פן פיקשן
האזהרה הכפולהנתנאל פוטר
27/01/2005 15:51"טרררררררר......" הארי קם למשמע הצלצול כדי לשלם לינשוף, הוא חידש את המנוי לנביא היומי לאחר שהפסיקו לכתוב שטויות עליו ועל דמבלדור וסוף סוף היו מודעים שוולדמורט חזר.
הוא קם לאט מהמיטה, הרכיב את משקפיו ונעמד, הדוויג שרקקה ברכות בתוך הכלוב תוך כדי שינה.
"קמת?" שאל הדוד ורנון מבעד לדלת.
"כמעט" ענה הארי והתמתח, הוא דחף את העיתון מתחת למיטה והלך לכיוון המטבח לאכול ארוחת בוקר, הוא השתוקק לראות כיצד יתנהגו אליו הדרסלים לאחר האיום של עין הזעם מודי במקרה שיתעללו בו.
כשנכנס למטבח הדוד ורנון היה עסוק בצפייה בטלוויזיה אך בדיוק כשנכנס הארי נגמרה מהדורת החדשות.
"תגמור לאכול מהר אנחנו רוצים מטבח נקי, הדודה מארג' מגיעה." אמר לו הדוד ורנון בסלידה עמוקה.
הארי ישב ואכל את האוכל במהירות. תוך כדי האוכל נכנסו גם הדודה פטוניה ודאדלי למטבח, שניהם הביטו בו באותו מבט של ורנון והתיישבו לצפות בתוכנית "דעת הקהל" ששודרה בדיוק אז.
הארי הלך בכבדות לחדרו ופתח את הנביא היומי, הוא עבר ברפרוף על עמוד השער אך חזר אליו מיד והסתכל שוב, הוא לא האמין למראה עיניו: אדון וויזלי חייך אליו מעמוד השער, מאליו התנוססה כותרת ענקית: "ארתור וויזלי, עובד במשרד הקסמים פוצה על העוול שנגרם לו בשנה האחרונה וקיבל סך של 1000 אוניות, פירוט בעמוד 10", הוא ניסה לדפדף לעמוד עשר אבל נעצר בעמוד 6 בגלל נושא הכתבה שמשך אותו: "וולדמורט חזר למעשיו" היתה כותרת די קטנה, ומתחת כתבה קצרה מאד:
מטה ההילאים מבקש את עזרתו של הציבור בחיפוש אחר "סטיוארט תומאס" שנעלם מביתו שבמנצ'סטר אתמול בערב, משרד הקסמים טוען שכנראה אחד מחסידיו של וולדמורט הקרואים "אוכלי מוות" חטף אותו.
הארי בהה בשורות בהבעה של תדהמה מוחלטת, "יכול להיות שזה אבא של דין תומאס?" הוא שאל את עצמו בשקט, "לא, יש הרבה תומאסים" ניסה הארי לנחם את עצמו, הוא לא חזר לעמוד 10. אלא גלגל את העיתון ותחב אותו למקומו שמתחת למיטה.
לפתע הצלקת שלו כאבה מאט ואז הרגיש תחושת שמחה, אבל הוא לא התרגש מזה, זה קורה לעיתים קרובות וכואב יותר, ועכשיו זה היה חלש וקצר, זה קורה כל פעם שוולדמורט מרגיש הרגשה כל שהיא באופן חזק מכרגיל.
הארי בהה בתקרה וחשב על וולדמורט ועל אירועי סוף השנה שעברה, לפתע הוא שוב נזכר בסנדקו, סיריוס, ושוב אפף אותו האבל והדיכאון, סיריוס נרצח על ידי בלטריקס לסטרינג', אוכלת מוות נאמנה לוולדמורט שגם עינתה את הוריו של נוויל, פרנק ואליס לונגבטום, עד שיצאו מדעתם, נוויל שהתבייש לספר עליהם שמר זאת בסוד עד שנה שעברה, שאז נתגלה סודו של נוויל כשניפגשו בקדוש מנגו בעת שנוויל ביקר שם את הוריו, הארי, לעומת זאת, ידע זאת כבר בשנתו הרביעית כשדמבלדור סיפר לו, אבל בקש ממנו לא לגלות לאיש.
הארי קם באיטיות וסידר את מיטתו הוא התגעגע לרון והרמיוני שעכשיו נמצאים בכיכר גרימולד מספר 12 ובטח מבלים, הוא היה רק כמה שעות אצל הדרסלים וכבר מתגעגע.
הוא התנחם מכך שהרמיוני אמרה לו שהם יפגשו בקרוב, אבל מתי זה קרוב?
צלצול הדלת למטה נשמע ואחריו נביחות כלבים, לכל זה היתה משמעות אחת בלבד, דודה מארג הגיעה.
"שלום!, את צריכה עזרה?" נשמע דאדלי מלמטה בקול מתחנף.
"היכנסי, יש עוגיות ושתייה" אמרה הדודה פטוניה בקול שהזכיר לו את פרופסור אמברידג' משנה שעברה.
