פן פיקשן
פרק 4מכשפה בע"מ
29/02/2008 13:19אמיליה העבירה את הדף בזהירות, האזהרה על השמדת הנייר הזהוב הזה קצת הפחידה אותה..
ברגע שסיימה להפוך, מילא קול עמוק ומהדהד את כל החדר.
אמיליה תמסה את החתול בחוזקה, אך הוא היה נראה רגוע ושליו, כאילו שציפה לקול המוזר הזה.
לאחר אנחה קלה וכחכוך גרוני, החל הקול לדבר.
"שלום אמיליה, מה שלומך?"
שקט.
אמיליה לא הייתה בטוחה שהיא צריכה לענות, ציפתה שהקול ימשיך.
"את בסדר אמיליה?" שאל הקול.
"אממ..כן..הכל טוב.." גמגמה אמיליה בקול רועד.
שוב כמה שניות של שקט, ושוב הקול הדהד:
"איפה הנימוס שלך ילדה?" רעם הקול.
"סליחה?" היא אמרה בקול חלוש.
"לשאול מה שלומי, אפילו את זה את לא מסוגלת? אני לא מבין, מוחבא בתוך מכתב שמוכן לך מהרגע שנולדת, כלוא בתוך הדפים האלה עם הריח של הדיו ועם החומר נפץ המטופש הזה שתקוע כאן..מה חשבה לעצמה הזקנה הזאת? בכל מקרה הייתה נראית קוקו על כל הראש. אני אומר לך, אם היית תקועה כמוני בתוך ניירות לכמעט שש-עשרה שנה, גם את היית משתגעת. כבר פיתחתי ארבע-עשר שיטות חדשות לקפיצה בגומי. אוי, כמה טוב הריח של האוויר. אני אומרת לך יקירה, ריח של דיו זה לא הדבר הכי נעים בעולם. במיוחד למשך שש-עשרה שנה. או, בכלל לא. הוא נהיה דיו עם עובש."
"הממ.." אמיליה פלטה צליל הזדהות לא מחייב.
"כן, סוף סוף את מתחילה להבין אותי ילדה..ובכן, מה אני יכול לעשות למענך?"
"אתה אמור לעשות משהו למעני?" אמיליה החלה להתעניין בכל הדבר המוזר הזה..
"בוודאי! מה חשבת? שקפצתי פה לשיחה ידידותית? אפילו כוס קפה לא הצעת..לא נורא, בכל מקרה אני לא בטוח כמה טוב לי קופאין ברגעים אלה..נוותר..נו, אין לי סבלנות כבר! מה את צריכה ילדה?"
אמיליה קלטה שמדובר במעין שד דברן במיוחד.
היא שטקה, ניסתה לסדר את המחשבות שטרפו את מוחה אחד אחרי השניה, במין מערבולת של מליון ואחד צבעים.
"צק צק צק, פעם הנוער היה מגיב מהר..כסף, אושר, אהבה..ואת? לך לוקח זמן..ואת בכלל נראית כמו יצור מוזר.."
"אתה יכול לראות אותי?!" אמיליה החווירה והעבירה יד זריזה בשערה.
השד התגלגל מצחוק והרעיד את כל החדר.
אמיליה תהתה איך אלכס החטטן לא דוחף את חוטמו מעבד לחריץ הדלת לגלות מה מקור הרעש.
"בוודאי! מה חשבת? אגב, נשי מאוד הקטע של היד בשער..!"
הקול המשיף לצחוק בקול, ואמיליה חשבה..
"אפשר לבקש ממך בקשה?" אמרה אמיליה לאחר כמה דקות מחשבה.
"כמובן! סוף סוף! רק אל תבקשי להפוך ליפה יותר, כי אני ממש גרוע בזה..לופי ג'ונסון ביקשה את זה..היא גמרה כמו חזיר."
"אממ..לא..הבקשה לא קשורה אלי..אם לא אכפת לך אדוני, אתה יכול לקבל צורה של גוף? קצת מפריע לי להרגיש שאני מדברת לעצמי.."
"אן שום בעיה.."
לפתע כל החדר התמלא בזיקוקין די נור צבעוניים במליוני צבעים מוזרים..
אמיליה נחרדה מהרעש, החתול ניסה לתפוס את הזיקוקין..
החלו שריקות קומקום קולניות ששרפו לאמיליה באוזניים..
ולפתע, היא ראתה את זה.
עינייה נפקחו לגודל של צלוחיות קינוח.
ליבה פעם במהירות...
***
**
*
**
***
המשך יבוא בעז"ה! :)
חזור לדף הפן-פיקשן
|
