פן פיקשן
פגישה עם סיריוסקסי פגסי
22/07/2004 13:39בכל לילה הארי היה מתעורר מחדש מסיוט על סריוס.
הוא לא שכח אותו אף לא לרגע קט ואם שכח אותו, הוא ייסר את עצמו על כך, עוד זמן רב אחר כך.
הוא היה מדוכא מאד, עד כדי כך, שלא היה לו כוח לאכול לפעמים.
גם דבר נסיעתו ל"קלחת הרותחת" לא הצליח לשפר את מצב רוחו, כי סנייפ אותו כל כך שנא יהיה שם...
אך משום מה, הארי היה מוכן כבר בשעה 8:00 לבוש וארוז.
ובכל זאת, הוא חיכה לשעה 8:30 בכיליון עיניים .
ובלי שהיה מודע לכך, כשהייתה השעה 8:28, הוא לא התאפק ויצא מן הבית, אומר שלום חטוף ומזויף ביותר, תוך שהוא מוציא את שרביטו מהכיס.
הוא הניע את שרביטו בתנועה המוסכמת, ולאחר פחות משניה הגיע האוטונוס.
סטן פתח את פיו בכדי להתחיל את הרצאתו הקבועה, אך הארי דחף לידו את סכום הכסף ומלמל: "לקלחת הרותחת"...
בבבבבבוווווווםםםםםםם...
האוטונוס החל לנוע...
כרגיל, סטן נידבק אליו כל הנסיעה, והארי התאפק שלא לצחוק, שסטן שאל אותו: "תגיד לי, מה שהמכשפה ההיא אמרה, שהיא תקלל אותי לאבדון, היא באמת התכוונה לזה?"
באמצע הנסיעה, הוא ניזכר, שהוא שמע פעם שהתעתקות דורשת שימוש בקסם.
האם דמבלדור שכח את זה?
הרי הוא עדיין קטין...
הוא לא יכול לעשות שום קסם...
הוא החליט, שהוא יברר זאת ומיהר להנהן בראשו, כשסטן שאל אותו משהו.
ולבסוף אחרי "בומים" רבים , הארי ירד ב"קלחת הרותחת".
לפני שסטן הספיק להוריד את המזוודות שלו, קפצה אליו ילדה עם שער חום מקורזל.
"הארי , ידעתי ידעתי ידעתי!!!..."
"מה ידעת?" שאל הארי המבולבל.
"שתבוא, פחדתי שלא כל כך תאהב את הרעיון לבלות עם סניי-"
"שלום הארי..." קטע אותה קול מחויך מאחוריהם.
"או... שלום רון" אמר הארי, ששמח להתפטר מהצורך להגיב.
"שלום הארי" אמרה גם ג'יני.
"כן, שלום" ענה לה הארי.
הם נכנסו לפנים ה"הקלחת הרותחת".
בפנים היה חם ומהביל, והארי שמח להתחמם קצת...
טום הפונדקאי, הגיש לו מיד מרק חם ושאל לשלומו.
הארי מלמל בסדר חטוף והחל לאכול...
הוא שם לב שכל המבטים ננעצו בו...
רק בו...
בו... ובצלקת...
הוא הובך מכך ביותר, ולכן שאל את הרמיוני:
"אז... איפה סנייפ?"
"אהה... הוא... הוא... בחדרו כי הוא... לא ממש ... לא ממש... יכל ... אה... לקבל את פניך..."
ניכר היה שקשה לה להגיד את זה והארי ניחש שזה חלק מ?ה?-"חוץ מזה זו תהיה הזדמנות לשפר את היחסים בינכם", שהיא כתבה לו במכתב, כי כפי שהוא הכיר את סנייפ, זה לא היה שהוא לא יכל, אלא לא רצה.
"אז מה הוא יעשה כשהוא יצטרך ללמד אותי?" שאל הארי מודע לכך שהוא מביך את הרמיוני.
"אני בטוחה שהוא יוכל אז..." היא אמרה בחוסר נוחות.
