פן פיקשן
החלום הגדול ביותר - חלק ו'אדם רימון
30/12/2003 17:24 בשעה 16:00 לערך, נפתחה בטריקה דלת הכניסה בבית השביעי בסמטת נוקטורן. בפתח עמד נער דק וגבוה, רטוב עד שד עצמותיו, רועד כולו. הסערה שהשתוללה בחוץ עד לפני מספר שעות, שכחה מעט, וכבר נראו פה ושם אלומות אור שמש מבצבצות מבעד לעננים. אבל למרות זאת, מעט הגשם שעוד המשיך לרדת, הרטיב את כל חדר הכניסה. הנער צעד פנימה וסגר אחריו את הדלת בכוח. הוא פשט את מעיל הברדס השחור שלו, שחשף את גלימתו השחורה שעליה היה תפור בתפרים קטנים ומדויקים סמל של נחש בצבעי ירוק וכסף. שערו הבלונדי התנופף כשפשט את המעיל והנער בחן אותו במראה התלויה על הקיר בסיפוק. הוא ידע שמראהו ילכוד את לבה של כל בחורה. בעוד הוא מביט בפניו מכל עבר וכוון אפשריים, מכוון את עמידתו לזקופה ומרשימה ומיישר את כתפיו, נשמע כל גברי ומלא עוצמה מאחוריו: "דראקו! בוא הנה!" הנער נעצר באכזבה, אך ענה רק זאת: "כן אבא...." ופנה אל חדר האורחים.
הוא לא ראה את החדר הזה כבר חצי שנה, ועכשיו התאורה הלבנה והמוכרת, רהיטי הכסף המבריקים, וחפצי המתכת הכסופים שעמדו לפני הספרים בכל הארונות סביב, נראו לו בלתי מזמינים ובלתי ידידותיים. האם למקום הזה הוא יכול לקרוא בית? כנראה שכן... "שב כאן" אמר האיש הנוקשה והקשוח שישב לפניו, וקימט את גבותיו. שערו היה בלונדי כמו של בנו, אך ארוך יותר ותווי פניו שהיו חדים וברורים הזכירו במעט את אלו של דראקו. עצמות הלחיים שלו היו גבוהות ועיניו היו מלאות נסיון-חיים ועם זאת חורשות מזימות... ניכר היה שנחשב פעם גם הוא ליפה-תואר. "מדוע חזרת רק היום?" זקף הגבר את גבותיו ורכן קדימה, כך שסיכת הכסף הנוצצת על גלימתו לא הוסתרה יותר על ידי ידו וניתן היה לראות כל אות מלאת דיו שחורה שהיתה חרוטה עליה:
"לוציוס מאלפוי - אחראי מדיניות החוץ ויועץ השר"
דראקו שמח שהוא יכול להעביר נושא. "מה זה צריך להיות?!" שאל דראקו בהפתעה מעושה והצביע על הסיכה. הוא לא אהב את העובדה שאביו מתרועע עם חברי משרד הקסמים, ובכלל, בזמן האחרון הוא לא אהב שום דבר מהדברים שאביו עשה. "תתנהג בכבוד אל אבא שלך! דראקו מאלפוי!" פקד לוציוס, "ותענה על השאלות ששואלים אותך, איפה היית?!" ודראקו נאלץ לספר לאביו את כל מה שעשה ביומיים שעברו מאז סיום הלימודים. איך הארי פוטר הזה, החל לצעוק בתוך המכוניות של הדודים המוגלגים המוזרים האלה שלו. ואיך שהוא הלך לספר לסנייפ שעמד לא רחוק משם והפרופסור רק ענה לו שיש לנער הזה - פוטר - הזיות מוזרות וצריך היה מזמן להעניש אותו על כך. על זה שהחברים שלו לחדר, (קראב וגויל) הזמינו אותו לישון אצלהם ולעזור להם להשלים את החומר שדראקו העתיק בשבילם למבחן. לא היו לא סודות מיוחדים, אבל הוא ממש לא אהב את החטטנות של אביו. לוציוס נראה בהתחלה מודאג ומתוח אבל כשהתברר לו שדראקו רק היה אצל חברים, הוא נרגע ורק חיך ואמר: "באמת דראקו. ואני חשבתי שקרה משהו יותר גרוע, משהו מאדון ה.... רגע למה אני מדבר איתך על זה בכלל?! למה לא סיפרת לי?! תעלה מיד למעלה ותתייבש!" חזר לוציוס לקול הרשמי. דראקו עלה, מעוצבן, אל חדר השינה שלו, וראה בדרך, לפני שהגיע אל קצה המדרגות, ינשוף שנכנס במהירות דרך האח, משליך מעטפה רטובה על ראשו של לוציוס, ונעלם מיד חזרה דרך האח.
