פן פיקשן
החלום הגדול ביותר - חלק ט'אדם רימון
22/01/2004 14:17 הנחש בחן במבט נוקב את דראקו, שהתמהמה לענות. פניו של דראקו הביעו חרדה ופחד, כנראה שהזכרון לא נעם לו במיוחד. הנחש חזר על שאלתו, הפעם ברכות ובעדינות, כדי להרגיע את דראקו. "בארגז הסודי של אבא שלי.", אמר לבסוף דראקו, "לפני שלוש וחצי שנים הוא פתח אותו. אני עברתי במקרה ליד דלת המרתף, שם הוא נמצא, ושמעתי אותו לוחש את לחש הפתיחה של הארגז. אחר-כך הוא סגר אותו ויצא מהמרתף כשבידו יומן ריק. שאלתי אותו פעם, כמה חודשים לפני כן, מה יש בארגז הזה, והוא רק הפטיר שיש שם דברים מסוכנים מאד והוא פותח אותו רק לעיתים נדירות מאד. אחרי שהוא יצא מהמרתף, בלילה, התגנבתי לשם ופתחתי את הארגז בעזרת הלחש. היו שם כל מיני חרבות, סכינים, אזיקים, כדורי בדולח עם עשן בתוכם, ספרי כישוף אפלים, ועוד דברים מוזרים שבכלל לא הבנתי מה הם. על אחד מהספרים העתיקים היה כתוב 'אלבום הוגוורטס, 1977 - מחזורים 981-990'. משהו באלבום משך אותי, אז לקחתי אותו ונעלתי את הארגז. מאז אבא שלי לא פתח את הארגז - עד כמה שידוע לי - והאלבום נשאר אצלי במגרה. באלבום יש תמונות מחמש השנים האחרונות של אבא שלי בביה"ס ועוד חמש שנים קדימה. התמונה הזאת של טום כנראה לא אמורה להיות שם, כי הוא לא נראה בגיל המתאים להיות במחזור הזה." "לא, הוא לא בגיל המתאים, הוא סיים את ביה"ס ב- 1945..." אמר הנחש, בסקרנות גלויה.
דראקו הלך אל המגרה והביא שוב את האלבום. הוא הראה לו את דפי המחזור, בהם מרוכזים כל המורים והתלמידים של כל מחזור. הנחש ביקש מדראקו להעביר עוד דף ועוד דף. נראה היה שהוא מתגעגע לאותה תקופה. באמצע האלבום, בדף מחזור 985, נראו שוב כל הקוסמים שהיו בתמונה בה הופיע טום. דראקו העביר מבט מתנשא אל עבר תמונת אביו, והמשיך לדפדף. כעת הם כבר הגיעו לעמוד האחרון, דף מחזור 990. הנחש נעץ את עיניו באיזור של בית גריפנידור. דראקו הבחין בכך וחייך. "האנשים האלה שאתה מסתכל עליהם הבוגרים הכי גרועים בגריפינדור. האיש הזה, סיריוס בלק, הוא רוצח מטורף. ואלה ההורים של פוטר - שוויצרים עשירים שרצו שכל הקוסמים יעריצו אותם, כמו הבן שלהם. טוב שהם מתו. אבל למה אנחנו מדברים על גריפינדור? תראה, זה ראש הבית שלנו, והמורה לשיקויים, הוא המורה הכי טוב." אמר דראקו, והצביע על בחור עם שיער שחור וחלק ומבט מפוחד, בחלק של סלית'רין. "מה הבעיה?" שאל דראקו. הוא פתאום שם לב שהנחש נשאר המום ונועץ את העינים שלו בחלק של גריפינדור. "עוד פעם זה קורה לך? למה כל פעם שמראים לך תמונות אתה צריך להכנס להלם?!", אמר דראקו. הנחש לא הגיב, אלא הפנה אליו את ראשו וסיפר:
"האדון שלי הוא טום. גרתי בבית שלו, הייתי מתחמם על-יד האח, הייתי החבר הכי מקורב אליו. הוא היה שולח אותי לשליחויות בכל מיני מקומות ותמיד הייתי מצליח לעשות את בקשותיו. לפעמים הוא היה נכנס לזכרון שלי כדי לשלוט בי, כדי שאני אתנהג כמו שצריך. הייתי בהמון מקומות, ופגשתי הרבה מאד קוסמים. היה לי זכרון מצויין, אני יכול לספר לך כל פרט מכל משימה שבצעתי. אבל במשימה האחרונה שלי, שהיתה במשרד הקסמים קרה מקרה מוזר. באמצע המשימה, טום יצא מהתודעה שלי, וקרו כל מיני דברים שאני לא זוכר. אחר כך, האדון קרא לי שוב, אבל בלי להכנס שוב לתודעתי. זחלתי מהר החוצה, אבל לפני שהצלחתי להגיע, השר תפס אותי. מאותה משימה, יש לי תחושה מוזרה, כאילו יש אמת ענקית ששכחתי. כאילו אני חי עכשיו בשקר. קוסמים שלא ראיתי אף-פעם, נראים לי מוכרים, ומעוררים בי כל מיני רגשות לא מוכרים. גם אתה עוררת בי זלזול ברגע הראשון שראיתי אותך, למרות שלא ראיתי אותך לפני כן. אל תדאג, הזלזול נעלם, אבל אני לא יודע מה קורה לי. נראה לי שכדאי שאני אחזור אל האדון. היה נעים מאד להכיר ולדבר איתך. אולי נתראה בעתיד."
הנחש החליק במהירות מבעד לחלון ונעלם בצללי העץ המתארכים, ובצבעי אור השקיעה הזוהרת באופק. דראקו נשאר בחדר, לא מבין. הוא החליט לחקור יותר לעומק על האלבום, אבל עכשיו הוא היה צריך לרדת לארוחת הערב. הוא יאלץ לספר לאבא שלו לאן נעלם הנחש, והוא פחד שהוא יצעק עליו. אבל לוציוס לא צעק עליו, הוא רק הנהן בהבנה ואמר שזה היה צפוי. מה אביו יודע?
חזור לדף הפן-פיקשן
|
