פן פיקשן
הרהורים ו-"מ...מ...ממי אתה?"קסי פגסי
18/02/2007 14:29
~~~הודעה לקוראים לפני קריאת הפרק:
1) בפרק זה יש לשים לב בין ג?'ני-עם סגול/צירה(, שאותה כתבתי ללא י') לבין ג?'יני-עם חיריק!!! (שאותה כתבתי עם י'!!!)
זה חשוב מאד
2) אני מצטערת שכתוב בפרק הקודם שג'ני כאילו הבת של סנייפ, אבל כתבתי את הפרק הזה מזמן, ושכחתי לתקן את זה פה. היא ל-א הבת שלו. היא אחות!
(אתם עדיין זוכרים שג'ני סנייפ = אחות של פרופסור סוורוס סנייפ. סנייפ מעולם לא נישא, ולילי לא שונאת אותו, והארי יודע זאת.? סתם בודקת...)
הודעה זו תקיפה גם לגבי הפרקים הבאים. ~~~
~~~
"הרמיוני" רץ הארי לעברה "מה קרה לך?"
עד מהרה הצטרפו אליו כולם. סנייפ רכן לברה ונטל את ידה, הוא בדק את הדופק ווידא שאכן הוא נמצא.
"ג'יני, הזעיקי את מאדם פומפרי" הוא אמר לאחר מספר שניות, כשמבט רציני על פניו.
"אני רצה"
ואכן היא רצה...
***
~~~אחרי כמעט שנה...~~~
הארי שכב במיטה ברח' גרימולד מספר 12. הוא נזכר כיצד לפני כמעט שנה דאג כל כך להרמיוני. במשך השנים התפתח בין הארי להרמיוני קשר של אח ואחות. הם מצאו בניהם דברים משותפים, לדוגמא: להרמיוני לא היו אחים, וגם להארי לא. שניהם באו מעולם המוגלגים, והתאמצו להסביר לרון פעם אחר פעם את רזי העולם ההוא, והיו עוד הרבה דברים.
כשהארי היה עצוב, או כשהיית לו בעיה, הוא היה מתייעץ איתה, וכן להפך. הוא ידע שרון מאוד היה רוצה לצאת איתה, אך לא חשב שהם מתאימים. הרמיוני הייתה אינטלגנטית מכדי להיות חברה של רון. דבר לא עניין אותו מלבד קווידיץ', בעוד שקווידיץ' לא עניין אותה כלל. לא. הארי לא קינא ברון, כפי שאולי חשבו כמה אנשים. הוא אהב את הרמיוני, אך רק בתור אחות.
ועכשיו, כשה"אחות" הזו כבר לא במרפאה, היה להארי זמן להרהר בכל מיני דברים מוזרים שקרו לו מהיום שדמבלדור לקח אותו מהבית של הדארסלים, אז, כמעט לפני שנה.
ראשית, הוא למד התעתקות עם סנייפ שמשמום מה החל לחבב אותו. אחר כך, הוא מגלה שהוא צאצא של גריפינדור וגם סנייפ צאצא כזה. בתור אחד שכזה הוא יכול להזמין אליו רוחות של אנשים מתים, שבעצם לא נראות כמו רוחות, אלא כמו אנשים ממש, רק שהם חיוורות יותר, ומרחפות באוויר. הוא מגלה גם שלסנייפ יש אחות בשם ג'ני, והיא לומדת מתחת לאפם של כל התלמידים בהוגוורטס.
הוא הציע לג'יני לצאת איתו, ובכך, למעשה, הפך אותה לחברתו. ואז הרמיוני התעלפה לפתע ללא כל סיבה מובנת, לאחר שאמרה משהו שהיה נשמע כמו נבואה. לאחר מכן פופי פומפרי, האחות של בית הספר, גרשה את כולם מהחדר. כולם הלכו למגדל של גריפינדור בכדי לשוחח בעניין, אך הוא נשאר שם.
הוא זכר כיצד הציץ לעבר דלת המרפאה הפתוחה. הבוגד סנייפ היה שם, מדבר עם מאדאם פומפרי במבט רציני. הארי נכנס למרפאה לשמוע על מה הם מסתודדים.
"...היה מוזר בהחלט..." הארי שמע כשהתקרב יותר. הוא עדיין היה מוסתר מעיניהם "...אפילו המנהל לא יודע מדוע היא מצליחה להתעתק. פרופסור דמבלדור חושש שוולדמורט הטיל עליה כישוף אפל כלשהו, אך הוא לא מצא דבר. הוא ביקש שתנסי גם את למצוא משהו"
הארי חייך לעצמו במיטה בעצב. לפחות התעלומה הזאת נפתרה עכשיו. עכשיו הם כבר יודעים מדוע יכלה להתעתק מהוגוורטס ואליה.