הוא ישב בחדרו כמה דקות וחשב על האבא המעצבן שלו שכל הזמן צועק עליו ומתייחס אליו כמו אחד שכל הזמן צריך לדווח לו מה הוא עושה ולרגל בשבילו על הארי פוטר. נראה היה לו שאביו מתייחס אליו כמו אחד מהוויזלים, שאי אפשר בכלל לסמוך עליהם ולדעת מה יעשו, כמו שאביו נהג להדגיש תמיד. המחשבות הרעות לא עזבו אותו והוא קיווה שאם ישהה תחת מים זורמים, אולי מצב-הרוח שלו ישתפר. הוא היה במצב-רוח נורא, ונשאר במקלחת כמעט שעה, כשהוא מלמל לעצמו משפטים על האבא המעצבן שלו, ועל אמא שלו שהוא בקושי רואה... דראקו העריץ את אבא שלו כל חייו, והרגשת הזלזול באביו היתה חדשה לו לגמרה ומלאה אותו במחשבות לא נעימות. הוא חשב כל-כך הרבה עד שלא הצליח להתרכז בסבון ובשמפו וירד רק כעבור שעה למטה, כשהוא לבוש בבגדים נקיים ומרגיש הרבה יותר טוב. אביו לא היה שם, ודראקו מצא על הכורסא בה ישב רק שני מכתבים. מכתב אחד היה פתוח והוא היה ממוען אל אביו בו השר, קורנליוס פאדג', מזמין אותו אל משרדו לדון בנושא נחש שמצא (ידוע היה שלוציוס מבין בנושא). המכתב השני, שהיה ממוען אליו, היה סגור. מצדה האחד של המעטפה היה כתוב באותיות מסולסלות, "אל דראקו מאלפוי, סמטת נוקטורן, בית שביעי, במקלחת", ובצדה השני היה כתוב, "מאת לוציוס מאלפוי, משרד הקסמים" הוא פתח את המעטפה, בה נשאל אם הוא רוצה נחש מחמד מאולף ולא חונק. כיוון שלא היה כתוב דבר על הארס, הוא דאג, אך לא יותר מדי, כיוון שסמך על אביו, ומיד ענה לאביו בחיוב. הוא שכב במטתו עד מאוחר בערב, והמשיך לחשוב עד שהבין למה הוא כל-כך מעוצבן - הוא לא רגיל לחשוב, על יד שני ה"חברים" שלו קראב וגויל, שהוא כל הזמן עוזר להם. אמנם הם מגינים עליו ומחטיפים מכות לכל מי שהוא מבקש, אבל האם הם באמת חברים? מאוחר בערב, נשמעה טריקת דלת מלמטה - אביו חזר כשבידיו הוא נושא נחש. היה משהו שהרתיע את דראקו בנחש, מעין כוח עצום... כנראה שלוציוס חש ברתיעה של דראקו ואמר: "זה נחש בן 4 שנים בערך, הוא בנו של הבסליסק שהיה בבית-הספר ופוטר הזה עשה בו שטויות." למשמע דבריו, עבר רטט בנחש, שאחר, הפסיק בפתאומיות. "כמו שאתה רואה, זה נחש מסוג מיוחד, הוא מבין קצת אנגלית, זה ידע שיש רק לבסיליסק. ועוד דבר, אל תדאג, הוא רק חצי בסיליסק והוא עדיין לא הגיע לבגרות - העיניים שלו לא יכולות להרוג" לוציוס הסתפק במילים אלו ופנה על חדר העבודה שלו, ודראקו עלה אל חדר השינה שלו, לארגן מקום לגור הבסיליסק...
חזור לדף הפן-פיקשן
|
