פן פיקשן
שיעור ראשון בהתעתקותקסי פגסי
22/07/2004 14:58הם הגיעו לחדר האוכל.
עוד מקצה החדר, הארי ראה את סנייפ, שקוע כל כולו בשיחה עם ג'יני...
או שאולי הוא עושה את עצמו?
הרמיוני משכה אותם לכיוונו של סנייפ.
הם הגיעו לשולחן בו ישב סנייפ.
סנייפ הסתכל על הארי בעיניין, כאילו לא ראה אותו מעולם...
הוא הסתכל על עקבות הדמעות בעיניו של הארי ושאל ברכות (?!):
"בכית הארי?..."
רק כעת, רון והרמיוני שמו לב לעובדה, שפניו של הארי היו מוכתמות בדמעות.
הארי בחר להתעלם.
הוא התיישב, מתרחק ככל האפשר מהמבטים, ששלח סנייפ לעברו.
משהו מוזר היה במבטים הללו...
הם לא היו אכזריים כתמיד...
הם היו...אוהבים?
הארי התחלחל רק מעצם המחשבה...
סנייפ אוהב אותו ?! ?! ?!
סנייפ ?! ?! ?!
הוא אפילו לא שונא אותו...
הוא... הוא... הוא מתעב אותו...
או אפילו אם היתה מילה חזקה יותר...
אין מילה כזו שתוכל לתאר את שנאתו ותיעובו של סנייפ להארי...
הארי החליט שהוא יברר היכן ניתן לתקן, בעולם הקוסמים, משקפיים, או שאולי הרמיוני תוכל לתת לו קסם שימושי.
לאחר שסיים את הארוחה, הארי קם מהשולחן ואז סנייפ רמז להם שיבואו אחריו.
הם הגיעו לקומה החמישית (בה ישן הארי), והמשיכו במעלה במדרגות לקומה השישית.
"אז איפה אתם ישנים?" שאל הארי את רון והרמיוני בלחש.
"אני בחדר שמימין לחדרך ורון וג'יני בחדר שמשמאל לחדרך" לחשה לו הרמיוני בתשובה.
כשהגיעו לקומה השישית, סנייפ פנה למסדרון המוביל לחדרי השינה.
הוא נכנס באחת הדלתות והורה להם לעשות כמוהו.
הם התיישבו על אחת המיטות וסנייפ החל לדבר:
"כפי שידוע לכם בוודאי, נשלחתי על ידי הפרופסור דמבלדור ללמד אתכם התעתקות."
הוא שתק לרגע ואז המשיך.
"ההתעתקות היא אינה מקצוע קל.
היא דורשת הרבה השתמשות בקסם והרבה ציות ומשמעת לחוקים."
סנייפ נתן בהארי מבט מלא משמעות.
"אני מודע לכך שאתם קטינים, אבל בעקבות המצב שנוצר, הפרופסור דמבלדור הצליח להשיג לכם משר הקסמים, אישור לעשות קסמים, על אף היותכם קטינים.
אתם תשהו בחדר זה כל יום החל מהשעה 8:00, לאחר ארוחת בוקר כמובן ועד השעה שאחליט.
הדבר יקבע כמובן לפי קצב התקדמותכם.
אני מקווה שתדעו להעריך את מסירותו של הפרופסור דמבלדור ולהכיר לו טובה בכך שתפנימו מהר את המקצוע.
אין לנו זמן מיותר לבזבז ואיני רוצה ששיעורים אילו ימשכו עד לתקופת הלימודים מכיוון ש... (סנייפ שתק במהירות, כמנסה לבלוע את המילים שעמדו לו על קצה הלשון) מכיוון שאינכם יכולים להתעתק מהוגוורטס ואליה,
אתם תבואו לכאן, כבר מחר ותתחילו להתאמן".
סנייפ שתק ובחן אותם לראות, איזה רושם השאירו דבריו.
"אתם רשאים לעזוב, אך עליכם לזכור שכל הפעולה הזאת היא סודית.
איננו רוצים שאחד מתומכיו של אדון האופל יגלה זאת..."
הארי בקושי התאפק שלא להגיד 'אבל אתה אחד מתומכיו של אדון האופל" אבל מבטו החודר של סנייפ, עצר אותו.
