פן פיקשן
נבואת האות האפל ב'עדי_דבש
25/07/2004 22:52בס"ד
כל אותו זמן, ב??ט?י קו?ר?פ?לו?ר, אותה נערה בת ארבע-עשרה, הייתה מתלוננת על רעשים מוזרים באוזניה, ולעיתים לא הייתה מצליחה להיזכר במה עסקה בשעות האחרונות, או אפילו בימים האחרונים. היא הייתה מוצאת את עצמה במצבים שונים ומשונים, נצמדת לחתיכות עץ לבנות בוהקות כאילו מעשה כישוף, ואשר היה חרוט עליהם מן סמל מוזר, כעין גולגולת שחורה שמפיה משתלשל נחש אימתני וגדול.
ככל שחלף הזמן מצבה התדרדר, ואנשי העיירה לא יכלו שלא לשים לב לכל התופעות המוזרות שקרו סביבה. האנשים בברדסים השחורים המשיכו להופיע בתדירות גבוהה, לפעמים כמה פעמים ביום, ומשום מה אור השמש כבר כמעט ולא נראה בעיירה. האנשים החלו לפחד להסתובב לבדם ברחובות, והסתגרו רוב שעות היממה בבתיהם.
יום אחד, פרצה הסערה הנוראה ביותר שידעה וינדזור מזה עשרות שנים. רעמים וברקים הבזיקו על רקע השמיים השחורים, ועננים כיסו את פני הירח והכוכבים. ומעל לשאון ההמולה נשמעו שאגות מחרידות, וקול גבוה וקר שצוחק באכזריות... כל הלילה נמשכה הסערה, ובמהלכה האנשים לא העזו לצאת מבתיהם, הם כבר הבינו שמשהו מאוד מוזר מתרחש פה.
בבוקר שככה הסערה. המשטרה, מכבי האש, צוות רפואי ואמבולנס מיהרו אל זירת האירוע, המגדל המזרחי בטירת וינדזור העתיקה, ומסביבת התאסף קהל גדול של סקרנים שהתעניינו בפרטי המקרה. צוות החוקרים עלה במעלה המדרגות, תוך שהם מתבוננים בסקרנות מהולה בפחד בסמלים שחורים וגדולים של גולגולת שמפיה יוצא נחש, המוטבעים על הקירות. בראש המדרגות הלולייניות עמדה דלת קטנה מעץ, שגם עליה היה מוטבע הסמל השחור הגדול. ראש צוות החוקרים פתח את הדלת, ומה שראה שם גרם לדמו לקפוא בעורקיו.
במרכז החדר שכבה בטי בת הארבע-עשרה דוממת לגמרי, ועל פניה שפוכה הבעה מבועתת של אימה. פיה היה פעור לרווחה בצרחה אילמת, ועיניה כמעט יצאו מחוריהן. מעליה ריחפה גולגולת ענקית, ירוקה, שנראתה כאילו היא עשויה כוכבי אזמרגד נוצצים, עם נחש שבקע מתוך הלוע כמו לשון מוארכת והשתלשל על הריצפה, כמו הסמלים שהוטבעו על הקירות. הנחש היה כרוך סביב צווארה של הנערה, ושיניו היו נעוצות בצווארה.
קירות החדר היו צבועים בשחור משחור, ובאחת הפינות הייתה ערימה של גלימות וברדסים שחורים, ועליהם מונחת עצם אדם לבנה כחלב. על הקיר, מעל לערמת הגלימות הייתה כתובת זוהרת, שהבהבה חלושות. כתובת שלמרבה האימה נראתה כאילו היא כתובה ב-
"דם!" צעק אביה של בטי, מבועת כולו "זה נכתב בדמה של בתי – אני נשבע שאנקום במי שרצח אותה!" עיניו התבלטו מחוריהן, וקצף ניתז מפיו, ואז, ללא כל אזהרה הוא נפל מתעלף על הריצפה.
צוות רפואי שחש אליו קבע לאחר עשר דקות את מותו מדום לב.