"כל מה שמצאתי היה סימנים של התגלות כלשהי. כאילו היא אמרה נבואה. זו הסיבה שהיא הייתה תשושה, אך יותר מכך לא מצאתי דבר" הוא המשיך לשחזר כיצד אמרה פופי פומפרי בדאגה.
"אני יודע, ג'ני סיפרה לי שהיא אמרה נבוא---" סנייפ עצר ברגע שראה את הארי. "מה רצונך?"
"רק... רק רציתי לבדוק מה שלום הרמיוני" הוא אמר בהיסוס מה.
"היא התעוררה לפני זמן קצר, ועכשיו היא נחה. אני אשאיר אותה לביקורת עד למחר" בישרה לו מאדאם פומפרי בענייניות האופיינית לה.
הארי הביט בה ממושכות, כאילו מנסה למדוד האם היא מספרת לו את כל האמת ולאחר מכן יצא את החדר לעבר מגדל גריפינדור.
הסעודה התקיימה כרגיל. במהלך השנה פרופסור דמבלדור לימד את הארי על וולדמורט, מהן חולשותיו, ועל זה שיש לו את הדבר האפל והנורא מכל הנקרא: הורוקרקסים.
לפתע כאב עמום פילח את ליבו. הוא נזכר בדמבלדור. האדם, שהיה טוב כל כך. האדם שדאג לו יותר מכל דבר אחר. הוא נזכר כיצד סנייפ הבוגד כיוון אליו את השרביט ואמר את המילים הנוראות שהביאו למותו של היחיד שוולדמורט איי פעם ירא מפניו.
פעמים רבות הוא שאל את עצמו, ואף את הוריו, איך זה ייתכן שסנייפ הרג את דמבלדור. הוא הרי צאצא של גריפינדור, ובתור שכזה הוא לא יכול להרוג צאצא אחר. ודמבלדור- היה צאצא של גריפינדור גם הוא. הוריו לא השיבו לו על השאלה, רק הנידו ראשם בעצב ואמרו: "לא הכול מבינים, הארי" או: "יום אחד תבין"
הוא גם נפרד מג'יני. וזה כאב לו כל כך. הוא ידע שגם לה כואב, אך לא היה לו מה לעשות. הוא לא מוכן להקריב אותה על חשבון הנאתו האישית.
ביל ופלר נישאו הקיץ. החתונה הייתה מקור האור היחיד של בתוך התקופה החשוכה. רמוס לופין ונימפדורה טונקס הכריזו על ארוסיהם באותו המעמד. הוא חייך שהוא נזכר בכך.
היה לו קר. הוא הלך לסגור את החלון הפתוח, ותוך כדי כך נפל מבטו על התמונה שלו, של רון ושל הרמיוני. משהו קרה להרמיוני בזמן האחרון.
הכול התחיל מיום בהיר אחד, בו הרמיוני קמה כהרגלה בבוקר. היא אכלה ארוחת בוקר בבית שפעם היה של סיריוס. הבית בו דמבלדור היה שומר הסוד- לפני שנרצח על ידי סנייפ, ועכשיו לופין מחליף את מקומו. הוחלט, שלאחר שהארי ישהה אצל הדארסלים במשך חודש, הוא יחזור לרחוב גרימולד יחד עם הרמיוני וכל משפחת וויזלי, וכך אכן עשו.
ג'ני נעלמה, הוגוורטס נסגר עד להודעה חדשה, ובנתיים ג'יני למדה את כל החומר של השנה השישית, בעזרת הרמיוני כמובן.
הרמיוני עלתה לחדרה באותו היום לאחר ארוחת הבוקר בכדי להתכונן לשיעור עם ג'יני, כשלפתע היא ראתה רוח. רוח מהסוג של הרוחות שהארי היה יכול להזמין בתור צאצא של גריפינדור. הרוח התקרבה אליה יותר ויותר, והרמיוני נסוגה אחורה עד שנתקלה במיטה. היה זה מישהו זקן, בעל שיער שיבה לבן וזקן ארוך. הוא לבש בגד ירוק וארוך עם נצנוצי כסף.
"מ..מ...ממי אתה?" הרמיוני שאלה בבעתה...
חזור לדף הפן-פיקשן
|
