פן פיקשן
הסוף?תמי
02/03/2005 23:25הארי התמלא בתחושה ביתית המוכרת למראה המחילה. הגעגועים הכו בו בעצמה והוא הלך במהירות לעבר הכניסה. מול דלת הבית עמדו כל בני משפחת וויזלי, מלבד פרסי. לשנייה אחת תהה הארי היכן הוא אך מייד הסב את תשומת ליבו למאה ויותר האנשים המפטפטים שהסתובבו במקום. [מודגש] (הקטע הבא זה בעקבות מישהו שאמר לי שלא מתאים לטונקס לא לדבר.. רואים? אם אתם מגיבים אני יכולה לשנות את הסיפור!) [סמודגש]
"פוי!" הוא שמע את טונקס מאחוריו "פחדתי להוציא מילה ליד המוגלגים האלה! ראית את ההוא? הוא היה.. סגול!!"
"היי הארי! הארי הפנה את ראשו בחדות למשמע קולו של חברו הטוב ביותר. רון, גמלוני וגבוה ומעט מנומש יותר מאז שראה אותו לאחרונה, חייך אליו חיוך רחב. שערו היה נראה אדום מתמיד מכיוון שעמד למול להבות שיערותיהם של משפחתו. משקיף מרחוק וודאי היה חושב שפרצה שם אש או משהו כזה כי לא היה ברור איפה נגמר הוויזלי ומתחיל השיער..
לפתע נשמע קול עמום מכיוון פתח הבית. "הוא כבר הגיע?? הוא כאן?!" דלת הכניסה נפתחה בעצמה. הרמיוני גריינג'ר- חברתו הטובה השנייה של הארי- יצאה ממנה עם חיוך ענק, חושף שניים יפות וישרות, כתוצאה מהכישוף המכווץ של מדאם פומפרי בשנה ה-4 שלהם.
"אוי תודה לאל! אני כאן רק שבוע וכמעט יצאתי מדעתי! רון הורג אותי.. " היא קרצה להארי קריצה קטנה. "הרמיוני!" הארי היה שמח. לפגוש את שני חבריו הטובים מילאו אותו באושר, למרות שעבר רק חודש מאז ראה אותם לאחרונה.
"הארי-" לופין דיבר בקול חזק וברור מאחוריו,מקפיץ אותו מעט. "- אנחנו עושים את ההכנות האחרונות לטקס הזה, אתה בינתיים יכול לבלות שעתיים שלוש עם החברים שלך" לופין חייך חיוך עייף בעוד הארי הביט בו בשמחה. הוא עדיין חייך כאשר רון גרר אותו לחדרו.
~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*
"ואז הוא בא! משומקום! זה היה כל כך.. מוזר....! פתאום קלטתי שאני עוזב את הדרסלים.. תודה לאל.. " רון והרמיוני גיחכו. "אבל הארי!"אמרה הרמיוני "כתבתי לך שהם יבואו! לא קיבלת את המכתב שלי?" היא הייתה קצת מבוהלת. אולי מהמחשבה שהוא ראה קוסמים ללא התרעה מוקדמת, אחרי הרבה זמן. "כן קיבלתי אותו, "הוא הרגיע אותה "אבל לא ניסית לפרט יותר מידי נכון?" הוא הוסיף בקול נוזף . "חחח.. נכון... טוב סליחה! "היא התגוננה "אתה לא יודע איזה בלאגן היה כאן!"
"כן! למרות שהיינו צריכים להשאר בחדר.. כן ממש.. אתה קולט שמלא קוסמים חשובים מסתובבים כאן.. אמא משתגעת מהכמויות של השתיה שהיא צריכה להכין.. היא אומרת שהם לא עושים עדיין שום דבר ממילא, אין להם ממה להתעייף אז למה הם שותים כל כך הרבה?... זה בגלל שהיא עצבנית אני אומר לך. היא ממש מעוצבנת עכשיו. ואנחנו חשבנו שלארח כל כך הרבה אנשים זה החלום של החיים שלה! ופרד וג'ורג' רצו לעשות בלאגן, או שאולי פשוט אמא לא צעקה עליהם יותר מידי זמן.. בכל אופן, הם שיחררו כאן כמה מהמוצרים שלהם כאן.. היית צריך לראות איך האנשים נבהלו כשהם ראו את הסוהרסן המתנפח שלהם.. אבל למען האמת הם גם לא צחקו כמונו כשהתברר שמתחת לברדס יש פרצוף של ליצן עם אף לחיץ.. " הרהר רון.
"כולם מתוחים כאן, ללא ספק. והאמת- זה משגע שאנחנו לא יודעים מה קורה!" אמרה הרמיוני "זה כל כך מתסכל! אני מבינה איך הרגשת בקיץ שעבר.. לופין או עין-הזעם אמרו לך מה הולך כאן? ומה כל האנשים האלה עושים כאן?"
הארי ידע שהוא לא רוצה לשקר לה אבל הוא לא יכל לספר לה על הנבואה! לא עכשיו עדיין..
"הארי! הכל כבר כמעט מוכן!" לופין פתח את הדלת של החדר בחוזקה וסימן להארי להתקרב. "בוא בבקשה, תעשה מה שאני אומר לך והכל ייגמר תוך זמן קצר"
הארי הנהן בהסכמה. "נתחיל"
~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~
בחצר בית הוויזלים עמדו מעל 100 קוסמים לבושים בגלימות ארוכות. במבט ראשון היה נראה כאילו הם מסודרים באקראי במרחב, אך לאחר שהעמיק מבט הארי ראה שכל קוסם נמצא במקום קבוע, שביחד יצרו מן תבנית.. כמו של פתית שלג מוגדל.
לופין משך אותו למרכז הצורה המוזרה הזו, והלך לעמוד במקומו.
"בשלוש שלי"אמר וקולו רעד מעט.
"אחת, שתיים-" כל השרביטים כבר הופנו לעבר הארי שהרגיש את ליבו מפוצץ את בית החזה שלו. "שלוש!" אמר בקול חזק.
100 ויותר קוסמים מוכשרים, הטובים ביותר, שלחו 100 ויותר קרניים בצבע אפור-כסוף, כל אחד ממלמל מילה שונה, וכולם לכיוונו של הארי. הם פגעו בו, ותוך שניה הוא הרגיש כאילו הוא צף ונופל על ים של עננים. לבסוף נשכב והביט אל השחור האינסופי, הבלתי-פוסק. הוא עצם את עיניו אך כאשר פתח אותן שוב, נשימתו נעתקה.
חזור לדף הפן-פיקשן
|
