פן פיקשן
ציוני בגרותקסי פגסי
24/12/2006 18:50
"הארי!!!" מישהו טלטל את הארי.
"הארי, קום!!!" רון זרק על הארי כרית, שפגעה לו בראש.
"אי.רון! אני קם! מה קרה?"
"הגיעו התוצאות של הבגרויות הארי, קום!"
"מה?" הארי זינק מהמיטה שלו במהירות.
הם ירדו לחדר האוכל, שם הרמיוני הקורנת מאושר, אחזה במכתבה.
"הכל קס"מ! אני לא מאמינה!" היא אמרה.
"כן, גם אני לא האמנתי עליך. מילא קרב וגוייל, אבל את?" אמר לה רון בציניות, תוך שהוא פותח את המכתב שלו.
הארי פתח את מכתבו.
================================================
~~למר הארי ג'יימס פוטר~~
בשנה שעברה נבחנת בבחינות הבגרות, אותם עובר כל קוסם בגיל חמש עשרה ושבע עשרה.
להלן דרגות הציונים:
*ציונים עוברים:
קס"מ- קוסם סטודנט מעולה.
הל"מ- הצלחה למעלה מהמצופה.
ט"מ- טוב מספיק.
*ציונים שאינם עוברים:
ע'- עלוב.
ז'- זוועה.
להלן תוצאות הבגרויות:
תולדות הקסם----------------------------------ט"מ
שיקויים-----------------------------------------הל"מ
שינוי צורה--------------------------------------הל"מ
התגוננות מפני כוחות האופל----------------קס"מ + בונוס
לחשים -----------------------------------------הל"מ
אסטרונומיה-------------------------------------ט"מ*
גילוי עתידות -----------------------------------ט"מ**
טיפול בחיות הפלא----------------------------קס"מ
תורת הצמחים----------------------------------קס"מ
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ציון ממוצע--------------------------------------- קס"מ.
אנו מברכים אותך על כך שעברת את המבחנים בהצלחה מרובה.
בכבוד רב.
גברת ג. מרצ'בנקס, מר ט. אוגדן, מר ק.א. פאדג',
ראש אגף בחינות. ראש אגף הבחינות. שר הקסמים.
==============================================
הארי עמד נרעש!!! ציון ממוצע קס"מ??הל"מ בשיקויים? ט"מ בגילוי עתידות? אסטרונומיה- ט"מ? הוא לא האמין!!! הוא היה בטוח שהוא יקבל בכל המקצועות הללו ז' או לפחות ע'!!!
"כמה קיבלת?!" שאל אותו רון למראה פליאתו.
"ומה ציונך הממוצע? שלי הל"מ, של הרמיוני, כצפוי, קס"מ ושלך?"
"קס"מ" ענה הארי, עדיין המום.
"מה?" שאלו אותו רון והרמיוני במקהלה.
"גם אני לא מאמין"
"אה בטח הבונוס העלה לך" אמרה הרמיוני, שביינתיים הספיקה להציץ בדף.
"כן אני בטוח בזה" אמר רון.
בקולו היה שמץ של קינאה. הארי לא שמח לדעת זאת
"אבל" החל רון "זה לא, שאני מקנא או משהו, הארי, אבל בבחינות באסטרונומיה ובגילוי עתידות, אתה לא חושב שהיית צריך לקבל ע'? כלומר… אתה לא מזהיר בגילוי עתידות, וכל הסיפור עם האגריד באמצע הבחינה באסטרונומיה ו…"
"אויש רון! בגלל זה יש לו כוכביות ליד המקצועות, המסמלות הערות למטה!" אמרה הרמיוני בקול של 'זה-היה-מובן-מאליו!'
גם הארי, שם לב לראשונה לכוכביות הללו.
עיניו ריקדו עד סוף הדף:
*) התחשבות עקב המקרה המביש שארע.
**) התחשבות עקב חילופי מורים.
"גם לי יש את הכוכביות הללו!" אמר רון.
"אתה חושב, שב 'מקרה המביש' הם מתכוונים למה שקרה עם האגריד?"
"כנראה" אמר הארי כתגובה.
"אבל דמבלדור לא אמר, שהתוצאות יגיעו ביולי? עכשיו כמעט סוף אוגוסט"
"כן. אני משערת שבזמנים עמוסים כמו אילו, לא ממש היה להם זמן להתפנות לזה" אמרה הרמיוני מהורהרת.
"רון?" אמר הארי, ששם לב שגברת וויזלי לא נמצאת "איפה אמא שלך?"
"אה היא הלכה לקנות לנו ספרים בסמטת דיאגון"
"ומה… ומה …עם הספרים שלי? איך היא תשלם עליהם אין לה את המפתח של הכספת שלי"
"אה… סנייפ נתן לה כסף" אמר רון.
"סנייפ נתן לה כסף???!!!" שאל הארי ההמום.
"מה יש? איני יכול לעשות טובה קטנה?" הגיח סנייפ משום מקום.
"אה לא כלומר כן כלומר אני לא כן אתה בהחלט יכול לעשות טובה…קטנה" גמגם הארי
"יופי חשבתי, שאסור"
"מה אסור?" שאלה אודט שהגיחה, גם היא משום מקום.
"להלוות קצת כסף להארי"
"מה? הארי התרושש?" שאלה אודט נדהמת.
"זה לא הגיוני! כלומר"
"לא הוא לא התרושש!" קטע אותה סנייפ.
"אז למה הלוואה?.."
"הוא ישן ומולי לא רצתה להעיר אותו! אז נתתי לה כסף אחר בינתיים"
"רגע!" אמר הארי פתאום "אם גברת וויזלי הלכה לקנות ספרים זה אומר שהגיע מכתבים מהוגוורטס, לא?אז אתם גם השנה מדריכים?"
