פן פיקשן
אמא!!!קסי פגסי
23/07/2004 18:31היא ריחפה מולו...
בגובה הרצפה...
שמלה בצבע תכלת-שמיים...
האור האפרפר שחדר מחלון החדר האיר את פניה...
זו הייתה היא...
אמא שלו...
"הארי..."
"אמא?..." הארי זינק מהמיטה.
"כן..."
"מה... מה..."
"באתי להגיד לך משהו הארי... אני אעלם עוד מעט כמו סריוס... אבל רק לזמן קצר... עוד מעט...כשתהיה מוכן... אתה תוכל לפגוש אותי שוב..."
הארי היה בטוח שהוא עדיין חולם...
"הארי... אתה לא חולם... זה קורה לכל צאצא בגיל שש עשרה..."
"לכל מה?..." שאל הארי
"הארי... שב , הרגע ותן לי להסביר לך..."
הארי התיישב על המיטה, מתנשם בכבדות...
"יופי... עכשיו... אני יודעת שמה שאני עומדת להגיד, הוא לא כל כך הגיוני ולא כל כך מובן...אבל..."
היא עצרה לרגע...
"אתה חייב להאמין... יהיו לך הוכחות... אני מבטיחה..."
"הוכחות למה?" שאל הארי המופתע...
"הוכחות לכך שאתה..."
"אני מה????"
"אתה תבין הכל... רק... כשאני אעלם תרחף טבעת בדיוק מולך... בגובה של הכתפיים שלך... זה... הוא כבר יסביר לך..."
"הוא?...מי?..."
"אריק..."
"מי?..."
"אל תשכח לשים את הטבעת הזאת על היד שלך... זה חשוב...להתראות הארי... כשכל זה ייגמר אתה תוכל לפגוש אותי... אותי...את אביך... ואת סריוס..."
ואז...
ממש כמו סריוס...
היא התערבלה באוויר...
הסתחררה...
עד שנראתה כמו משהו לבן ש...
נעלם...
ובדיוק כפי שהיא הבטיחה...
הופיעה טבעת...
הארי בחן אותה...
הוא לא נגע בה...
רק הסתכל...
היא היתה יפה...
היא היתה עשויה זהב טהור...
ועליה...
במקום יהלום...
פרופיל של אריה...
מראש ועד זנב...
מוזהב כולו...
ובמקום עיין...
היתה קבועה אבן אודם, שזהרה באור כזה...
שהארי...
מעולם לא ראה...
ואז...
נפתחה הדלת...
רון והרמיוני היו שם...
הארי מיהר להחביא את הטבעת מתחת לכרית...
"מה קרה לך הארי?..." שאל רון
"לי? מה קרה?" היתמם הארי
"אתה צעקת משהו ... ו... דיברת עם מישהוא..." אמרה הרמיוני
"אני? טוב... אני לא יודע על מה אתם מדברים..." שיקר הארי.
היתה שתיקה קצרה ואז הארי אמר...
"בואו נרד לארוחת בוקר..."
"הא... היום... היום..." גמגם רון
"הפרופסור סנייפ ביקש שלא נרד היום, טום יביא לכאן את האוכל." אמרה הרמיוני בביטחון.
"טוב... אז בסדר... נחכה..."
לפתע נשמעו קולות פקיקה...
"מזל טוב הארי..." אמרו במקהלה פרד וג'ורג' שהתעתקו לשם...
"מה?" אמר הארי המבולבל...
"אתה בן שש עשרה היום... שכחת?"
"אה... לא..."
הארי ניזכר, שאמא שלו אמרה לו משהו על זה, שהוא בן שש עשרה .
"בכל אופן הארי..." אמר פרד
"באנו לאחל לך מזל טוב ולתת לך מתנה"
"אה... באמת?"
הארי היה נבוך...
הוא לא ידע מה עליו להגיד...
הוא עוד היה בהלם מהמחזה שנגלה אליו...
הוא ראה את אמא שלו...
בפעם השנייה בשבועיים האחרונים...
אבל...
איך?...
האם היא היתה רוח?...
אבל היא היתה בצבעים של בן אדם רגיל...
רק שהיא ריחפה...
איך???...
"הארי מה קרה לך?" לחשה לו הרמיוני על אוזנו
"כלום... הכל בסדר..." שיקר הארי שנית...
"טוב הארי... הבאנו לך מתנה ליום ההולדת שלך כפי שכבר ציינו..."
פרד וג'ורג' הביאו להארי מתנה עטופה וקשורה בסרט ירוק.
הארי פתח את הסרט הירוק ו...
בבבבבבבבבבבבבוווווווווווווווווווםםםםםםםםםם...
הארי נבהל ועף אחורנית...
הוא נפל על המיטה...
פרד וג'ורג' כמעט ונפלו עליו מרוב צחוק...
הארי הסתכל על היד שלו... איפה שפעם היתה המתנה, וראה שם כרטיס...
להארי היקר
"מזל טוב לאדון הצעיר..."
תקרא אחריך כל העיר
לאדון המהולל ביותר
הארי פוטר
ואנו רוצים להצטרף לתשואות
ולברכך באלף ברכות
אוהבים אותך ביותר
עד כמה?- לא תוכל לשער
פרד ידידך וג'ורג' חברך
ש מ א ד מ א ד אוהבים אותך
הכרטיס התרומם באוויר והחל לנגן "Happy Birth Day To You"
ומדי פעם החליף צורה (דובון... לב... כוכב...)
