פן פיקשן
הכנות אחרונות לטסטdavidpotter
27/02/2005 22:35בארוחת ערב הארי ראה שהדוד וורנון מסתכל עליו כל הזמן בחשדנות מסוימת-
"מה?" שאל הארי בתמיהה
"שמעתי קולות מהחדר שלך, דיברת עם מישהו?"
"כן, מישהו בא ללמד אותי קסם מסוים" אמר הארי והסתכל בפניו של דודו, מעניין מה תהיה התגובה שלו על זה- חשב.
"ולמה לא מלמדים אותך את זה בבית הספר הזה שלך?"
"ככה" אמר הארי והלך לחדרו. הוא חשב על כל השיחה שהייתה לו היום עם הרמיוני, הוא לא ציפה שהיא תגיב כך, בכלל לא.
למחרת הרמיוני באה בשעה 11:30,
"היי, למה הגעת כל כך מוקדם?" שאל הארי
"צריך להספיק היום הרבה, הטסט שלך עוד שבועיים וזה כמעט כלום" הרמיוני נראתה במצב רוח טוב יחסית לאתמול, ולפני שהם התחילו את השיעור, הארי עוד הספיק לשאול את עצמו איך לא שם לב לזה כמה שהיא יפתה בחודש האחרון.
"טוב הארי תקשיב, כשאתה מנסה להתעתק אתה חייב להתרכז טוב טוב במקום היעד שלך ואז אתה אמור להרגיש כאילו אתה נשאל האם אתה רוצה לעבור לשם, זה נשמע פשוט אבל זה לא כל כך פשוט, בינתיים נתאמן על הקצה השני של החדר, זה הרבה יותר קל במקום שהוא בטווח הראיה שלך" אמרה הרמיוני. הארי עצם את עיניו והתרכז בקצה השני של החדר, אבל לא קרה כלום. הארי פתח את עיניו והסתכל על הרמיוני,
"אין שום דבר" אמר "מה אני בדיוק אמור להרגיש?"
"תתרכז חזק, תחשוב כל הזמן – אני רוצה לעבור לשם, אני רוצה לעבור לשם. ולא יודעת איך להסביר לך מה אתה אמור להרגיש, תמשיך לנסות, ודרך הגב אתה לא חייב לעצום את העיניים, אולי אפילו יהיה לך יותר קל להסתכל על מקום היעד"
הארי הסתכל והתרכז חזק בקצה השני אני רוצה לעבור לשם, אני רוצה לעבור לשם פתאום, הארי הרגיש מעין משיכה, התקרבות אל המקום, הוא הרגיש שיש לו אפשרות להישאר במקומו או לעבור לשם, הוא בחר באפשרות השנייה ונתן לכוח להעביר אותו,
בום, הארי נפל על הספרייה בחדר, הוא הרגיש כאבים חזקים בצלעות
"מה קרה?" שאל את הרמיוני שהתפוצצה מצחוק "זה לא מצחיק, זה כואב נורא, הרגשתי מעין כח שמושך אותי לשם, אז נתתי לו למשוך אותי, ופתאום אני מוצא את עצמי על הספרייה מתפוצץ מכאבים, ואת צוחקת" אמר הארי בכעס.
"סליחה הארי" אמרה הרמיוני והורידה את החיוך והצחוק "קודם כל, יפה שהגעת לשלב של המשיכה, עכשיו, זה לא הצליח לך כי אתה לא אמור לתת לכח להעביר אותך ולהפסיק להתרכז, אתה חייב להמשיך להתרכז חזק במקום היעד ולנסות לעבור ביחד עם המשיכה, נסה שוב.
הארי הנהן והלך לקצה השני של החדר הוא התרכז בנקודה בקצה החדר, בהתחלה שוב לא קרה כלום אבל אחרי כמה זמן הוא שוב הרגיש את הכח המושך אותו, הארי נענה לכח והמשיך להתרכז חזק בנקודה בקצה השני, ואז פתאום הארי מצא את עצמו עומד בדיוק איפה שחשב.