צוות החוקרים פנה לבחון את הכתובת הזוהרת, אולם אף אחד לא הצליח להבין את המשמעות הסתומה של המילים. היא הייתה מבולבלת לגמרי, כאילו מי שכתב אותה לא היה שפוי בדעתו-
היום המכריע קרב... אדון האופל ימצא את הילד המנובא ויסמן אותו בבלי דעת... מפלטו היחיד הוא דמה השפוך של אמו... מתוך העצב יעלה הקורבן, ושומר הסוד יעלה לעמדת כוח... הלהבה היא הקשר... היא הסימן... היא המוות אך בכוחה גם לנצח את המוות... השינוי שיתרחש יתהפך... המתים אינם חוזרים לעולם, אולם המת יחזור... ולנצח יאבד... החדר המקודש יפתח וכל תוכנו יפוזר לארבע רוחות השמיים... רק הוא שנולד להם המתים בכוחו לעצור את התפשטות הזוועה...
לאחר שקראו את הכתובת השתררה דממה. כמה נשים בקהל צרחו והתעלפו, ומספר תינוקות החלו לבכות. המשטרה פתחה בחקירה, אך לא מצאה אשמים, או אפילו קצה חוט שיסייע להם לפתור את התעלומה.
מאז אותו יום נפסקו האירועים המוזרים, אך אף אחד לא העז לעלות שוב למגדל המזרחי. בתחילה עוד ניסו אנשי הניקיון לקרצף את הסמלים השחורים מן הקירות, אולם לשווא, הסמלים נשארו טבועים בקירות, ולעיתים נצנצו כשניסו לקלף אותם, או לצבוע את הקיר בשנית, ומאז שנחש שחור גדול עם כתם ירוק חומצי על ראשו נצפה כשהוא זוחל מתוך אחד הפיות של הסמלים הטבועים על הקירות גם אנשי הניקיון הפסיקו לעלות לשם. הם פחדו.
גופתה של בטי נלקחה לנתיחה שלאחר המוות, אולם הגולגולת הירוקה לא נגוזה, והמשיכה לרחף לה שם מעל המקום שבו נמצאה גופתה של בטי. מדי פעם עוד היה נשמע קול צחוק צווחני גבוה וקר מהדהד מחדר העלייה הקטן שבמגדל המזרחי השומם והמוזנח. הדבר המוזר ביותר היה שבגופתה של בטי קורפלור לא נמצא שום סימן פגיעה כלשהו שיכול להעיד על סיבת המוות, מלבד הבעת האימה הנוראית על פניה. זו הייתה הפעם האחרונה שתושבי וינדזור הקטנה שמעו משהו על משפחת קורפלור. אביה של בטי נקבר לצידה בבית הקברות העירוני, ואמה ואחותה עזבו את העיירה ועברו ללונדון, בעיקר כדי להימנע מכל המבטים שסבבו אותן בכל פעם שיצאו לרחוב.
שש-עשרה שנים חלפו מאז האירוע המחריד, שש עשרה שנים, שבמהלכן לא קרה כלום. עד עכשיו.
זה היה יום גשום וסוער, ועננים כיסו את פני השמש. הצחוק הצווחני, גבוה וקר, נשמע ברור יותר מאי-פעם. לפתע, כאילו זה מין מקום מפגש סודי, הופיעו משום מקום באוויר קבוצות של אנשים בגלימות וברדסים שחורים שכיסו את פניהם. הם צעדו בשקט מוחלט ובסדר מופתי לכיוון המגדל המזרחי, במהירות רבה, ומתורגלים היטב, כאילו לא עברו שש-עשרה שנה מאז הפעם האחרונה שהם הופיעו באזור. הם עלו כולם אל ראש המגדל המזרחי הגבוה ביותר. ברק הבזיק בשמים הסוערים, ולאורו ראו אנשי וינדזור המבועתים מבעד לחלונות בתיהם גולגולת ירוקה ענקית מרחפת מעל ראש המגדל, והנחש שזוחל מפיה נכרך מסביב למגדל, שיניו בוהקות באיום.
חזור לדף הפן-פיקשן
|
