פן פיקשן
או?ד?ט ו?ק?ס?י א?ד?ר?פ?יל?ד?ס?קסי פגסי
25/07/2004 01:20דפיקות נשמעו בדלת...
ראשו השעיר והסבוך של האגריד הופיע בפתח...
"שיהיה לך פה מזל טוב הארי..."
כמה קולות של פקיקה נשמעו בזה אחר זה...
למולו של הארי עמדו לא אחרים מחברי המסדר...
היו שם את:
נימפדורה טונקס, עין-הזעם מודי, מולי וויזלי, ארתור וויזלי, רמוס ג'ון לופין ,שתי נשים, שהארי לא הכיר ,שח?י?כו? לכיוונו של סנייפ ('אה... אז זה מה שקרה לו... אני מקווה שמרוב שמחה הוא לא יחליט להזמין אותי לחתונה').
ו... (הארי כמעט נפל מתדהמה) הפרופסור אלבוס דמבלדור... בכבודו ובעצמו.
"מזל טוב הארי" נהם מודי בחשיבות.
"אויש, אלאסטור, אל תתנפח לנו כאן... או... כן... מזל טוב הארי..." אמרה טונקס...
"הארי חמודי..." גברת וויזלי עטה עליו בנשיקות...
"מזל טוב... אני מקווה שאתם שניכם לא הספקתם לעשות שטויות בזמן שלא הייתי כאן..." היא פנתה במבט מזהיר אל התאומים.
הרמיוני נראתה כמישהוא שמשתוקק להגיד משהו אך מסתיר זאת עמוק בתוך ביטנו...
"היי הארי..." אמר ארתור...
"שלום הארי... מזל טוב..." אמרו הנשים הבילתי מוכרות, בעיניים מצועפות... (הן פנו לכיוונו של סנייפ)
"שלום הארי..." אמר קולו הרך של לופין
(הארי קלט בזווית עינו, איך שהנשים הלא מוכרות הללו, מחייכות אל סנייפ, תוך שכל אחת בתורה מדברת איתו...)
ודמבלדור...
דמבלדור חייך להארי חיוך כזה... שהוא הרגיש שסבא שלו עומד מולו...
ואז...האחים וויזלי הראו ממגוון התעלולים שמציעה החנות שלהם...
כמו למשל...
עוגה מיוחדת, שכשחותכים אותה (או יותר נכון, כשמנסים לחתוך אותה...) היא הופכת למתנת יום הולדת, וכשמנסים לפתוח את המתנה, היא הופכת לזר פרחים, וכשמנסים לשים אותו על הראש (דבר שאחרי שהרמיוני ניסתה לעשותו היא הבטיחה שהיא לא את זה תעשה יותר...) הוא הופך לכינה גדולה גדולה גדולה, שכשצועקים "איכס!" היא מתפוצצת בקול רעש גדול, והמון בועות סבון צבעוניות יוצאות ממנה...
ולאחר מכן... אחר כבוד...הם ניגשו לפרופסור סנייפ (למורת רוחה של גברת וויזלי שלא נראתה מרוצה בכלל) והחליטו לערוך לו מבחן קטן בשיקויים...
"אני... אנסה..." אמר סנייפ בהצטנעות.
"אבל... בתנאי שאודט וקסי תעזורנה לי..."
"מי אילו?" שאלו הארי הרמיוני ג'יני ורון.
"אנו..." חייכו הנשים הבילתי מוכרות חיוך מקסים...
אודט הייתה יפה...
עיניים שחורות (שדי הזכירו את העיניים של סנייפ)...
כובע ורדרד חסר שוליים שבתחתיתו היו יהלומים...
שיער שחור וחלק שירד עד למותניה ...
שמלת שיפון בצבע תכלת...
ועליה גלימה בצבע ורדרד...
זרועה כולה יהלומים...
קסי גם היא הייתה יפה...
עיניים חומות...
כובע לבן חסר שוליים שבתחתיתו היו יהלומים...
שיער חום גלי שירד עד למותניה ...
שמלת שיפון בצבע לבן...
ועליה גלימה בצבע סגלגל -לבנדר...