הארי הרגיש עייף מהקימה המוקדמת, הוא נמרח על מיטתו ונרדם כעבור חמש דקות.
קול של חרסינה מתנפצת מלווה בצרחות בהלה העירה את הארי משנתו כעבור חצי שעה, הוא ירד למטה במהירות, שם למטה התברר שדאדלי שבר את הכוס של הדודה מארג' וכל התה נשפך עליה, דבר שהדודה מארג' שונאת יותר מכל.
הארי נהנה לראות את הדוד ורנון והדודה פטוניה צועקים על דאדלי בקולי קולות.
"עוד דבר שיהיה לדאדלי בסוהרסן הבא", חשב לעצמו הארי וחייך בהנאה.
לפתע הבחינו בו הדרסלים לראשונה, הם הפסיקו לצעוק על דאדלי ותקעו בהארי מבט זועם. "למה אתה לא למעלה!" צעק הדוד ורנון ופניו התחלפו מאדומים לסגולים. "משעמם שם" אמר הארי בסתמיות ולקח עוגייה מהצלחת שבשולחן, הוא ידע שהדוד ורנון יתעצבן אבל הוא ניסה למצוא סיבה לקרוא למודי וכל השאר שהיו שם ברציף ושאיימו על הדוד ורנון.
לצערו הרב של הארי הדוד ורנון לא התעצבן אלא כבש את כעסו ועזר לדודה מארג' לנקות את התה, הדודה מארג' לעומתם נראתה המומה והסתכלה על הארי במבט לא נעים, "זה המופרע הזה שלומד בבית ספר למופרעים?" שאלה הדודה מארג'.
"כן" נהם הדוד ורנון.
הארי חייך והלך לחדרו מרוצה מכמה שהצליח לעצבן אותם.
הארי אהב לטייל באזור, למרות מה שקרה לו בקיץ שעבר עם הסוהרסנים והשימוע במשרד הקסמים הוא לא הפסיק את מנהגו לטייל.
השעה הייתה כמעט חמש לפנות ערב כיצא לרחוב, הוא אפילו לא שם לב הוא הולך, לאחר עשר דקות מצא את עצמו בגן הציבורי בוהה בנדנדה הישנה והמחלידה.
"אדונילי?" נשמע קול מצפצף מלמטה, הארי הסתכל וידע כבר מה מחכה לו שם, והוא לא טעה, דובי, גמדון-בית נחמד שעובד בהוגוורטס חייך אליו חיוך מאושר מלמטה.
"שלום דובי" אמר הארי מתרגש, "אתה לא אמור להיות בהוגוורטס?"
"לא, אדונילי", אמר דובי ברצינות, "יש לנו חופש".
"נחמד" אמר הארי וניסה להישמע לבבי.
"דובי בא להזהיר אותך, אדונילי." אמר דובי ופניו הפכו ליותר רציניים, "יש מזימה שפלה של אדון האופל נגדך, אדונילי."
"מה קרה?" שאל הארי בדאגה, הוא האמין לדובי מאז ששנה שעברה הציל אותו פעמיים מצרה רצינית.
"לא יודע" צייץ דובי בפחד ועיניו נבלטו בפחד, הוא עצר הסתכל לכל הצדדים בפחד והמשיך, "שמעתי את האמא של הוויזי שלך אומרת למודי שאתה פחד-תפחד ושהיא לא רוצה לספר לך", דובי גמר לדבר ושוב הסתכל לצדדים בפחד.
"תודה" אמר הארי בהלם.
"דובי חייב למהר" אמר דובי במהירות, "להתראות, אדונילי". קול נפץ נשמע ודובי נעלם באוויר.
השבועיים הבאים עברו בלי שום דבר מיוחד חוץ מהעלמות נוספת של אדם מלונדון, אפילו מודי לא הגיע למרות שהבטיח שיגיע בתוך שלושה ימים.
הארי בדיוק האכיל את הדוויג כשפתאום: "טראח", אוח אפור ניסה לעבור בחלונו הסגור וגרם לרעש חזק של התנגשות, הדוויג התחילה לצייץ בבהלה והארי מיהר לפתוח את החלון כדי לאפשר לינשוף להיכנס, הינשוף נכנס בתעופה חלקה והושיט לו את המכתב שהארי זיהה מיד כמכתב מהוגוורטס. בעוד הארי פותח את המעטפה יצא הינשוף בטיסה החוצה.
ציוני בגרות שנה חמישית
היתה הכותרת, הארי המשיך למטה בהתרגשות מתגברת.
