פן פיקשן
הטבעת של גריפינדורקסי פגסי
27/07/2004 10:57"הרמיוני..." פנתה אליה אודט בקול מעשי...
"צאי בבקשה מהחדר... גם אתה רון... הארי... פשוט... אתה יודע מה לעשות... קסי... בואי..."
"אויש... למה אני צריכה לצאת?..." אמרה קסי בטרוניה.
"אף פעם לא ראיתי איך זה קורה..."
"גם אני לא... מהר... מהר..." זרזה אותה אודט...
"רגע... מה אני אמור לעשו..."
הם יצאו מהחדר...
הארי התיישב בכבדות על המיטה...
הוא גישש מתחת לכריתו...
הוא הוציא את הטבעת...
הוא בחן אותה היטב מכל הכיוונים...
הוא ניזכר במה שאימו אמרה לו...
"אל תשכח לשים את הטבעת הזאת על היד שלך... זה חשוב..."
הוא שם אותה על היד...
אור בוהק ולבן סנוור אותו...
הוא עצם את עיניו...
האור נכנס לתוכן...
האור הפסיק...
שאגה אדירה נשמעה:
"וווווווווווואאאאאאאאאאההההההההההההההה"
"סוף סוף..." נשמע קול בחדר...
"כבר חשבתי שלעולם לא תעשה את זה..."
"מי אתה... מי... מי מדבר?..." שאל הארי בבלבול מוחלט...
"אני..." ענה קול שכאילו אמר להארי 'זה לא ברור לך שזה אני?'
"כן... אבל... מי זה אני?..."
"אריק..."
"אריק?..." חזר הארי אחריו...
זה הזכיר לו משהו...
"אמא שלי אמרה שאתה אמור להסביר לי הכול!"
"וזה מה שאני הולך לעשות..."הקול אמר...
"טוב... לפני שגריפינדור התחתן, הוא החליט שהוא צריך לתת משהו מיוחד לאישתו..."
"ואיך זה קשור אלי?"
"תשמע עד הסוף! (ככה זה כולכם... יותר מידי סקרנים...)"
"נו!..."
"טוב... אז... הוא החליט לעשות דבר מיוחד לאישתו... הוא עשה דבר שנקרא... הטבעת של גריפינדור..."
"אבל איפה אתה?..."
"אני על הטבעת שלך... אני אריק...האריה..."
הארי הסתכל על היד שלו...
הפה של האריה נע לחיוך...
"אוה... אתה..."
"כן... טוב... נחזור להסבר... אז... הוא היה קוסם גדול, כפי שאתה וודאי יודע... והוא עשה את הטבעת שנתן לאישתו בצורה מיוחדת..."
הוא שתק...
"במה זה מתבטא?..." שאל הארי צמא הידע...
"כל צאצא או צאצאית שלו, מקבלים טבעת בדיוק כמו אישתו של גודריק גריפינדור, וכל אריה נקרא בשם 'אריק'... "
"זהו? בשביל זה כל האורות והקולות וה..."
"אוי! אתם כולכם אותו הדבר! חכה! לא סיימתי!"
"סליחה..." אמר הארי בקוצר רוח...
"טוב... חוץ מזה, כל צאצא יכול לדבר דרך המוח עם צאצא אחר, דבר זה נקרא :'ערוצי גריפינדור' ..."
הוא שתק לרגע...
"דבר נוסף שניתן לעשות הוא, להתעתק להוגוורטס, כמו כל צאצא של אחד מארבעת המקימים...
צאצאים של גריפינדור מתקבלים בדרך כלל לבית גריפינדור..."
לכן הוא יכל להתעתק...
לכן דמבלדור אמר שזה צפוי...
אבל איך גם סנייפ ידע?
הוא לא צאצא של גריפינדור...
"צאצאים של גריפינדור מתקבלים בדרך כלל לבית גריפינדור...",
לא?...
אז...
סנייפ לא צאצא של גריפינדור...