זרועה כולה יהלומים...
אודט נראתה גדולה מקסי בכ6- שנים…
"תכיר הארי, או?ד?ט ו?ק?ס?י א?ד?ר?פ?יל?ד?ס?, " אמר לופין...
הן היו מוכרות להארי...
הוא ראה אותן איפה שהוא...
אבל איפה???
"טוב... אז... נתחיל במבחן השיקויים..." אמר פרד בקול של שופט...
"נתחיל ממרת קסנדרה אדרפילדס, זה לא משהוא אישי סניוולוס ("ג'ורג', איך אתה מדבר?...") אבל... אתה יודע... ל?י?ד?יז פ?ר?ס?ט?... (הגברות ראשונות...)"
אמר ג'ורג'
"לא אין לי שום בעיה עם זה..."
"טוב... שאלה ראשונה למרת קסנדרה..."
ג'ורג' כחכח בגרונו...
"מה הוא המרכיב הכי חשוב בשיקויי הברקה?"
קסי ענתה ללא שהיות:
"אבקה של צמח לילך הבדולח, אם לא כותשים אותה מספיק חזק, עלול להיווצר שיקוי להצמחת קרני שור..."
פרד נראה המום...
"אוה... כן... טוב... את טובה... לא ציפיתי ש..."
"לא ציפית שאני אהיה כזו טובה?... טוב, למדתי מאודט ומסוורוס, כך ש... טוב... זה דיי מובן..."
"לא כל מי שלומד מסוורוס טוב כל כך בשיקויים..." אמר הארי לפני שהספיק לעצור את עצמו...
"למה אתה חושב כך?" שאלה קסי בהתרסה.
"בלעדיו לא הייתי יודעת את התשובה עכשיו..."
הארי שתק...
מה הוא יגיד?
שהוא לא טוב בשיקויים בגלל סנייפ?
ואם סנייפ לא היה מורה הוא דווקא כן היה יודע את התשובה עכשיו?
קסי הסתכלה עליו במבט חודר...
"אהמ אהמ..." אמר סנייפ בקול שהקפיץ את הארי מבהלה.
"אתם לא חייבים לריב... קסי... זה לא ממש מתאים לך..."
"או לא סוורוס... זה דווקא כן מתאים לה..." אמרה אודט בחיוך קל.
כל האנשים הביטו במבטים משתוממים במחזה...
"טוב..." אמר ג'ורג'.
"שאלה לאודט... אם אני אוסיף לשיקוי וריטסרום ציפורני קניזל, מה יקרה?"
"אוה... אני לא מציעה לך לעשות זאת... אם תשתה מזה... יצמח לך שפם באורך מטר או יותר ו...אתה תקבל כאבי בטן חזקים מאד עד ש... עד שתמות בייסורים..." היא סיימה באנחה...
"מממממממ... גם את למדת עם סנייפ?" שאל פרד.
"אולי..." היא אמרה בחיוך...
"אז אולי את מכירה אותו... אפשר לשאול אותך משהו?... את יודעת... סנייפ מתנהג נורא מוזר בזמן האחרון..."אמר פרד
"כן...אז... תהינו אם תוכלי להסביר לנו מדוע..." אמר ג'ורג'
"פרד וג'ורג וויזלי, אתם לא חושבים שהגזמתם ליום אחד?" שאלה אותם מולי בצעקה...
"מה קרה אמא?..."אמר ג'ורג' ברצינות תהומית
"התגעגענו לפרופסור הזעוף, המעוצבן, השנוא והשונא שלנו..."
"בנים..." אמר מר וויזלי.
"זה בסדר ארתור..." אמר סנייפ בחיוך.
"גם אני הייתי מתפלא... אם המורה שלי היה מתחיל להתנהג מוזר..."
הארי הסתכל על סנייפ (כמו גם רוב יושבי החדר) ה-מ-ו-ם...
זו הפעם המי יודע כמה שהוא חושב שמישהוא נפל על הראש...
לפתע הוא ראה את דמבלדור מחייך...
הוא חייך חיוך, שהארי לא ראה אצלו מעולם...