"מה זה?" שאלו הארי רון הרמיוני וג'יני (שהגיעה למשמע קול ההתפוצצות).
"הפתעה..."אמר פרד
"המתנה ה?מ?פו?צ?צ?ת של הוויזלים..." השלים ג'ורג'
"רוצה להפגיז במתנה מקורית?
המתנה המפוצצת של הוויזלים זו התשובה האמיתית..." דקלם פרד
"מה???" אמרה ג'יני
"מתי המצאתם את זה?"
"אנחנו עובדים על זה כבר חודשיים" אמר ג'ורג'
"ואתה הניסיון הראשון שלנו, הארי..."
"אבל זה ממש מסוכן" אמרה הרמיוני בדאגה...
"מה אם זה יהרוג מישהוא?"
"אויש... אל תגזימי... זה לא יהרוג אף אחד הרמיוני" אמר לה רון.
הרמיוני בכל זאת היתה מודאגת...
"זה מסוכן..." היא מלמלה.
"זה בום וירטואלי..." אמר ג'ורג'
"אין לך מה לדאוג..."
הרמיוני נרגעה מעט...
לפתע, נשמעו על הדלת דפיקות נמרצות.
הדלת נפתחה ובפתח היה הפרופסור סנייפ...
'הם גמורים' חשב הארי .
'סנייפ בטח מפוצץ מכעס... אפילו יותר מהמתנה המפוצצת שלהם...'
"שלום לכם..." קולו של סנייפ קטע את חוט מחשבותיו...
"אז... עורכים מסיבת יום הולדת?" הוא שאל.
"גם אני מוזמן?"
"אתה מה?" שאלו הארי הרמיוני ורון.
אבל פרד וג'ורג' לא נתנו להם הזדמנות לעכל מה שקרה...
"בוודאי סוורוס..." אמר פרד...
"אתה תמיד מוזמן סניוולוס" אמר ג'ורג'
סנייפ חייך...
"תודה לכם..."
הארי רון והרמיוני היו ה-מ-ו-מ-י-ם-!-!-!
'סנייפ מחייך אחרי שקראו לו סניוולוס???'(קראו הערה למטה...)חשב הארי ההמום...
'רק שלא יאשים אותי שאני ספרתי להם על מה שראיתי בהגיגית' הוא חשב בחרדה...
"מה קרה לו?" לחש רון
"אני לא יודעת" אמרה הרמיוני שעדין פיה היה פעור (כמו גם פיותיהם של הארי ורון)
"אמרתי לכם שהוא מתנהג מוזר" אמר הארי...
"באמת?" אמרה ג'יני שכלל לא נראתה המומה.
"ולמה אתה חושב כך?" היא שאלה אותו, כאילו התשובה לא היתה ברורה, יותר משמש בצוהרי היום...
"כי הוא מחייך... וקורא את מחשבותי בלי שאני אסתכל לו בעיניים... " "זה לא מפליא אותי... למה זה מפליא אותך? לא קיבלת את ה..."
"מזל טוב הארי..." אמר סנייפ
"תתתתתודה..." גמגם הארי...
"אתה עדיין מגמגם?... לא עשית כלום בנוגע לזה... נכון?"
"ללל...כככ... לללא..." גמגם הארי שוב...
"כן... שמתי לב..." אמר סנייפ בחיוך.
פרד ג'ורג' צחקו מאחוריו באלם קול.
"אתה יודע סניוולוס?" אמר לו פרד
"בזמן האחרון אתה ממש יפה..."
"כן... אני נדהם מיופייך השווה לב..."אמר ג'ורג'
"בדיוק... הוצאת לי את המילים מהפה ג'ורג'"
"אני יודע פרד... אבל... אומרים שתאומים חושבים על אותו הדבר..."
"כן... כנראה זה נכון..."
"אז... סניוולי... אתה בטוח שלא עשית איזשהו קסם??? לשיפור המראה??? אתה... ממש יכול להתחרות עם לוקהרט..."
"זה לא יפה..." אמרה להם הרמיוני
"הוא פרופסור..."
"או לא... המדריכה שלנו... ג'ורג' אבדנו... היא עלתה עלינו..." אמר פרד כאילו מישהוא תקע לו סכין בלב...
"זה לא מצחיק..." אמרה עכשיו ג'יני אדומה כולה מרוגז.
"אני יודע... אתן מפחדות שהוא יתנקם בכן בשנה החדשה... יוריד נקודות... ייתן ריתוקים... שעתיים במשרד שלו... ואפשר להקיא... יש שם עיניים משונות בתוך חומצות מגעילות ו...בררררר... זה מעלה בנו, העדינים ...צמרמורת..." אמר ג'ורג' בקול רציני לחלוטין.
סנייפ הסתכל עליהם
"זה הטוב ביותר שאתם יכולים להוציא מעצמכם?" הוא שאל בקול משועמם...
"ג'יימס וסריוס שיחקו יותר יפה מימכם..."
"ג'יימס?!?!?!... ממתי אתה מדבר משהו טוב על אבא שלי???..."
סנייפ בחן את הארי מכף רגל ועד ראש...
"ממממממממ... את זה תשאיר לי..."
חזור לדף הפן-פיקשן
|
