פן פיקשן
נבואת האות האפל א'עדי_דבש
25/07/2004 22:50בס"ד
נבואת האות האפל
העיירה וי?נ?ד?זו?ר הקטנה הייתה עיירה שלווה ורגועה אשר שכנה מערבית ללונדון. היא הייתה מוכרת כמעט בכל הארץ בזכות מוזיאון תכשיטי המלוכה שניצב בה, ובית הספר התיכון היוקרתי "א?יטו?ן", אשר משכו אליהם תיירים רבים אף ממקומות מרוחקים. אך העיקר בעיירה הקטנה, מה שעשה אותה מפורסמת כל כך, היה טירת וינדזור. הטירה הגדולה ביותר בעולם. כמעט בכל חלקי הטירה נערכו סיורים מודרכים לתיירים שהציפו את הטירה בהמוניהם, פרט למגדל המזרחי הגבוה ביותר, שם לא דרכה רגל אדם מזה שש-עשרה שנה. התושבים במקום זוכרים זאת כאילו זה קרה רק אתמול, אולם כולם מעדיפים להעמיד פנים כאילו לא התרחש הסיפור מעולם. המגדל המזרחי כבר העלה בכל פינותיו אבק ועובש מרוב הזנחה, ומעקה הברזל של המדרגות היה חלוד לגמרי, עד כי לא ניתן היה לקבוע איזה צבע היה לו לפני כן, אך אנשי התחזוקה של האתר לא הסכימו לנקות את המקום. האנשים עוד פחדו.
לפני שש עשרה שנה בדיוק קרה שם המקרה המזעזע ביותר, אולם קדמו לו עוד סידרה של אירועים במשך מספר שנים. לפני שש-עשרה שנה זה נגמר, אולם עדיין לא היה בו?ינ?ד?זו?ר שום איש בנמצא שהיה מוכן לעלות למגדל המזרחי, או אפילו רק להתקרב להשקיף עליו מגרם המדרגות.
כל לילה בשנים שקדמו לאירוע ההוא, שמעו אנשי וינדזור קולות צווחה ויללה מפחידים, אשר דמו במקצת לרוח המייללת בעת סערה. בתחילה הם לא ייחסו לכך כל חשיבות. "אז מה?" הם היו אומרים זה לזה "עוד סערה קטנה, רוח אינה מזיקה". רק נערה אחת בת ארבע-עשרה לכל היותר הייתה מצטמררת בכל פעם ששמעה את היללה המפחידה, אולם מאז שאמה גערה בה על חששות היתר שלה היא לא הוסיפה עוד מילה בנושא. רק המשיכה לרעוד בכל פעם שנשמעו הצווחות המשונות. אולם לאחר זמן מה הצווחות התחזקו, ודמו יותר ויותר לקולות של אדם מעונה, העובר ייסורי תופת. מתוך המגדל המזרחי היו בוקעים מן זרמים משונים של רוח ואור ירוק, והסערות באזור התרבו מאוד, והתחזקו. האנשים בוינדזור כבר בקושי העזו לצאת מבתיהם לאחר רדת החשכה. מדי ערב נשמעו הצרחות המשונות, ולפתע יום אחד הם שמעו בנוסף לזעקות גם מילים, לעיתים בקול של אישה, ולעיתים בקול של גבר, ותמיד צרחו הקולות המפחידים זעקות תחינה ואימה נוראיות, כאילו הם מתחננים למי שזה לא יהיה שעינה אותם, שיניח להם וישחרר אותם. האנשים שכן היו הולכים ברחוב היו מצטמררים לשמוע לפתע תחינות נואשות לרחמים... זעקות...
"רחמנות! רחמנות!"
"לא! בבקשה... לא! בחיים לא! אני לא אעבור לצד האפל! בבקשה... רחמנות... רחמנות..."
"אל תהרוג אותה! הרוג אותי במקומה! בבקשה! לא... רחמנות..."
וקול גבוה וצורמני שהשיב להם-
"בין כך ובין כך אני אהרוג את שניכם! אין מה להתחנן... כעת תראו את כוחו של אדון האופל, שלשלטונו התנגדתם!"
בדרך כלל קול צחוק צורמני גבוה וקר נשמע לאחר תשובה כזאת, צחוק מבעית שהיה מעביר צמרמורת בלב השומעים אותו.
ואז, זמן קצר לאחר התופעות הללו, החלו להופיע במקום דמויות של אנשים במין תלבושת משונה, מעין גלימות שחורות, ועטויי ברדסים שחורים גם הם שהסתירו את פניהם. מאותו לילה הם החלו להופיע בקביעות, כאילו הם נפגשים בחשאיות למטרות אפלות....
חזור לדף הפן-פיקשן
|
