פן פיקשן
עיניים ירוקותג'ואן קליסמבורג
23/01/2005 18:20"לללאאאאאאאאאאא!!!!"
זו הייתה ג'יני.
הארי שלף את שרביטו מכיסו האחורי של מכנסיו ופנה במהירות לכיוון המסדרון.
הוא עמד בשקט ליד המדרגות כשהוא מוכן כל רגע לזנק על האדם שיעלה.
לפתע הוא שמע צעדים מהירים והתלחשויות.
"אבל הוא לא יסכים..."
"הוא יהיה חייב!"
"אבל...-"
הארי נשען מעט קדימה כדי לראות את הדוברים, וברגע שהוא הניח את כף רגלו על החלק הקרוב ביותר למדרגות, נשמע רעש.
הרצפה מתחת לרגלו של הארי חרקה.
ליבו של הארי הפסיק לפעום.
וכך גם לבבותיהם של שני האנשים.
"ששש...-שמעת את זה??..."
"אולי רק דמיינת?-אתה יודע שהבית הזה ישן כמו בית ספר הוגוורטס לפחות."
"אולי... טוב, בוא נמשיך."
הארי נשם לרווחה.
שני האנשים החלו להתקרב יותר ויותר להארי.
הארי עמד בכוננות.
הצלליות החלו להיות ברורות יותר ויותר.
אחד מהאנשים עמד להתגלות לפני הארי- אך ברגע שהארי עמד לראות את תווי פניו של האיש , נשמעה צעקה.
זה הייתה צעקה של בחור כלשהו.
זה לא היה קול של אף אחד מחבריו של הארי.
מי זה?!, זה ברור שיש כאן לפחות שלושה גברים, הארי חשב במהירות.
"ג'ו!!!"
צעק האדם הקרוב אל הארי שעמד להתגלות לפניו.
שני הגברים ירדו במהירות אל עבר הקומה התחתונה, משאירים את הארי באפלה.
הארי עמד לפני המדרגות וחשב במהירות.
אוקי, יש פה לפחות שלושה גברים, אולי יותר, והם כנראה מחזיקים בשבי את כולם, ג'יני, רון פרד וג'ורג', וגברת וויזלי, מה אני אעשה עכשיו??
הארי החליט.
הוא חזר לחדרו ולקח את הדוויג.
הוא שרבט במהירות פתק קטן:
"זה בנו של האייל, נכנסו למועדון חיפושיות זבל מסריחות, צריך עזרה-בואו במהרה."
הארי ניסה להסתכל על הפתק מנקודת מבט של מישהו זר, ולא הצליח להבין את מה שכתוב.
יופי. הארי חשב, ככה אף אחד לא יצליח להבין את משמעות הפתק .
הוא קשר את הפתק לרגלה של הדוויג, ואמר לה לעוף כמה שיותר מהר למצוא את פרופסור לופין.
הארי ליטף את נוצותיה של הדוויג , וראה דאגה בעיניה.
"אל תדאגי, אם תביאי את המכתב לפרופ' לופין כמה שיותר מהר-הכל יהיה בסדר."
הארי שלח את הדוויג מחוץ לחלון חדרו והביט עליה עד שנעלמה מאופק ראייתו.
הארי התקדם לעבר המדרגות והחל לרדת בהן.
&
הדוויג התעופפה מחוץ לחדרו של הארי אל עבר המטרה:
פרופסור לופין.
היא עפה מעל לונדון, אל עבר סמטת דיאגון.
היא ראתה בסמטת דיאגון את החנות שממנה קנה הארי אותה לפני שנים.
ונזכרה ביום ההוא.
לפתע היא נזכרה במה שהארי ביקש ממנה לעשות, וידעה שזה חשוב יותר מאשר להיזכר בימים טובים יותר.
היא עפה אל עבר "בנק גרינגוטס" במהירות.
היא ראתה שם אדם לבוש בבגדים בלויים ואפורים, פניו היו חיוורים במקצת, היא ידעה שהיא מצאה את מי שהיא חיפשה : פרופסור לופין.
היא עפה אליו וכמעט התנגשה בו אך לופין תפס אותה לפני,
"הדוויג!!, קרה משהו להארי?..."
לופין הסתכל על רגלה של הדוויג וראה שם פתק קטן, הוא התיר את הקשר במהירות, קרא את מה שרשום ופנה במהירות אל עבר דלתות היציאה של גרינגוטס.
&
" ש�ת�ק ! "
הארי צעק אל עבר הגבר עם הצלקת הבהירה מעל עינו.
"שחרר!! "
חברו של הגבר בעל הצלקת מעל עינו שיחרר במהירות את חברו שנפל על הרצפה מאובן כולו.
"אקספליארמוס!!!"
זעק האדם שמכונה "ג'ו" לכיוון הארי.
הארי התחמק במהירות, וכיוון את שרביטו אל עבר ג'ו כשהוא קורא בקול:
"א�ציו שרביט!!"
השרביט של ג'ו עף מתוך ידיו אל ידו השמאלית של הארי.
"א�ציו-"
הארי ניסה לקחת את השרביט גם מידיו של האדם בעל הצלקת, אך הוא הקדים את הארי ושלח אליו קללת אבדה קדברה.
להארי היה דז'ה-וו מדהים והוא נזכר בערב שבו וולדמורט הרג את הוריו וניסה להרוג גם אותו.
את האור הירוק המסנוור...
הארי התכונן לגרוע מכל...
כשלפתע...
נשמע בום חזק.
הארי ושלושת הגברים הסתובבו במהירות אל עבר המטבח.
הארי ראה שם אישה.
האישה לקחה שרביט זוהר באוק ירקרק, מילמלה כמה מילים-והאור הירוק שעמד לפגוע בהארי, פשוט התמוגג.
הארי היה בהלם. כך גם ג'ו וחבריו.
האישה בעלת העיניים ירוקות...
כל כך בהירות...
לרגע הוא חשב שזו היא...
האישה שהוא ציפה כל חייו לראות ...
אך הוא התעשת.
"אין סיכוי..."
הרי היא מתה לפני שנים.
הארי ושלושת הגברים הביטו בצללית הכהה דקות ארוכות, עד שג'ו התעשת.
הוא קפץ על הארי ההמום.
ג'ו הצליח לגנוב מידו השמאלית ש הארי את השרביט שלו בחזרה, ועמד מול הארי במבט ניצחון מטורף.
"זה הסוף הארי פוטר..."
ג'ו כיוון את השרביט שלו אל עבר ליבו של הארי, וצחק צחוק מרושע.
"האדון יהיה כל כך שמח כשהוא ישמע שאני הרגתי את הארי פוטר המפורסם!!"
ג'ו מלמל בשקט, אך בקול יציב.
"קרושיו".
מספר עמוד: 1 2 3 4
חזור לדף הפן-פיקשן
|