"סוורוס..." הוא אמר.
"אולי תספר להם את האמת?..."
"מממממממ... אני לא זוכר שחויבתי לספר לכולם... רק למישהוא אחד..." אמר סנייפ...
"טוב... כרצונך... אבל אני מבטיח לך שהם ידעו בסוף..."
"נדע מה?" שאל פרד
"יש איזשהו סוד אינטימי פנטומימי עולמימי או סודימי שאתם לא מוכנים לספר לנו?..." שאל ג'ורג' ברצינות תהומית שגרמה ל...
"פרד ג'ורג' וויזלי!!! אני לא מסכימה לזה יותר!!! עברתם את הגבול!!!"
פרד וג'ורג' שתקו...
כנראה גם הם הבינו שהגזימו...
אבל אז אמרה אודט:
"הם לא יודעים סוורוס... רק עכשיו שמתי לב שהם קו... טוב... זה... זה... היה דיי לא צפוי..."
"ולמה, אודט? הוא הרי רק עכשיו..."
"כן אני יודעת..." היא קטעה את סנייפ...
"אבל חשבתי ש... נו טוב... אולי לא ממש צדקתי..."
מודי הסתכל על סנייפ ועל אודט חליפות...
העין שלו קדחה בהם חורים...
"אוה... אם רק העין שלי היתה יכולה לקרוא את המוח שלכם... אני מת לדעת מה מתבשל שם..."
קסי צחקקה מאחוריהם...
"מה קורה פה?" שאל האגריד בקול מאיים
"אתם פה רבים ביום הולדת של הארי? אנחנו באנו לעשות לו פה שמח, נכון דמבלדור, כבודו?"
"אני בהחלט מסכים איתך..." נענה לו דמבלדור...
הארי הסמיק...
למה הוא תמיד חייב להסמיק...
למה???
"טוב... אז בואו נעשה לו שמח..." אמרה טונקס...
אני מתחילה לשיר... ג'יני...הרמיוני... הצטרפנה אלי..."
הרמיוני הסמיקה
('טוב... אני לא היחיד פה שמסמיק' חשב הארי)
"יום הולדת שמח... יום הולדת שמח..."
נשמע לפתע קולה של אמבריג'...
הארי הסתובב בבהלה, כמו גם כל מי שהכיר את האישה הזאת...
היא לא הייתה שם...
היו שם רק את פרד וג'ורג' ש... ה-ת-פ-ו-צ-צ-ו מצחוק
"זה עובד פרד..." אמר ג'ורג' בין שיעול לצחוק קולני...
"כן... הצלחנו..." ענה לו פרד בנחרת צחוק...
"מה הצלחתם?" שאלה גברת וויזלי עדיין חיוורת...
"טוב... זו עוד אחת מההמצאות שלנו גברתי... רק 24 אוניות..." אמר ג'ורג' בקול רישמי
"רק???" שאלה גברת וויזלי שאדמומיותה החלה לחזור...
"ו...אתם לא חושבים שהראתם יותר מדי תעלולים היום?"
"זה לא תעלול אמא..." אמר פרד...
"זה נקרא 'ק?ס?מ?קו?ל'... הוא שומר אצלו את קולו של מישהוא ואם מדברים לתוכו... ניתן לשמוע את הדיבור בקולו של המישהוא הזה..."
זה היה נראה שילוב של מכשיר טלפון ישן ורדיו...
כשפרד דיבר לתוך הפומית דמוית המשפך... כולם יכלו לשמוע את קולה של אמבריג'... "או כל קול אחר... הקסמקול שומר עד 7,123,345 קולות..." כפי שצין ג'ורג'...
"זה גאוני..." אמרה טונקס...
סנייפ, קסי, אודט ולופין הסתכלו על זה לא מאמינים...
"אבל זה לא רעיון שלכם... מישהוא או יותר נכון מישהואים כבר חשבו על זה..." אמרה אודט...
"מי???" שאלו פרד וג'ורג' ביחד...
"ג'יימס וסריוס..." אמר סנייפ
חזור לדף הפן-פיקשן
|
