להתראות" הם ענו כולם במקהלה"
הרמיוני והארי התעתקו, וכל הארבעה הגיעו לבית הספר. הם הלכו בשקט במסדרונות. הארי לקח את מזוודתו מידיו של רון, והרמיוני, את שלה, מידה של ג'יני .
"ננסה להגיע לחדר המועדון של גריפינדור שם נניח את מזוודותינו" אמרה ג'יני.
"אין לנו את הסיסמא" אמר לה הארי.
"אה אופס" הסמיקה ג'יני.
"אז מה נעשה?" שאל רון בייאוש.
"נלך למשרד של דמבלדור או לסביבתו ננסה למצוא מישהו...א...מורה או מישהו כזה" אמרה הרמיוני ברוב חכמה.
"מה סנייפ אמר לך, הארי?" שאלה אותו הרמיוני, בשעה, שסיירו במסדרונות של הוגוורטס, מנסים למצוא נפש חייה.
"אממ סנייפ אמר לי ש... "
וכאן הוא החל לספר להם את מה שסנייפ אמר
"אבל נראה לי" סיים הארי "שהוא רצה לומר לי עוד משהו"
"כן? ומה נראה לך שסנייפ רצה לומר?" שאל רון
"אממ...רון...אממ...פרופסור סנייפ"
"מה? מה קרה לך הארי? נהיית הרמיוני?"
"אני?אממ... כן כלומר...לא...כלומר זה פשוט... בגלל ש..."
"זה פשוט, בגלל, שפרופסור סנייפ עומד מאחוריך" נשמע קולו של סנייפ מאחוריו. רון הסתובב המום, אך סנייפ התעלם ממנו
"מה אתם עושים פה בשעה כזו?" הוא שאל.
"אף אחד עוד לא הגיע"
"זה בסדר סוורוס" אמר דמבלדור, שהגיע פתאום.
"הארי, הדוויג באה אלי, לפני שניות מספר הפרופסור לופין שלח אותה. היא ניצלה. כן, שמעתי על התאונה" אמר דמבלדור, למראה פניהם של הארי וחבריו.
ההזכרה של התאונה גרמה להם, להרגשה רעה דמבלדור שם לב לכך, ולכן אמר:
"עכשיו אני מניח, ששוקו חם ושיקוי עידוד יעזרו לכם. אבל ראשית, אתם תניחו את מזוודותיכם בחדריכם. הסיסמא היא 'שוקו!' אני בחרתי אותה בעצמי נכון יפה?" דמבלדור נראה כמו ילד קטן, שהמציא משהוא חשוב
הארי הסתכל על סנייפ, ששתק במשך כל הזמן הזה. הוא נראה מחוייך.
"סוורוס"
"אני אכין אותו מייד אדוני"
הארי חשב, שהם למדו כבר לחשי עידוד, אז למה הם לא יכולים לעשות אותם עכשיו?
"זה בגלל, שתי סיבות, הארי. הראשונה: שיקוי הרבה יותר חזק מהלחש הזה, והשנייה: אתם לא מעודדים בעצמכם, איך את מצפים שזה יפעל אם אתם תעשו קסם?" אמר לו סנייפ שקרא את מחשבותיו.
"ו...הארי תחסום את ערוצי הגריפינדור שלך! לא הספיק לך?" אמר לו סנייפ בקול חמור.
"כן כמובן"
הם צעדו לעבר משרדו של סנייפ. הם פתחו את הדלת.
"ג'ני חזרתי" קרא סנייפ לחלל החדר.
"סוורוס" קראה ג'ני במתיקות ילדותית, וזינקה על סנייפ.
הפה של כולם נפער בתדהמה
זה היה מוזר! סוורוס?! בחיבה?! הם ידעו שהיא אחותו אך... זה מוזר להיפגש עם זה במציאות. ג'ני צחקקה למראה פניהם הנדהמות.
"טוב את יכולה לעזור לי לרקוח שיקוי עידוד?" שאל סנייפ את ג'ני. היא קפצה בהתלהבות.
"למה אני טורח לשאול. התשובה היא כן, כמובן, אך, קודם הכיני להם שוקו חם"
ג'ני צייתה להוראות אחיה.
"את… את בת שש עשרה וחצי… לא?" אמר הארי לג'ני, תוך, שהוא לוגם את השוקו הטעים.
"את לומדת פה?"
"כן…"
"אז איך זה שלא ראיתי אותך אף פעם בהוגוורטס? " שאל הארי.
"כי אחי מלמד אותי"
"מל...מלמד אותך?"
"כן"
"את...את כל המקצועות?כלומר...מה עם המקצועות, שאינם אממ... אומנויות האופל? כלומר טיפול בחיות פלא ו שינוי צורה" שוב גמגם הארי.
"טוב עם שינוי צורה אין לו בעיה" היא אמרה בחיוך.
"גם לא בטיפול בחיות פלא, או בשאר המקצועות שאינם אומנויות האופל"
"אה... ו ...בגרות. מה עשית איתה?"
"סוורוס דיבר עם פרופסור דמבלדור, שסידר את העניין והביא לי טופס בחינה"
כל הזמן הזה, סנייפ רק חייך.
"זהו זה השיקויים מוכן"
הם שתו מהשיקויים, והרגישו הרבה יותר טוב
"עכשיו אני חושב שאני אלך. את באה ג'ני?" שאל סנייפ.
"רק רגע" ענתה ג'ני "אני כבר באה"
סנייפ נעלם לתוך דלת, שהופיע משום מקום, על קיר משרדו
"אממ אני מניח, שאנחנו צריכם לזוז" אמר הארי.
"חכה רגע" התקדמה ג'ני לעברו.
"אני...אני יכולה לבוא אתכם גם?"
"אממ... אני לא חושבת, שדמבלדור יסכים!" התערבה ג'יני.
ג'ני נתנה בה מבט חודר, ולפתע ג'יני אחזה בראש בחזקה.
"אי" היא צווחה.
"מה קרה?" שאל רון.
"אני איייי..." היא לא ענתה, רק המשיכה לאחוז בראשה בכאב.
ג'ני חייכה לג'יני. ואז היא החלה לצחוק משועשעת. אף אחד לא הבין מדוע ג'יני אוחזת בראשה. הארי הביט מג'ני לג'יני, ובחזרה, ואז...
אז הוא הבין...
חזור לדף הפן-פיקשן
|
