פן פיקשן
רוח מזרחית - חלק ב'אדם רימון
05/03/2005 10:59 קסם שנוצר משילוב כוחות בין קוסמים הוא חזק ביותר, ואפשר לזמן בעזרו דברים ממרחקים. באותו בוקר, חמשת הנערים שלפו שרביטים וזימנו בעזרת לחש "אצ'יו" את החפץ היקר שהארי שכח בביתו. "תזכיר לי: למה אנחנו צריכים את המקל עם אבן הברקת בקצה?" שאל דראקו בקול מתלונן. "הרמיוני הרי ספרה לנו על הנבואה שהופיעה בספר של מרלין, כתוב שצריך את אבן הברקת כדי לעבור לאנשהו." אמר הארי בזמן שהארבעה החזיקו את כוח הקסם שלהם בכישוף. כעבור כרבע שעה, כשהארי כבר החל להתייאש, וידו כאבה מאחיזה בשרביט, הופיע מקל מדהים ומגולף אבן ברקת קבועה בקצה הרחב יותר שלו. הארי תפס את המקל ותחב אותו לתיק שקנה בבזאר ליד המלון. "אנחנו צריכים לזוז מזרחה." קראה הרמיוני, "איפה נמצא פה עכשיו חנות מטאטאים?" "ומאיפה יהיה לנו עכשיו כסף למטאטאים?" שאל אותה רון. "גרינגוטס מוכרים בכל העולם, אפשר פשוט להגיד מספר כספת ולחתום, והבנק יעבור כבר את הכסף - זה נהיה יעיל כמעט כמו הבנקים של המוגלגים." היא ענתה לו. הם החליטו לקחת אוטובוס של מוגלגים עד למרכז העיר, ושם לחפש חנות מטאטאים.
האוטובוס היה צפוף מאד ולא ניתן היה לראות את הספסל האחורי מרב אנשים. הם עמדו כל הדרך, וזו היתה חוויה זרה לחלוטין לרון שהתלהב מהכרטיסים שהם קנו, מהנהג ומהמנוע המרעיש והעמידה כלל לא הפריע לו, אך כל השאר סבלו מאד. הם שמחו שהאגריד הלך לענייניו אחרי שהבטיחו לו שידאגו לעצמם, ושהוא לא החליט לבוא איתם להצטופף עמם באוטובוס. באמצע הנסיעה צלקתו של הארי החלה לכאוב, כשאדם כחוש עם עיניים בולטות ומקל הליכה שנראה כמו שרביט עלה על האוטובוס. ידיו הגרומות מלאות הכתמים אחזו במקל בחוזקה ושיערו המאפיר נתלה משני צידי פניו המקומטות כוילון אחרי הכביסה, בקבוצות דבוקות, סבוכות ומלוכלכות. הארי נזכר שראה אותו בלילה הקודם, כשהביט מהמרפסת המזרחית על הזריחה, לפני שהרמיוני התעוררה והעלתה את רעיון שילוב הקסמים. האיש התקרב אליו, ותקע בו מבט מטורף. וככל שהתקרב צלקתו של הארי שרפה יותר ויותר. כשהיה במרחק שלוש פסיעות מהארי, שלא יכול היה להתחמק ממנו בגלל הצפיפות, הארי היה פשוט מסנוור מכאב. הוא שמע ממרחקים את קולו של האיש אומר: "לך אחרי הכוכב..." ולפתע הדיבור של האיש פסק בהשתנקות, הכאב חלף מצלקתו של הארי, וכל היושבים סביב פלטו זעקת פחד. הארי חזר לראות סוף סוף, כשהכאב נעלם, וראה את האיש מוטל על הרצפה כשכדור אקדח תקוע ברקתו והוא מדמם קשות. הרמיוני ורון תפסו בכתפיו הארי וגררו אותו החוצה מהאוטובוס, לפני שסגר את דלתותיו, ודראקו רץ אחריהם. הארי לא יכול היה להתנגד, כיוון שהיה בהלם גמור.