"הצלחתי" צהל הארי "אבל זה לקח לי יותר מדי זמן"
"נכון, ככה זה בהתחלה, אבל אחרי הרבה אימונים וניסיון זה יבוא לך כבר מעצמו, וחוץ מזה אל תתלהב כל כך שהצלחת, עכשיו התעתקת למקום קרוב מאד, וגם שהוא בטווח הראיה שלך, בטסט ובעולם האמיתי תצטרך לעבור מרחקים הרבה יותר גדולים" אמרה הרמיוני.
הם המשיכו להתאמן כל היום, וגם ביום שאחרי זה, בסוף, שלשה ימים לפני הטסט הארי כבר הצליח להתעתק מחדרו אל חדר המדרגות וגם עשה זאת במהירות כפולה.
"יפה, אמרה הרמיוני, אבל אנחנו בפיגור, המבחן שלך עוד שלשה ימים ודמבלדור אמר לי שהוא יבקש ממך להתעתק מפה אל כיכר גרימולד, לא לתוך הבית כמובן, הוא שמור הרי בשומר סוד. אבל עכשיו ננסה להתאמן שתתעתק לשכונה שליד, אני אשמור שם שאף אחד לא יופיע במקרה"
"תגידי, שכחתי לבדוק, מי בסוף נבחר למשרת השר? ולמה שלא ננסה מרחקים יותר גדולים, הרי לכיכר גרימולד הרבה יותר קשה?" שאל הארי
"אמיליה בונס, ואי אפשר למרחקים יותר גדולים, עכשיו במיוחד אתה לא תצליח, ואני מעדיפה לא לנסות גם אחרי שתצליח להגיע לשכונה הקרובה, זה מסוכן מדי, אבל בטסט אין ברירה, ואל תדאג, אם תצליח בטסט להגיע לכיכר גרימולד, אתה תצליח אח"כ להגיע לכל מקום" אמרה הרמיוני ולקחה נשימה "טוב אז תתעתק לרחוב משולד 12 בשכונה פה ליד, ביי" אמרה הרמיוני ונעלמה.
הארי חשב קצת על מה שאמרה לו ואז התחיל לדמיין בראשו את המקום אני רוצה לעבור לשם, אני רוצה לעבור לשם ואז המשיך עם הכח לעבר המקום.
הארי הרגיש שהוא עומד על משהו, הוא זז בבהלה וראה את הרמיוני מתחתיו הארי התחיל להתגלגל מצחוק
"סליחה לא התכוונתי, פישלתי קצת"
"קצת?! בטסט אין דבר כזה קצת, אתה חייב לנחות בדיוק איפה שאתה צריך, ולא שתי בניינים ליד" אמרה הרמיוני "ננסה שוב?"
בניסיון השלישי הארי הצליח להתעתק בדיוק איפה שצריך, ואז גם להתעתק בחזרה למיטה שלו בחדר.
"בראבו, אני חושבת שאתה מוכן לטסט" אמרה הרמיוני וחיבקה את הארי, הארי הסתכל בעיניה, הם חייכו אליו, ואז הארי הרגיש משהו מוזר, הוא לא רוצה להפסיק לחבק אותה, הוא המשיך לחבק את הרמיוני חזק,
"הארי, אתה תצליח נגד וולדמורט, אני יודעת" אמרה הרמיוני "ושתזהר אם לא" ופרצה שוב בדמעות.
"אל תדאגי, אני נשבעתי ואקיים את זה". לפתע הארי הרגיש שהיא מסתכלת עליו, הוא פנה והביט בעיניה, כמה הם יפות, חשב. ואז לאט לאט הרמיוני התקרבה לפניו של הארי, הוא ידע מה היא רוצה, והוא עצם את עיניו...
חזור לדף הפן-פיקשן
|