"כן" אמרה הרמיוני בקצרה.
הארי הסתכל על סנייפ. הוא השתוקק לשאול אותו, ממש במילים הבאות: 'האם מאלפוי הקרצייה שלך יהיה גם השנה מדריך?גם אחרי ה"גילוי המסעיר" אודות אביו, והיותו אוכל מוות?'
"אז אני מניח, שכל המדריכים נשארו בתפקידיהם" אמר הארי, במקום זאת
"כן" ענה סנייפ.
"גם מהבית שלך"
"חיובי"
"אה. יופי. עוד שנה עם מאלפוי ה…"
לפתע הוא קלט שסנייפ עומד לידו.
"מאלפוי המה?" שאל סנייפ בחיוך.
"ה… ה…המדריך"
סנייפ הסתכל עליו.
"זה לא מה שרצית לומר, נכון?" הוא חייך שנית. אודט חייכה גם היא. "לא התכוונתי ל… מאלפוי ה… ה"
"חמוד?" שאלה-קבעה הרמיוני.
"הרמיוני!" אמרו הארי ורון יחד
"מה, זה לא מה שהתכוונת הארי?" שאל סנייפ ב"תמימות"
"לא! אני לא הולך להעמיד פנים! אתה ממילא יודע מה אני חושב עליו" אמר הארי בהחלטה של רגע
"מה אתה חושב עליו?" שאל סנייפ. כל הזמן הזה אודט צחקקה בשקט
"אוף די כבר סנייפ! כלומר…פרופסור" אמר הארי "אתה כל כך רוצה להשפיל אותנו?"
"לא!" עכשיו אודט צחקה בפה מלא.
"אבל אתה לא יודע מה זה שסוורוס… שסוורוס רוצה לחקור מישהו אפילו וולדמורט היה מתעצבן ממנו"
"את מתכוונת, אם וולדמורט הייה משאיר אותי בחיים" אמר סנייפ בצניות.
"אני דווקא כן יודע מה זה" אמר הארי והלך משם בעצבים.
***
הימים עברו ביעף. עוד מעט יגיע הראשון לספטמבר. והם יצטרכו לעלות על הרכבת המגיעה להוגוורטס. זו כבר השנה השישית שלהם. כל אחד, בתת-מודע, ניסה להימנע מלחשוב על כך, שזו השנה הלפני אחרונה שלהם בהוגוורטס. הרבה פעמים הם חשבו מי יהיה המורה החדש להתגוננות.
"טוב" אמרה הרמיוני "לפחות זו לא אמבריג'"
"כן אבל מי זה? לופין זה אתה?" שאל הארי בתקווה.
לופיון רק חייך חיוך קטן וצופן סוד, ושתק
***
הראשון לספטמבר הגיע. המיזוודות היו כבר ארוזות מאתמול. היתה המולה בבית. המולה, שלופין, ברוב חכמה כינה אותה "הסערה, שלפני השקט"
הם היו צרכים ללכת. עוד שלושת רבעי השעה הרכבת תגיע. הם התקדמו, נסחבים עם מזוודותיהם לכיוון פתח בית מספר 12. הבית נראה שקט. כאילו הם כבר עזבו אותו.
"תהיו זהירים עם המזוודות" אמרה טונקס, שעה שיצאו מהפתח.
שניה לפני, שהארי יצא, סנייפ קרא לו.
"הארי רציתי להגיד לך, ש… אני …אמממ… כלומר.אמממ אני רוצה שתהיה זהיר. אתה יודע עם כל המצב הביטחוני ו…" הוא שתק.
"להתראות. ו… אתה תבין,שאני לא אוכל להפוך את עורי לפתע. כלומר… לא ליד כל התלמידים. מספיק אני כבר עושה את זה. אתה תקבל בהבנה את כל ההעלבות שאני אטיח כלפיך, נכון? אם אני אהיה יותר מדי סלחני כלפיך, דראקו ידווח לאביו… זה עניין של זמן קצר עד, שאוכלי-המוות יברחו מאזקבן. עכשיו בלי הסוהרסנים…ו…וולדמורט וכל זה…"
"מה עובל עליך, סנייפ? למה אתה כל כך נחמד אלי פתאום?" צמצם הארי את עיניו.
הוא אף פעם לא ראה את סנייפ מגמגם ככה. אבל נדמה היה לו, שהוא רצה להגיד לו עוד משהו. סנייפ רק הרים אליו את עייניו וחייך חיוך קטן
"אתה תבין אותי?"-הוא שאל שוב, מתאלם מהשאלה שהארי הציג בפניו.
הארי הבין שאין לו הרבה ברירות ונענע בראשו.
"תודה" הוא אמר להארי בשקט. "עכשיו, רוץ החוצה. האוטובוס מחכה לך. אתם תסעו הפעם בתחבורה מוגלגית. אמצעי בטיחות אתה יודע"
***
הנסיעה באוטובוס עברה בטוב ובנעימים. טונקס, מודי, לופין וגברת וויזלי ליוו אותם. כל הזמן הארי חשב על מה, שסנייפ אמר.
"מה הוא רצה להגיד לי?" הוא אמר, לא שם לב, שהוא מדבר בקול .
"מי רצה להיגיד לך מה?" שאלה הרמיוני.
"אה מה? כלום…"
'אני אגיד לכם אחר כך' הוא רמז להם.
לפתע נשמע רעק אדיר.
"קרררראאאאאשששששש…
חזור לדף הפן-פיקשן
|