אבל...
אולי דמבלדור סיפר לו?...
למה הוא כל כך בוטח בו?...
"ובנוסף לכך, הצאצא, הוא היחיד שיכול להפעיל, את "קסם ארבע הרוחות"..." אמר אריק.
איפה הוא שמע את זה?
קסם ארבע הרוחות...
"כשאתה נמצא בסכנה, הטבעת תתחמם מאד..."
"נראה לי שכל הזמן הטבעת תהיה חמה..." אמר הארי בציניות.
"וולדמורט כל הזמן רודף אחרי..."
"כן... אני יודע... הכוונה היא, אם הוא תפס אותך..."
"אה... טוב..."
"טוב... אז... בנוסף לכך... בני גריפינדור הם מבארי ומליטי הכרה מעולים!..."
"אני לא חושב כך..." אמר הארי
"אתה לא יכול לקרוא לי מבאר או מליט הכרה מעולה... אז..."
"זה בגלל שלא חסמת את ערוצי גריפינדור שלך!... כל עוד אתה לא חוסם אותם, כל קוסם יכול לחדור למוחך!..."
"אה... הבנתי... אז אני אמור לחסום אותם... איך בדיוק אני עושה את זה?..."
"אתה יודע הארי... זה טבוע בך..."
הארי ניסה...
הוא הצליח...
הוא ידע שהוא הצליח איכשהו...
"יופי... אז... אם אתה מאורס הסיפור קצת שונה... כשצאצא מארס לעצמו אישה, היא מקבלת גם היא טבעת, והיא נקראת גם צאצאית של גריפינדור, גם ארוסתך תוכל להרגיש בחום בטבעתה במקרה של סכנה שלך או שלה...
הקול שלי, יוצא גם מטבעתה וגם מטבעתך יחד, אך נשמע כאחד... אתם תוכלו לדבר ביניכם, ויש לה את כל הסגולות, שיש לבן גריפינדור אחר..."
"אוה... טוב... אני... רק בן שש עשרה... כך ש... זה לא ממש נוגע אלי..."
"טוב... איך שאתה רוצה... אני עושה מה שאומרים לי... ורק שתדע לך, שאני מתאמן על כך מהיום שבו נולדת!"
"אוה... טוב..." אמר הארי, מופתע מעט...
"טוב... לעניינינו... והדבר הכי חשוב, שבן גריפינדור יכול לעשות הוא,
להזמין רוחות..."
הארי הביט באריה במבט משתומם...
להזמין רוחות?
"להזמין רוחות?..." שאל הארי בתימהון מוחלט.
"כן... אתה פשוט צריך לומר את שמו של הרוח, למשל אם אתה רוצה להזמין את... אמך... אז אמור: אמא בואי... מובן? כל רוח שאתה מזמין נקראת 'רוח של גריפינדור', והיא ממש בצבעים המקוריים של בן אדם חי..."
"אה..." אמר הארי בהברקה של רגע.
"בגלל זה אמא וסריוס, אמרו לי, שהם יראו אותי בקרוב... ובגלל זה הם היו צבעוניים... כלומר בצבע מקורי..."
"אתה תופס מהר..." החמיא לו אריק...
"אני... אני יכול להזמין אותה עכשיו?" שאל הארי.
"כן... אבל... חכה..."
"למה?..." שאל הארי קצר הרוח.
"כי... רגע... לא סיימתי! טוב... אתה תוכל לדבר עם כל בן גריפינדור דרך המוח, כפי שאמרתי, וזה כולל גם את המתים!"
"עכשיו אני יכול להזמין אותה?"
"כן..." אמר אריק בהכנעה...
"אני יכול להזמין כמה ביחד?... כלומר... כמה רוחות ביחד?..."
"כן..."
"טוב אז..." הארי לקח נשימה עמוקה...
"אמא, אבא, סריוס, בואו לכאן..."
