פן פיקשן
הטבעתקסי פגסי
26/07/2004 12:34"הבת שלך?" חזר הארי על דבריו.
"יש לך בת?"
סנייפ שתק לרגע...
"כן... יש לי בת..."
הארי היה המום, הוא לא ידע איך להגיב...
נראה היה שכל מי שהיה בחדר (כלומר, דמבלדור, קסי ואודט...) ידעו על כך...
"ומי היא הבת שלך..."
סנייפ לא ענה...
הוא יצא את החדר ודמבלדור בעקבותיו, מותרים אחריהם את הארי מבולבל ונבוך...
הארי הסתכל על אודט וקסי.
"האם אמרתי משהו לא בסדר?"
לא... זה... זה תמיד קורה לו כששואלים אותו את זה..." אמרה אודט
"ומה התשובה לשאלתי? אולי אתן תוכלנה לספר לי..."
"אני לא חושבת שנוכל לספר לך כלום..." אמרה קסי...
"למה??? " שאל הארי בתדהמה...
"כי... אסור לנו..."
"ולמה?..."
"אמרתי לך... אסור לנו... גם למה אסור לנו אסור לנו לספר לך..."
"אסור לכם לספר לי למה אסור לכם לספר לי?"
"בדיוק..." אמרה אודט שהחלה להתעייף מהשיחה...
"אם סוורוס ירצה הוא יגיד לך..."
"ולמה נראה לכם שאני אשאל אותו?"
הארי הסתכל על שתיהן...
הוא שנא אותו...
הוא אמר לו סליחה כי דמבלדור היה שם, אבל אם הוא לא היה שם...
"בחיי..." אמרה קסי
"הוא שונא אותו... מה הוא יעשה איתו? אה אודט?"
"לא יודעת... זו אשמתו שהוא לקח את השיקוי, לא אשמתי..."
"אבל הוא אהב אותו... את מתייחסת לזה כמו פשע..." אמרה לה קסי בזעם.
"אני לא... אבל יש דברים ש... טוב... את צודקת... זה באמת לא יפה מצידי... אולי אני מקנאה בהם על כך שהם אהבו כל כך אחד את השני..."
אמרה אודט.
"כן... זה הגיוני יותר מאשר להאשים אותם, את לא חושבת?"
"כן... אולי את צודקת..."
"אוף!" צעק לפתע הארי.
"אתן מוכנות להפסיק כבר לדבר דברים תמוהים?"
"אנחנו לא מדברות דברים תמוהים, לנו הם מאד מובנים".
"כן אבל לי לא!"
"הם היו מובנים לך, אם היית עושה מה שאומרים לך!"
"אני עושה מה שאומרים לי! את מושפעת מסנייפ!"
"אל תקרא לו סנייפ!" אמרה קסי.
"אז איך אני אקרא לו סוורוס?"
"אל ת..."
"ש ק ט !" צעקה אודט.
"קסי! אני מתפלאת עליך!"
"סליחה..." אמרה קסי בשפל קול...
היא הסתכל על הארי במבט חודר...
"הארי..." הרמיוני ורון נכנסו לחדר...
"מה שלומך?" שאל רון.
"דמבלדור אמר שהתעלפת... זה נכון?" אמרה הרמיוני בחרדה.
"כן..." ענה הארי קצרות.
"נו..."
"נו מה?"
"אז... איך אתה מרגיש עכשיו?" שאלה הרמיוני בחשש לאחר שראתה את מצב רוחו הנורא של הארי.
"בסדר, את רואה" אמר הארי באכזריות.
"אוה..." נבוכה הרמיוני.
הארי הרגיש מרושע יותר מתמיד...
הוא החל להתחרט...
בעצם, מה הרמיוני אשמה, שהוא במצב רוח קרבי?
"אני... מצטער..." אמר הארי...
"לא הייתי צריך ל... ל..."
לפתע הוא שמע קולות בתוך מוחו.
אילו היו הקולות של סנייפ ודמבלדור...
שוב...
"הוא לא שם את זה פרופסור..." אמר הקול של סנייפ.
"אני יודע..." ענה לו הפרופסור דמבלדור.
"מה נעשה? אסור לנו אפילו לרמוז לו... למרות שאודט וקסי ניסו..."
מה לא שמתי?
מה ניסו לרמוז?
"אני מודע לכך... אבל אולי... אם נבקש אישור מיוחד..."
"אני לא חושב..." ענה לו סנייפ.
אני חושב שעליו להבין לבד שהוא לא שם את ה..."
הקולות נמוגו...
"מה קורה כאן?" שאל הארי...
"מה קרה?" שאלה אודט.
"זו כבר הפעם השני'ה!"
"מה הפעם השני'ה?" שאלה הרמיוני.
"שוב שמעתי את דמבלדור ואת סנייפ מדברים..."
"שוב?" שאלה אודט, ובחנה אותו מכף רגל ועד ראש.
"כן... הם אמרו שלא שמתי משהו..."
"זה מה שהם אמרו לך?" שאלה קסי בתדהמה.
"לא... הם דיברו ביניהם ואני שמעתי".
"הם אמרו שלא שמתי משהו..." חזר הארי.
"... ואת וקסי מנסות לרמוז לי על זה..."
"אתה אולי יודע מה לא שמת?" שאלה אודט ב... תיקווה (?!)
"אולי אתה זוכר מה זה?" שאלה הרמיוני.
"אני...
"הי... איך שכחתי!!! הטבעת!!!"
"טבעת?!" שאלה הרמיוני בתדהמה...
חזור לדף הפן-פיקשן
|