"יוכל? הוא יוכל תמיד, השאלה היא האם הוא ירצה?"
"טוב אין לו ממש ברירה, נכון?"
לאחר הארוחה הראה טום להארי את חדרו.
ורון ג'יני והרמיוני עלו לחדריהם כדי "לקרוא קצת לשחק קצת ולהשתעמם קצת..." כפי שהגדיר זאת רון.
הארי הודה להם בליבו על הרגישות שגילו.
הוא נכנס לחדרו...
העייפות חזרה אליו שוב...
הוא היה עייף...
עייף מאד...
הוא רצה לישון...
הוא רק...
הוא רק יעצום קצת את עיניו וירדם...
לפתע הארי התעורר למשמע קול מוכר קורא בשמו.
הוא ראה מולו את סריוס...
הארי נבהל וקפץ אחורה...
"שלום הארי..." הוא אמר.
"סריוס..." הארי פלט.
"כן, זה אני הארי, אין לי כל כך הרבה זמן, רק בגלל שאביך לחץ עליו הוא הסכים להזמין אותי לכאן...יכול להיות שבאמצע השיחה אני פתאום אעלם אבל...
הארי רציתי לומר לך משהו..." הוא אמר
"בקרוב מאד נתראה... לא אל תדאג... אתה לא הולך למות... אבל אתה כבר בן 16 וזה אומר ש... הארי רק רציתי להגיד לך ש... אל תהיה מדוכא בגללי, כי אתה תראה אותי ממש בקרוב אני לא יודע עד כמה אבל... הי למה אתה בוכה הארי?"
הארי ניגב את דמעותיו בחיפזון.
הוא לא רצה שסריוס יראה אותו בוכה.
מה הוא יחשוב עליו?
אבל איך הוא כאן?
הוא נראה ממש אמיתי...
חוץ מזה שהוא מרחף כאן...
'אולי הוא רוח?' חשב הארי לעצמו.
"שום דבר..." הוא מיהר להגיד לסריוס שכבר החל לדאוג.
"אני... רק..." הארי השתנק, לא יכול להמשיך לדבר.
"זו לא חולשה לבכות, אתה יודע? זה רק עוזר לפרוק מתחים ו...
הארי אמרתי לך לא לבכות בגלללללללללללללללללללהתראות הארי"
אמר סריוס בחטף ואז הוא החל להסתובב מהר מהר ונראה כמשהו לבן המתערבל באוויר.
ולפני שהארי התעשת הוא נעלם.
"להתראות סריוס..." הארי צעק לחלל שבו היה מקודם סריוס.
ובאותה שניה נפתחה הדלת ובפתח היו רון והרמיוני.
"מה?" הם שאלו במקהלה.
הארי הסתכל עליהם מתקשה לעכל מה שקרה לו לפני שניות אחדות...
"מה קרה לך?" שאל רון.
"חלמת חלום שהיית רוצה לספר לנו עליו?" שאלה אותו הרמיוני בחשש.
"לא חלמתי חלום... זה קרה באמת..." אמר הארי בעצבים.
הסיטואציה הזאת העלתה בו אסוציאציה מאד לא נעימה מהשנה שעברה.
"אה... טוב... אז אתה בטח לא חושב לספר לנו, נכון?" שאלה הרמיוני בחשש.
"לא..." ענה הארי בזעף.
"טוב..." אמר רון "אז... בואו נרד לארוחת ערב..."
"ערב???"
שאל הארי בצעקה...
"מה עם ארוחת צהרים?"
"אנחנו... ניסינו להעיר אותך..." אמרה הרמיוני
"אבל היית עייף מכדי לקום..."
הם ירדו בשתיקה כבדה, תוך שהארי מנסה לחשוב, אם מה שראה היה חלום או מציאות.
הרי הוא ישן כבר כמה שעות טובות, משלים את מה, שלא ישן כל הלילות האלו, שחלומות בלהה על סריוס תקפו אותו...
חזור לדף הפן-פיקשן
|
