פן פיקשן
החלום הגדול ביותר - חלק ד'אדם רימון
27/12/2003 22:03 הארי צנח וצנח, ותוך כדי כך, נזכר בסיריוס ובנחש, ואט אט הזכרון הפך למוחשי יותר ויותר, ואז, הוא היה הנחש. אך היה משהו מוזר... הארי חכה וחכה, שהנחש יעשה משהו על דעת עצמו, אך דבר לא היה בתודעתו של הנחש מלבד הארי והנחש עצמו, ומה שהנחש רצה זה פשוט להתכרבל בצד ולנוח. הארי הבין שהוא יכול עכשיו לדבר עם סיריוס דרך הנחש! פעם ראשונה. הוא הגניב מבט אל סיריוס, וחום ואהבה מלאה את לבו. אהבה של ילד אל אבא, זה היה האיש הקרוב ביותר שהיה אי פעם להארי, מאז שזכר את עצמו. סיריוס נראה תשוש, וכמעט ושוקע בהזיות, כבר לא היה לו כוח להחזיק את עצמו שם, הוא חייב לתת לסיריוס סימן. אך איך? הוא נחש עכשיו! הארי רצה להתקרב אליו אך לפתע שמע קול קורא בשמו. הקול לחש ליד אוזנו. הנחש הארי הביט סביב אך לא ראה דבר. לבסוף הקול נחלש אך לא הפסיק. הקול היה מוכר מאד להארי, זה היה קול נשי צפרדעי במקצת, ועייף, אך מלא דאגה. הנחש הארי לא הבין מאיפה הקול בוקע, הרי הוא שם, בתוך האולם האין-סופי, עם סיריוס, שהיה שקוע בהרהורים, ואף אחד אחר לא יכול היה לקרוא בשמו.
הוא הביט אל החור, אך הקול בא מאחוריו, הוא הסתובב, אך הקול בא שוב מאחוריו. הנחש הארי טעם את האויר, אך לא היה בו כל טעם של מישהו חי, שיכול היה לדבר. לפתע הקול הצפרדעי השתתק, ובמקומו הוא שמע קול עמוק ומלא עוצמה, שהיה מוכר לו עוד יותר, אך הנחש הארי לא הצליח להזכר. הוא ניסה לחשוב מאיפה הוא הגיע לחדר הזה. הוא הגיע מבעד לחור הזה, דרך החדר המסתובב, דרך משרד הקסמים. לשם הוא הועתק על ידי אדונו רב העוצמה, מהבית שלו. הוא נזכר בבית שלו, הוא היה נוהג לנוח על יד הכורסא של אדונו, ולהתחמם על יד האש, בזמן שאדונו היה מדבר עם אנשים מוזרים עם ברדסים שחורים. לאדונו עצמו היה ברדס שחור, ועיניים אדומות. ככל שהמשיך לחשוב, הרגיש הנחש הארי כאילו הוא נשאב, אף שלא הבין לאן. הוא חש שהוא נשאב ועוזב הכל מאחוריו, הרגשה מעיקה כל-כך... אך אט אט, ההרגשה נרגעה, והוא הבין שלמעשה הוא כלל לא עזב שום דבר מאחוריו. הנה, הוא זוכר את ביתו, ואת אדונו, ואת הברדסים של החברים של אדונו.
כעת הוא הביט באדם שמולו. משהו לא התקשר לו. האדם שממולו עורר בו רגש חם, של אהבה, והשם סיריוס הדהד בראשו של הנחש הארי. אך האדם הזה לא היה קשור לעולמו של הנחש הארי. הוא לא ראה אותו מעולם. אך בכל זאת חש כאילו ראה אותו ופגש אותו. כאילו הוא אדונו האמיתי. מחשבה זאת עברה בו בהבזק ונעלמה. אך אז הוא שמע את אדונו קורא לו אל ביתו. הוא חייב לחזור לחדר המסתובב והביתה. הוא הסתובב כדי לצאת מהחדר וללכת אל אדונו, כששמע שוב את אותו הקול העמוק, שקורא בשמו:"הארי!". להרף עין עבר בו מראה של זקן לבן ארוך ומשקפיים, אך הנחש הארי לא הצליח לקשר אותו לאף זיכרון שלו.
הנחש הארי יצא מהחדר דרך החור, עבר דרך חדר המוות, יצא דרך הדלת אל החדר המסתובב. כעת הוא היה צריך לצאת דרך אחת הדלתות, אדונו לא יכול להעתיק אותו משם, רק מקומת הכניסה. אדונו הורה לו ללכת לדלת שלימינו. הוא יצא דרכה, עלה על המעלית והחליק אט אט מעלה, על הכבלים שהחזיקו את המעלית. הכבלים הגעילו את הנחש הארי - הם היו רעיון מוגלגי. אך הוא היה חייב להמשיך ולהחליק עליהם. הוא החליק מעלה מעלה היישר אל ידיו של השר, קורנליוס פאדג'...
חזור לדף הפן-פיקשן
|
