פן פיקשן
מפגש מיותר- פרק 16 (פרולוג)מור אבוט
26/05/2007 17:41תהיי חזקה, יפה שלי. אני אוהבת אותך, כולנו אוהבים אותך, וזה רק עוד מכשול שצריך לעבור.
זו כבר שעה וחצי בערך שמוחו של דראקו יצא מכלל פעולה עקב קידוחים בלתי פוסקים. הוא ניסה לחשוב על כל דבר אחר, ניסה להביט בתלמידים המתמיינים לאיטם ולהסיח את דעתו, ניסה לסמן לפנסי שהחפירות שלה מעיקות כמו... כמו... כמו משהו מעיק במיוחד. אבל היא לא פסקה בדיבוריה, מספרת על חוויותיה בסאמר-סקול, אנגליה. הוא כמעט והתפתה לבקש מקראב וגויל שירסנו אותה- או לעשות זאת בעצמו- אבל מוחו כל-כך דאב. דאב, עד כדי-כך שאיים להתפוצץ בכל רגע, ומלוא תוכנו (במידה ויש כזה) פשוט עלול להישפך על פנסי ההמומה. ואז, אולי אז לא יישאר לה למי לחפור.
כשהמיון נגמר, דראקו מחא כפיים יותר חזק מכל יושבי האולם יחד; רק זה עצר את שצף הדיבור של פנסי, גורם לה להביט בו בתמיהה. הוא המשיך מספר שניות במחיאות גם לאחר שהאולם כבר החל במלאכת האכילה; התיאבון שלו כבר נעלם ממזמן. כשפיה של פנסי התמלא באוכל, רק אז היא שתקה.
דראקו שלנו כבר לא היה הילד הקטן, הקר והמגעיל. הוא חש כאילו התבגר, כאילו החלק שאיים לפרוץ כל אותן השנים פשוט יצא החוצה ותקף את דראקו בחוזקה. הוא הרגיש יותר שלם, יותר מודע לעצמו ולרגשותיו. הוא כבר ידע לדבר, לא לשתוק לנוכח כאבי החיים. ממש כאילו סאמר-סקול היה יותר במקום מאשר חשב, יותר רלוונטי.
כבר יותר מחודש שהוא הסתובב סהרורי בבית, נשאר תכופות לבד בחדרו או סתם מצא פינה לשבת ולחשוב. לא פעם ניסה לדמיין מה קרולין עושה כרגע בקליפורניה, מתי יפגשו מחדש, מה שלום רגלה. אביו הפך לקר מתמיד, בעיקר כשניסה לדבר ולעניין אותו בנושאים שונים וקיבל בתגובה שתיקה מלאה מצד דראקו. אימו הייתה יותר מבינה, ניסתה לעצור את בעלה מלכעוס על דראקו; אבל לעצור את לוציוס מאלפוי לא היה קל. גם איומי האב לא עזרו כלל; דראקו לא התכוון לדבר או לשתף את משפחתו במה שעובר עליו, למרות שחשש כי אביו כבר יודע הכל.
"אפשר לשבת כאן?" שאל קול נשי מאחוריו. הוא נאנח, משתדל להסתיר את האומללות שבקולו; מה שהיה חסר לו עכשיו זו עוד פנסי שתחזור לקדוח בראשו. ומה אם יגיד לא? מותר לו להגיד לא, כמו שתמיד עשה. אולי זה גם יבהיר לפנסי שהיא לא רצויה. אולי זה ישכיח מראשו את קרולין. כן, אישר לעצמו בשקט; אני פשוט אובססיבי.
"לא," אמר דראקו בנחישות.
"בטוח?" יד רכה הונחה על כתפו. מהמגע הזה היה קשה להתעלם, ודראקו הבין די מהר למה. סיבוב מהיר במקומו נתן לו לגלות שמכף רגל ועד ראש, בגלימת הוגוורטס שהלמה אותה יותר מכל שאר שמלותיה, ניצבה בפניו מליסה אליס, במלוא יופייה והדרה.
חזור לדף הפן-פיקשן
|
