פן פיקשן
באגט צרפתי - חלק ד'אדם רימון
14/09/2004 23:44 אותו לילה עבר על הארי בסיוטים חוזרים ונשנים. התמונות של אנה נישאת בידי שוטר מוגלגי, כשהיא משאירה על בגדיו כתמים אדומים חומים, של השוטר שדוחף אותה אל תוך מכונית גדולה, ולסיום, כתם הדם הענקי שנשאר על הכביש וגלגלי האוטו שמשאיר אחריו סימני גלגל אדומים, רדפו אותו שוב ושוב. מדי מספר דקות הוא התעורר בבהלה, שטוף זיעה, ולאחר מכן חזר לשינה טרופה. הוא עשה את כל מאמציו להתנתק מהמחשבות הללו, מהרגשות הנוראים שהציפו את ליבו - הוא לא אבה להתעמת עמם. לבסוף הוא הצליח לשקוע בתרדמת, שנשאה אותו הרחק הרחק.
הוא היה בתור חדר קטן, אפור ומגעיל של מוגלגים. הוא ישב על כיסא מנהלים נוח, כשלימינו עומדים שני שוטרים חמושים באקדחים קטנים. הם מיחידת הצלפים הטובה ביותר בצרפת, הוא ידע. על השולחן לשמאלו נחה כוס ובה משקה חריף כלשהו, ממנו נדף ריח חזק ומשכר שמשך את אפו. הארי הושיט את ידו אל הכוס - יד לבנה וגרומה, אחז בה באצבעותיו הארוכות והושיטה אל פיו. הוא לגם אך מעט מן המשקה, ומיד פשט חום בכל רחבי גופו ומילא אותו בכוח מוזר. הוא הניח את הכוס חזרה על השולחן הקטן, בדיוק כאשר נפתחה הדלת. בפתח עמד השוטר השמן שלו חיכה הארי.
"הבאתי את הנערה ששדדה את המוזיאון, טום." הוא אמר והשליך פנימה את הנערה שנפלה חסרת תנועה על הרצפה.
מיד התפשט על הרצפה כתם אדום תחת ראשה. אחד מהצלפים נגש אליה והניח ידו על חזה: "אין לה דופק." הוא פסק, ואחרי כן הביט בשעט נפש בשוטר רחב המתניים.
"אתה הרגת אותה." הוא הכריז בכעס, "למרות שטום ביקש ממך בכל לשון של בקשה להשאיר אותה בחיים, אתה הרגת אותה!"
"מה כבר יכולתי לעשות? השתוללה במכונית כמו חיה! הייתי עושה תאונה לולא נתתי לה את האגרוף." אמר השמן, בנסיון להצדיק את מעשיו, "וחוץ מזה א-"
"שתוק!" הארי מצא את עצמו קוטע את דבריו, "נמאס לי לשמוע את כל התירוצים שלך. תגיד למפקד שלך שאתה מפוטר! או שאני אגיד לו את זה, ואז זה יהיה הרבה פחות נעים..." דבריו הארי העלו בגבו שלו צמרמורת, והוא קפץ בבהלה, ומצא את עצמו יושב במיטתו.
החושך עוד שלט סביב, אך הארי פחד לחזור לישון, הוא לא רצה לראות עוד מראות דומים לפניה המרוסקים של אנה. על כן, הוא ניגש אל דלת החדר ופתח אותה. המסדרון המרופד של בית המלון נראה בדיוק כפי שנראה ערב יום אתמול. הוא החזיר פניו אל החדר. ארבע מיטות עמדו זו לצד זו. במיטה הקרובה ביותר לדלת ישן רון. הוא היה שקוע בשינה עמוקה מאד, זוויות פיו רפויות כלפי מטה. המיטה הבאה היתה זו שבה ישן הארי. במיטה אחרי כן ישנה הרמיוני, פניה חבויים מתחת לשמיכה ושערה פזור על הכרית. במיטה הרחוקה ביותר ישן דראקו, שערו מנצנץ בעת החזרת האור שבקע מהמנורות הקבועות בקירות המסדרון. מהחדר הסמוך נשמעו ניחרותיו הרמות של האגריד. מלבדן לא נשמע קול. האופק החל לזהור מבעד לחלון, והארי פנה לצאת מהחדר כדי לחזות בזריחה מהמרפסת המזרחית של הקומה.
מספר עמוד: 1 2 3
חזור לדף הפן-פיקשן
|