להלן ציוני הבגרות שלכם:
תולדות הקסם- ע'
תורת הצמחים- הל"מ
טיפול ביצורי פלא- הל"מ
שיקויים- הל"מ-קס"מ
התגוננות מפני כוחות האופל- קס"מ
לחשים- הל"מ
שינוי צורה- קס"מ
אסטרונומיה- ט"מ
גילוי עתידות- ז'
אנו מקווים שציונים אלו מרצים אתכם ומתאימים ליכולתכם האמיתית,
בברכה
מינרווה מקגונגל
הארי כמעט התעלף מאושר על ציוניו, גילוי עתידות זה בהחלט לא הדבר שהארי ציפה לקבל בו הרבה, אבל חוץ מזה הציונים היו לא רעים.
הציון בשיקויים היה נפלא בשבילו, הוא רק רצה לראות כבר את סנייפ יודע על הציון שלו...
"טראח", ינשוף זערורי נוסף, פיגווידג'ן, ניסה לעבור דרך החלון שהארי סגר לפני רגע, הארי, עדיין נרגש פתח את החלון ופיגווידג'ן נכנס פנימה בהתלהבות מגונה, הארי מיהר לקחת את גליל הקלף כדי שפיגווידג'ן יוכל כבר ללכת, בעוד הארי פותח את המעטפה טס פיגווידג'ן החוצה במהירות מסחררת.
הארי, אני לא מאמין! קיבלתי ציונים מעולים!!!, טוב, יחסית למה שציפיתי, מה אתך?.
שמעתי מהתאומים שהולך להם טוב בחנות, הם אפילו הביאו לי יחידה ממוצר חדש.
ובקשר לפרסי, הוא חזר אבל עדיין לא מדבר הרבה, נראה לי שהוא מתבייש על מה שעשה.
קראת את הנביא היומי? אבא שלי קיבל 1000 אוניות!!! לא יכלו לתת לכל מי שרדפו, אבל החליטו לתת לנו בגלל המצב שלנו. אבל עכשיו המצב הרבה יותר טוב, אמא שלי בכתה ואפילו קנתה לי נימבוס 2000! אני מחכה כבר לפרצוף של מאלפוי.
שלך, רון
נ.ב. הרמיוני שולחת ד"ש, פשוט אין לה ינשוף
המכתב הזה דכדך את הארי, הנה הם שם ביחד נהנים, והוא פה עם הדרסלים האלה תקוע כבר יותר משבועיים, אפילו קנו לרון נימבוס 2000, התאומים שלחו לו מתנה.
הוא קם מהכסא ופסע בכבדות למיטתו והשתטח עליה, אבל הוא לא הצליח להירדם, בייאוש הוא קם וירד למטה שם חיכתה ארוחת ערב, הוא ניגש להתיישב ליד אחת הצלחות,
"אתה לא אוכל פה" אמר הדוד ורנון בארסיות מהולה בשנאה, "גברת פיג הזמינה אותך לאכול אצלה, יש לה מילה או שתיים להחליף איתך".
הארי בשמחה עצורה קם ממקומו ורץ לדלת, הדוד ורנון הסתכל עליו במבט מתעב אחרון והתיישב לאכול.
"שלום, בא שב" אמרה גברת פיג בחיוך כשהארי נכנס לביתה הנודף ריח של אוכל חתולים.
"כבר אני מביאה את האוכל בינתיים אתה יכול לשחק קצת עם החתולים שלי", אמרה גברת פיג בלבביות כשהתיישב.
הדבר האחרון עלי אדמות שהארי רצה לעשות היה לשחק עם החתולים שלה, שלדאבונו הזכירו לו מאד את החתולים של פרופסור אמברידג'.
חמש דקות עברו עד שגברת פיג באה עם האוכל, היא הניחה אותו בעדינות על השולחן והתיישבה כשעל פניה הבעה רצינית מאד.
"הארי," אמרה גברת פיג באיטיות, "רציתי להחליף איתך כמה מילים."
גברת פיג פכרה את ידיה לכמה שניות והמשיכה: "משרד הקסמים גילה שבכוונת אתה-יודע-מי לרצוח אותך לבד, זאת אומרת שהוא בכבודו ובעצמו יעשה זאת, ללא אוכלי מוות".
הארי ישב נדהם מול גברת פיג ששתקה לכמה שניות של דממה, אפילו החתולים הפסיקו לעשות קולות.
"החלטנו שהכי טוב ובטוח שתהיה במפקדה, לפחות אחרי שאתה-יודע-מי כבר לא רגיש מדמך".
הארי עדיין היה נדהם, הוא לא ידע אם לשמוח או לא. מצד אחד הוא עומד לעזוב את הדרסלים, מצד שני הוא בסכנה גדולה מתמיד.
הוא לא ידע כמה זמן ישב וחשב כך כשינשוף ממוען לגברת פיג שנכנס דרך החלון העיר אותו מהרהוריו, הוא פינה את שאריות הארוחה שלו בעוד גברת פיג טיפלה בינשוף.
"הלילה תישן אצלי" אמרה גברת פיג בעליזות.
תחושת הפחד התחלפה בתחושת שמחה, פחות לילה אצל הדרסלים!.
מספר עמוד: 1 2
חזור לדף הפן-פיקשן
|