בסמטה חשוכה בצד, הרמיוני דרשה לדעת מה קרה. "אני לא יודע להגיד לך בדיוק. הוא אמר לי משהו על כוכב - ללכת אחרי הכוכב – אבל אני הייתי מסונוור לגמרי מהכאב בצלקת בכדי לראות מה הולך. כשהכאב פסק, ראיתי אותו על הרצפה..." הרמיוני חשבה לרגע, והעלתה על פניה מבט מודאג, כששוטרים, שהיו מוכרים להארי בצורה מחשידה, בקשו לעכב אותם ל"חקירה" על האירוע שהתרחש באוטובוס. הארי לא חשב פעמיים, הוא קרא לחבריו לרוץ אחריו והחל לברוח במהירות במעלה הסמטה הצרה כשפיסת שמיים קטנה מאפשרת לקומץ קרני אור להאיר את המשך הדרך. הוא זיהה בברור את השוטרים, מיחידת הצלפים, שראה בחלום, והוא ממש לא רצה שהם יתפסו אותו. החמישה רצו במהירות כשמאחוריהם רצים הצלפים המסורבלים שמדיהם ואקדחיהם לא אפשרו להם לזוז במהירות מספיקה.
כשהצלפים נוכחו לדעת שלא יצליחו לתפוס אותם במהרה, אחד מהם שלף אקדח וירה בהארי. הכדור פגע בגבו ודם ניתז על הרצפה. הכאב היה חד וחותך, והארי הרגיש כאילו יד נוראה מנסה למשוך אותו מגופו. הכדור חדר דרך גבו, דרך ריאתו, ויצא מהצד השני ונחת על הרצפה. הרמיוני צרחה ורון ודראקו המבועתים נדהמו, ולא הצליחו כלל להוציא צעקה. אך אז. הכל החשיך סביב ואור בקע מפצעו של הארי, שעוד עמד, אך לא הצליח לנשום. הצלף השני נתן סטירה לצלף שירה, והחל בורח משם, כשהאור רק המשיך והתחזק בצבע ירוק בוהק. הארי ראה הכל במעורפל. הוא בעקר חש כיצד נחש מאיר וכסוף עובר דרך גופו, ושמע את לחישת אדון האופל באוזנו.
מרב כאב הארי איבד את הכרתו ורוחו נדדה אל אדון האופל שבדיוק פלט קללה עסיסית לפיטר. "למה לעזאזל אני נאלץ לרפא את הארי?! זה הדבר הנורא ביותר שאני צריך לעשות, כדי לשמור על הנבואה שתתקיים ותאפשר לי לקבל את כוחי המלא חזרה!" שמע הארי את פיו אומר. פיטר, שישב על כיסא בצידו הביט אליו במבט לחוץ ומלא בתחושת נחיתות "אבל אדוני! למה אתה לא הורג אותו מרחוק, אם אתה יכול לרפא אותו מרחוק?!". הארי קם על רגליו והביט מלמעלה למטה על פיטר. לרגע הוא חש את עייפותו של טום מלהיות וולדמורט, מלהתעסק בכל התככים והמזימות ומלחיות כל הרבה שנים באופל. אך הוא התעשת ודיבר: "ישנם קוסמים רבים בעולם. באירופה, ישנם קוסמים פחותים ונמוכי מעלה שחושבים את עצמם לגאונים של תקופתם, כדוגמת דמבלדור המקולל. אך במזרח, בערב הסעודית, פותחה יכולת שעוברת בעמים הנודדים בתורשה. לרב, היכולת נמצאת אצל מוגלגים, והם אינם מסוגלים להשתמש בה, אך קורה ונולד להם ילד קוסם, והוא מקבל את היכולת הזו. היכולת הזו היא לרפא ולהחיות, ולמעשה לשלוט באופן מלא בחיים. במסעי האחרון מזרחה, שאבתי מגופו של אחד המוגלגים, שצריכים שישמידו אותם כמה שיותר מהר, את היכולת הזו שהיתה בו. אך היא לא היתה מלאה, וכשחזרתי גיליתי שהשליטה שקיבלתי מאפשרת רק להחיות, והיא פשוט חיזקה לי את קללת "אבדה" אך לא מאפשרת לי להמית מרחוק." הוא הביט בלהבות שבערו באח במבט חושב, אך אז נזכר אם מי הוא מדבר ואיים בצעקה: "אבל אתה פה על ידי, אז אם תמשיך לשאול אותי שאלות כאלו ולחלל את כבודי – אשתמש בקללת 'אבדה' המחוזקת שלי!" ולמראה פניו המבועתים של פיטר, שב הארי להכרה.
מספר עמוד: 1 2 3
חזור לדף הפן-פיקשן
|