"פוטר, יש מחשבות, שהייתי מציע לך, לא לחשוב אפילו..."
הארי מיהר להסיט מבטו לצד.
הוא לא זקוק עכשיו לקריאת מחשבות קצרה...
בייחוד לא עכשיו , שהוא עוד זקוק לארגן את מחשבותיו...
הוא ירד לחדרו שבעקבותיו הרמיוני, ג'יני ורון.
הוא נכנס לחדרו והם אחריו...
"תשמעו..." הוא אמר
"אני חייב לדבר אתכם על משהו" הוא הסתכל על ג'יני.
לא כל כך התחשק לו להגיד את זה לידה
ג'יני הבינה את הרמז ויצאה בטענה ש"אני צריכה ל...ל... ל...להסתרק"
אחרי שנסגרה הדלת הרמיוני פנתה להארי:
"נו... אז...מה רצית להגיד?"
הארי לקח נשימה ארוכה ואמר:
"אני יודע שתחשבו שאני משוגע... אבל... פגשתי את סיריוס..."
"מה?" שאלו, או יותר נכון שאגו שניהם פה אחד.
"אני יודע שזה נשמע מוזר אבל... אני ממש ראיתי אותו... הוא דיבר איתי... הוא אמר ש... ש... שאסור לי להיות מדוכא בגללו ושיש לו זמן קצוב ו...ו...הוא דיבר על זה שהזמינו אותו או משהו כזה..."
רון והרמיוני הביטו בהארי בבילבול...
הם לא ידעו מה לענות.
"אולי... אולי החלומות של וולדמורט תוקפים אותך שוב?" הציעה הרמיוני בהיסוס...
"אולי... אולי וולדמורט רוצה להשתמש כעת במותו של סריוס כנקודת תורפה שיש לך ו..."
"ומה?" שאל הארי.
"לא יודעת... אולי הוא מנסה להשיג ממך משהו?"
"כמו מה?" שאל הארי.
"מה יש לו לקחת ממני שהוא לא לקח? הוא לקח לי את האבא, הוא לקח לי את האמא, הוא לקח לי על ידי העוזרת שלו את סריוס, הוא לקח לי את החשק לחיות, אז מה נשאר לו לקחת?"
הרמיוני ורון שתקו, מתקשים לעכל את פרץ הרגשות הזה...
"אז... אתה אומר... אתה אומר שזה היה אמיתי?"
"אני לא יודע..."
"אולי תשאל את סנייפ?" הציעה הרמיוני בהתלהבות.
"הוא חכם, יש לו נסיון חיים, הוא וודאי ישמח ליעץ לך בקשר ל..."
"תשכחי מזה הרמיוני..." קטע אותה הארי.
"לי ולסנייפ יש סיכוי להשלים כמו שיש סיכוי ש..."
הארי לא ידע איך להמשיך את המשפט.
"כמו שיש סיכוי לגלות מה עושה קסם ארבע הרוחות?" הציעה הרמיוני.
"כמו מה?" שאלו הארי ורון ביחד.
"נו לא משנה... כשתתחילו לקרוא ספרים, יהיה לנו הרבה יותר קל לדבר..."
"אז, כנראה הרמיוני " אמר רון "שתאלצי להתקשות לדבר איתנו עד אחרון ימיך..."
***
למחרת הארי קם מוקדם, התלבש וירד לארוחת הבוקר, שם חיכו לו חבריו.
לאחר הארוחה (שכללה טוסטים מרוחים בריבה למנה ראשונה ,דבר שהארי לא שמע עליו בחיים שנקרא "דייסה שמייסה"- למנה שנייה ולקינוח גלידה בטעם תות שוקולד ווניל שלא נגמרה עד שהארי הכריז רשמית ש"אני הולך להקיא" הארי רון הרמיוני וג'יני עלו לחדרו של סנייפ, לשיעור ההתעתקות הראשון.
הם נכנסו לחדרו וסנייפ החל להסביר להם על ההתעתקות, ההיסטוריה שלה וכל מיני דברים, שגרמו להארי להשתעמם כל כך עד, שהוא נאלץ להיזכר בחלום הבלהות על סריוס, שחלם הלילה.