שלושה דברים לבנים-כסופים התערבלו באוויר...
הם האטו והאטו והאטו...
הם החלו לקבל צבע...
הם נעצרו...
"אמא... אבא... סריוס..."
הארי היה המום מכדי לדבר...
לשונו נעתקה...
דמעה זרמה במורד לחיו...
לא היה אכפת לו שהם רואים אותו בוכה...
משום מה, הוא הרגיש, שזה מה, שהוא צריך לעשות...
כל הצער והכאב, שהיו לו אי פעם, התנקזו בתוך הבכי הזה...
זה עשה לו טוב...
"הארי..." אמרה לו אמא שלו...
"כן..." ענה לה הארי בקול רוטט...
"איך אתה מרגיש?..."
"בסדר..." הקול שלו המשיך לרטוט...
"שלום הארי..." אמר לו אביו...
"אני מרגיש מקופח... הם ראו אותך... אני לא..."
"זאת לא אשמתנו ג'יימס..." אמר סריוס.
"לכל אחד מאתנו היה משהו אחר להגיד לו..."
"ולי לא?... למה נשים צריכות לבשר על היותך בן גריפינדור, אה? למה לא אנחנו, הגברים..."
"אויש ג'יימס..." קטעה אותו לילי בכעס...
"לא באנו לריב... הארי קרא לנו כי הוא התגעגע אלינו..."
"איך הוא יכול להתגעגע אלינו, אם הוא אף פעם לא ראה אותנו?"
"אותי הוא ראה..." אמר סריוס...
"אויש... אתם גורמים לו לחשוב שאנחנו עסוקים כל היום ב??ל?ק??ט?ר..."
"וזה לא נכון?" אמר ג'יימס בחיוך...
"לא!!!"
"אוה... סליחה עלמתי... לא התכוונתי להרגיזך..."
לילי צחקה צחוק פעמונים...
פיו של הארי היה פעור...
סריוס נתן בהארי מבט ופרץ בצחוק שובב ונבחני...
"הארי..." הוא אמר בין פרץ צחוק אחד למשנהו...
"סגור את הפה..."
הארי מיהר לסגור את פיו...
הוא עדיין לא היה מסוגל לדבר...
"הארי... אולי תאמר משהו... שלום... אני התגעגעתי... משהו..."
הארי אזר את כל כוחות הנפש שהיו לו, ואמר:
"שלום..."
"אוה... סוף סוף... הבחור מדבר... חשבתי שבלע את הלשון..." אמר ג'יימס...
"הארי לא היה אף פעם מן הדברנים... אתה יודע..." אמר סריוס
"אם לומר את האמת, סריוס, אני לא מכיר את הבן שלי כל כך טוב... אתה מבין... אתה מכיר אותו טוב יותר..."
"אני יודע ג'יימס..." אמר סריוס בקול שהתאמץ להישמע עצוב...
"אמא?...אוה...זה כל כך מוזר להגיד אמא ואבא..."
"כן... זה מוזר לשמוע... אבל מציף אותנו באושר..." אמרה לילי...
הארי הרגיש לפתע, שהמחסום מלשונו הוסר...
הוא ידע שאם הוא ישאל...
הוא יקבל תשובה...
"אני לא מבין משהו... ו... תהיתי אם... תוכלו לענות לי עליו..." אמר הארי...
"מה אתה לא מבין?" שאלה לילי.
"איך זה שסנייפ הצליח לקרוא לכם?... הוא גם צאצא של גריפינדור?"
פניה של לילי עטו הבעת שנאה עזה...
"אני מעדיפה שלא לדבר עליו עכשיו..." היא אמרה בקול קודר...
"לא כשאני כאן..."
"טוב... גם אני לא ש??ש לדבר עליו... אני לא ממש אוהב אותו... סריוס יכול להעיד... גם הוא שונא אותו... טוב אתם יודעים..."
סריוס צחקק בשקט...
"טוב... אז... מה חדש הארי?..." אמר ג'יימס.
