פן פיקשן
הצרות של דאדלי ב'עדי_דבש
26/07/2004 23:15הארי חזר לבהות בתיקרה. הצלקת כבר לא כאבה לו כל כך, אולם הוא היה עדיין מדוכדך. כל שנה בחופשות הוא היה נאלץ לבוא לביתם של הדרסלים בדרך פריווט מספר ארבע, קרובי משפחתו היחידים שנותרו לו לאחר מותם של הוריו.
הדרסלים תיעבו כל דבר יוצא דופן, או מוזר, ובכללו גם את הארי, שגם הוא שנא את הדרסלים לא מעט. הדבר שהכי הרגיז את דודו ורנון היה התנשמת שלו, הדוויג, שצרחה כשהיו נועלים אותה בכלוב למשך זמן רב.
לפתע נפתחה דלת חדרו בטריקה. דוד ורנון עמד בדלת.
"אתה!" הוא נהם "קום. עכשיו"
הארי קם ממיטתו באיטיות, יודע שעכשיו דוד ורנון יתחיל לנזוף בו על צרחותיה של הדוויג, ולכן הוא השתדל לעטות ארשת תמימה כמה שיותר. אולם להפתעתו דוד ורנון בכלל לא הזכיר את נושא הדוויג.
"תקרא את זה," הוא לחש בארסיות ודחף נייר משרדים רשמי מתחת לאפו של הארי "תקרא את זה - " הארי המבולבל תפס במכתב וקרא אותו במעט מאמץ; השעה היתה שעת בוקר מוקדמת מאוד ורק קרני שמש מעטות הסתננו מבעד לחלון אל תוך החדר האפלולי. נראה היה שהמכתב נשלח מהמועצה המוגלגית:
לכבוד אדון וגברת דרסלי
דרך פריווט מספר 4
ווינגינג תחתית
סארי
לתשומת לבכם: בעקבות החלטתכם שלא לשלוח את הנער המאומץ שאתם מחזיקים
בביתכם, הארי פוטר, לתיכון המקומי המקיף סטונוול, ולאחר שאושרה בקשתכם
לשולחו למוסד הסגור על שם הקדוש ברוטוס לנערים עבריינים חסרי תקנה, הוחלט
לברר בשנית האם הנער הארי פוטר מתאים למוסד זה. אם אינו מתאים יומלץ לכם
בעתיד על מוסדות מתאימים וראויים יותר.
לאחר בירור ובדיקה מקיפה הובא לידיעתנו כי שמו של הארי פוטר לא נכלל ברשימת
התלמידים במוסד הסגור על שם הקדוש ברוטוס לנערים עבריינים חסרי תקנה, וכי
הוא אינו מוכר שם כלל, ומעולם לא למד שם. אי לכך ניאלץ לבקש ממכם להתייצב
בהקדם במחלקה לקידום וחינוך ילדים ונוער כדי להסדיר את העניין ולשלוח את הארי
פוטר למוסד חינוך ראוי.
בברכה,
אלינור סטיוארט,
ראש המחלקה לקידום וחינוך ילדים ונוער,
המועצה המקומית
הארי קרא את המכתב שלוש פעמים ברציפות, עד שסבלנותו של דוד ורנון כבר החלה להיגמר. הארי הציץ מעל המכתב בפניו של הדוד ורנון, שעיניו הקטנות היו נעוצות בהארי בא?יו?ם.
הארי לא ידע מה לומר. הוא היה מופתע מאוד. אבל ככלות הכל, הוא חשב, זה לא היה צריך להפתיע אותו כל כך. הוא מעולם לא הקדיש מחשבה לדברים שמתרחשים מחוץ להוגוורטס בזמן הלימודים. הרי זה היה ברור שבשלב כלשהו מישהו יגלה שהוא נעדר מבית הספר כבר כמה שנים.
"נו?" סינן הדוד ורנון מבעד לחריצים בשיניו, כאילו הוא מתאפק שלא לחנוק את הארי בשתי ידיו.
"נו?" הוא חזר ואמר שנית.
"מה נו?" תהה הארי, משתדל שלא להישמע חוצפן מדי.
"מה אנחנו מתכוונים להגיד לראש המחלקה לקידום המה שמו כשהם ידרשו שאנחנו נבוא להסביר איפה אתה מבזבז את זמנך במקום ללמוד?" פניו הגדולים והסגולים של הדוד ורנון היו עתה כה קרובים לפניו של הארי עד כי הוא יכול היה לראות כל נקבובית ונקבובית בפניו מכוסי הזיעה.
הדוד ורנון נפנה ממנו והחל להסתובב ברחבי החדר כשהוא ממלמל לעצמו בזעם.
"תמיד ידעתי ששום דבר טוב לא יצא מה- סטייה- הזאת שלך ילד... אנחנו עומדים לשים קץ לשטויות האלה... זה מובן בהחלט, אנחנו לא נרשה לך להסתובב יותר עם ארחי פרחי כמו אלה שהסתובבת איתם עד עכשיו... אתה לא תחזור לבית הספר הזה יותר בחיים!"
"אולי שכחת משהו" אמר הארי בקור רוח.
"אל תדאג!" גער בו הדוד ורנון בגסות כשהוא מפנה את פניו הגדולים שכעת הפכו להיות אדומים וסמוקים מרוב זעם לכיוונו של הארי, "לא שכחתי את האיש הזה עם שתי העיניים המשונות שם בתחנה, אני מתכוון לקחת אותך איתי למחלקה הזאתי כדי שתדבר בעצמך לפני האלינור הזאת, ותסביר איפה הייתה בחמש השנים האחרונות!"
אבל לפני שהארי הספיק לומר משהו, נכנס בטיסה דרך החלון הפתוח ינשוף אפור ופרוע נוצות שצנח מיד לרגליו של הארי והתעלף. הארי זיהה את הינשוף, זה היה ארול, הינשוף של חברו הטוב רון, אבל הוא היה כבר כל כך זקן, עד כי נראה היה שהוא עומד לגמור את חייו, והוא גם לא היה כשיר במיוחד למסעות ארוכים. הארי הרים את ארול המעולף מן הריצפה ומיהר איתו אל הכלוב של הדוויג, כדי שישתה קצת מים מהמכל שלה ויתאושש, בעוד הדוד ורנון צורח מאחוריו –
"ינשופים!!! מתי כבר תיפטר מהציפורים הארורות האלו! אני לא מוכן שיהיו יותר ינשופים אצלי בבית!"
מספר עמוד: 1 2
חזור לדף הפן-פיקשן
|