הארי הכריח את עצמו להפסיק לחשוב על זה ומאחר ולא מצא משהו טוב יותר לחשוב עליו, הוא שאל את עצמו, מאיפה סנייפ קונה חלוקים כל כך שחורים.
"מהחנות של מדם מלקין, פוטר, אם זה כל כך מעניין אותך לדעת" קולו של סנייפ העיר אותו משרעפיו.
"ואם תמשיך לחשוב על החלוקים שלי, לעולם לא תדע להתעתק"
הארי היה בטוח שסנייפ קרא את מחשבותיו, אחרת אין כל דרך הגיונית לזה, שסנייפ ידע מה הוא חושב.
אבל איך??? שאל קול קטן בקצה מוחו של הארי, הוא הרי לא הסתכל לו בעניים?
***
שיעורי ההתעתקות היו קשים וקלים בהדרגה.
היו פעמים, בהם הארי היה מצליח להתעתק למקום המדויק והיו פעמים שלא הצליח להתעתק בכלל. ("תראה את הצד החיובי שבעניין" כך הרמיוני "לפחות לא גוזררת")
***
אחרי כחודש וחצי של עמל, הודיע להם סנייפ רשמית, כי מחר יערוך להם את המבחן הראשון.
למחרת הארי קם בבוקר עם הרגשה שמשהו עמוד לקרות.
בלילה , שוב חלם על סריוס, אך הפעם הוא אמר לו משהו.
אילו לא היו הסיוטים הרגילים של הארי...
סריוס הזכיר את הוגוורטס ואת המבחן בהתעתקות ואת גריפינדור ו...
הארי לא זכר איך לחבר את כל זה יחד.
אחרי הארוחה, קמו הוא הרמיוני ג'יני ורון בפחד ועלו לחדרו של סנייפ.
סנייפ חייך אליהם(הארי נזכר בחיוך שלו כשהם אכלו בבוקר הראשון שהגיעו ל"קלחת הרותחת").
הוא הסתכל על הארי, כאילו הוא מקווה שהוא יעשה משהו, שהוא לא יאכזב אותו, שהוא יגלה איזשהוא סוד ש...
"הגיע הרגע, שאני בטוח שציפיתם לו.
יש לי כאן (סנייפ הרים 4 גיליונות קלף) אשרות התעתקות בשבלכם.
אתם תקבלו אותם רק כשתעברו את המבחן" סנייפ הסתכל על הארי.
"נתחיל"
הארי הרגיש פרפרים בבטנו.
"ג'יני גשי את ראשונה!" פקד סנייפ "קוסם או שניים ממשרד הקסמים, יחכה לך בהוגסמיד ברחוב דרקונית החלב 6 על הבלטה השמינית מימין"
הוא הסתכל עליה. "בהצלחה"
"תודה" מלמלה ג'יני בקול חלוש ונעלמה ב"פאק" קטן.
אחריה הלך רון ואז הרמיוני ואז הארי.
כולם עברו את המבחן ונשלחו חזרה (על ידי התעתקות כמובן!) ל"קלחת הרותחת", שם קיבלו אשרות התעתקות מסנייפ.
לאחר שקיבלו אותם ניקרה להארי שאלה קטנה בראש.
"פרופסור, מה קורה למי שמתעתק להוגוורטס?"
סנייפ נראה כאדם שחיכה בדיוק לשאלה הזאת.
"הוא מגיע להוגסמיד" אמר סנייפ.
"אבל אני לא מציע לך לנסות" מיהר סנייפ לומר בקול שדווקא נשמע כמשכנע לעשות זאת.
"למה לא?" שאל הארי "הרי אני אף עם לא מציית לחוקים?
חוץ מזה, זו דרך מעניינת להגיע להוגסמיד, לא?"
לבסוף הם הצליחו לשכנע את סנייפ (שדווקא נראה מרוצה מהשתלשלות העניינים).
'הוא לא נורא כמו שחשבתי' חשב לעצמו הארי אך מיד גירש את המחשבה הזאת מלבו.
הוא הרמיוני ג'יני ורון התעתקו להוגוורטס...
חזור לדף הפן-פיקשן
|