"אה..."
"הוא עבר את בחינות הבגרות! הוא יהיה בשנה שישית, אתם יודעים..." אמר סריוס...
הזכרת בחינות הבגרות, גרמה לו לסלטה בבטן...
הוא אמור לקבל את התוצאות שלהם...
"אוה... אל תדאג הארי... אתה תקבל ציונים טובים... אני מבטיח לך..."
"אני לא חושב כך... לפחות לא באסטרונומיה, שיקויים וגילוי עתידות!..."
"למה? אתה לא טוב בשיקויים?..." שאל ג'יימס.
"סניוולוס לא מספיק טוב?..."
"בכלל לא!..." אמר הארי לקול צחוקו המתפקע של סריוס...
"אני לא מבין כלום!..."
"זו העלבה לאביך..." אמר סריוס בין פרץ צחוק אחד למשנהו...
(אמו של הארי העדיפה, שלא להשתתף בשיחה...)
"למה?..." שאל הארי...
"כי... כי..." אמר סריוס...
"סנייפ לא כזה גרוע! למעשה הוא מצוין בשיקויים... אפילו יותר מאביך..."
"אתם יודעים מה?..." אמר להם הארי...
"זה מתחיל לעצבן אותי! אתם ..."
"כן גם אותי..." מהרה לילי לומר...
"אז נא להחליף נושא!..."
"טוב... סליחה עלמתי..." אמר ג'יימס מבודח...
"למה אתה כל הזמן קורא לה עלמתי?..." שאל הארי...
"אוה... זה מנהג ישן שלהם..." אמר סריוס...
"הם כל הזמן קוראים זה לזו 'עלמתי' ו 'אדוני'... לא הצלחתי לפטור אותם מההרגל הזה..."
"אנחנו לא ממש רוצים להיפטר ממנו סריוס..."
"שמתי לב..."
"טוב... בואו נדבר על משהו אחר..."
"על מה?..." שאל הארי...
"לא יודע... אתה הזמנת אותנו... אתה צריך לבחור נושא..."
"טוב... אז... מממממ... אני יודע שענית לי על זה סריוס... אבל... אבא... למה ככה עשית לסנייפ?..."
"מה זאת אומרת ככה?..."
"אני... נכנסתי להגיגית שלו... אמא ניסתה להגן עליו... אתה הסכמת לעזוב אותו רק בגללה... ואת..." הוא פנה לאמא שלו...
"את שנאת את אבא... את..." הוא שתק...
"את הסתכלת עליו בשנאה..." הוא השלים את המשפט, שרבץ עליו עוד מאז...
הם שתקו...
הם לא ענו...
כלום...
לפתע סריוס אמר:
"תראה הארי... זה... זה לא כל כך פשוט כמו שזה נראה..."
"אני אוכל לקבל לזה הסבר?, או לא?..."
"אני לא יודע..." אמר ג'יימס...
"יש... זה... זה תלוי בהמון גורמים..."
"כמו מה?..." שאל הארי...
"כמו... אמא שלך... סניוולוס... דמבלדור...ו... אני לא חושב... ש... זה אפשרי..." אמר ג'יימס.
"אז... אם זה תלוי באמא... היא וודאי תסכים, לא?..."
"אני לא חושבת..." אמרה לילי בקור...
"למה לא?..." שאל הארי.
"כי... אני לא מעונינת..."
הארי שתק...
זה נראה לו משהו מסובך...
מסובך מאד...
"טוב... אז..." הוא לא ידע מה לעשות...
"הארי... כשאתה רוצה שנלך..." אמר סריוס ברוב התחשבות...
"אתה צריך לומר... 'אתם יכולים ללכת'..."
הוא שתק רגע ואז אמר:
"אתם יכולים ללכת..."
הם התערבלו באוויר...
עד שנראו כמו משהו לבן ש...
נעלם...
חזור לדף הפן-פיקשן
|
