פן פיקשן
טורניר האבירים.יקיר האגריד
06/09/2005 22:00גודריק היה מאושר. לא רק שהיום לא הייתה לו עבודה רבה, ושסר גריפידור- דודו החמיא לו. אלא שגם הובטח לו שילווה אותו אישית לטורניר האבירים של המחוז.
"בא כבר ילד עצל!" אמר בחיוך דודו. גודריק נשם את אוויר הערב באושר, לא היו לו הזדמניות רבות פשוט לעמוד ולנשום. שערו הארוך והנאה התבדר ברוח כשדודו קרא לו בשנית.
"מיד!" ענה גודריק בחוסר רצון והלך בעקבותיו. דודו צחקק למראה החוסר רצון של גודריק לחזור לבית שלו. סר גאיוס גריפינדור היה מאושר מהאפשרות לבלות עם הילד הזה בגילו הזקן.
אחיו- גאבריאל שלח את בנו גודריק כשהיה בן 10 להיות נושא כלים אצלו. גאיוס תמיד השתומם על כך, הרי הוא היה סקיב זקן שפנה בצעירותו לאבירות ואילו גאבריאל הצעיר וכל ילדיו היו קוסמים רבי עוצמה.
במשך המפגשים הנדירים שלו עם אחיו התפתח בו חשש שגאבריאל ריחם על ערירותו ובדידותו ולכן הסכים להפצרות של הילד שיהיה נושא כלים אצל דודו הזקן והאהוב, ועל כך הודה לו בליבו. "או, שגודריק פשוט נמאס עליו." חשב בגיחוך כשגודריק התאושש במהירות מפתיעה מהאכזבה שלו נוכח ההפסקה הקצרה והתחיל להציק לו בשאלות מתי יתחילו האימונים הבאים.
גאבריאל ניסה להישמע קשוח באופן מזויף וצעק: "שתוק. עכשיו תדבר כראוי לנושא כלים, ולא לאיזה סקסוני צמית בטלן!"
גודריק חייך לקשיחות המזוייפת, נשם עמוק ושאל: "מתי תמשיך את האימונים?"
"בשבוע הבא." ענה גאיוס ופניו של גודריק הוחלפו מפנים ילדותיות ומציקות למלאות תדהמה ובקושי הספיק לפלוט: "למה?..." כשדודו המשיך: "שכחת שמחרתיים הטורניר? יקח לנו יום להגיע לשם, אז נצא לדרך מחר. והטורניר עורך כארבעה ימים." גודריק הפך את פניו לחיוך אווילי- הוא ציפה לטורניר אבירים כלשהו כדי להוכיח את יעילותו. לדודו- כי מהצד זה היה נראה שהוא מתבטל רוב הזמן.
הם התקדמו לעבר ביתו של גאיוס. גאיוס היה אביר עני יחסית שיכל להרשות לעצמו רק בית עץ גדול.
גודריק הפנה מבט לגאיוס שאמר- "אני בתפקיד עכשיו?"
גאבריאל ענה לו בחיוך שאמר- "לא."
גודריק הפנה מבט שואל נוסף- "עכשיו אתה סר גריפינדור או דוד?"
גאבריאל ענה בחיוך נוסף שאמר- "דוד."
גודריק צעק לדודו: "בוא נתחרה עד הבית!" והחל לרוץ לעבר הבית שהחל לחבב כמעט מהרגע הראשון שהגיע.
"חכה, חוצפן קטן!" ענה גאיוס תוך כדי שהשתדל לאפק את צחוקו והחל לרוץ אחריו באיטיות.
בהתחלה היה קשה לגודריק לקבל את דודו החביב כאביר שיש חציית לפקודתיו ולשרת אותו, וכשהבין הוא נפגע ממנו והחל להתייחס לכך באופן מוגזם.
אך גאיוס תיקן זאת במהירות והבהיר לו שיש זמן שבו הוא "דוד" ויש זמן שבו הוא "סר גריפינדור".
כמובן שגודריק ניצח, הוא פתח את הדלת ברעש וצעק בילדותיות: "ניצחתי! ניצחתי! ניצחתי!" כשגאיוס הגיע לאחר שניות ספורות הוא גער בקול תוכחה מזויף: "בגילך לא הייתי צועק ככה. ילדים צריכים להיראות ולא להישמע. במיוחד כאלו שעתידים להיות אבירים.
הם נכנסו לבית ועמדו שניה ארוכה עד שגודריק נזכר שהוא זה שאמור להציע את השולחן מאחר שלא היה להם משרתים, והוא היה נושא הכלים. וזה היה דבר שמעולם לא התרגל אליו- בטירה של הוריו היו המוני גמדוני בית ששירתו אותם בנאמנות.
גודריק סידר את השולחן במהירות והניח את את האוכל שיועד לארוחת הערב- צלי צבי שנשאר מאתמול וכיכר לחם. הם התיישבו לשולחן באנחה של עייפות. הם אכלו בשקט, מאחר שבכל זאת גאיוס חינכו לנימוס ולכך שלא מדברים בשעת סעודה.
זה נתן לגודריק לשקוע בתהיות- מחר יצא לקראת טורניר האבירים הראשון בחייו. הוא נזכר במה שהוביל אותו לרגע הזה, אחרת הוא היה מתחיל לבעוט ברצפה בהתרגשות והדבר הזה באמת הרגיז את גאיוס- והוא לא אהב להרגיז אותו- בדרך כלל.
בבית אביו לימד אותו ואת שמונת אחיו ואחיותיו קסמים ולחשים, אך אלו שיעממו אותו. הוא רצה לעשות מעשה- להיות מוזכר באגדות, להיות גיבור.
ביקוריו של דוד גאיוס גרמו לו להעריץ אותו- הוא רצה להיות כמו שהיה דודו בעיניו- איש צדק ולוחם אמיץ.
גודריק החליט החלטה נחושה להיות אביר. גודריק החל להציק בכך לאביו ולאמו כשיום אחד בגיל 9 הצליח להוכיח שהוא רציני- הוא הכין בעצמו חרב בכישורי נפחות מוגלגים! וכך בגיל שנחשב סביר להיות נושא כלים הוא נהיה נושא הכלים של האדם שהעריץ- גאיוס. לא היה אכפת לו שהוא סקיב אם כי הוא היחיד במשפחה שהיה סקיב. אם כי לא העריכו את גודריק יותר מדי על החלטתו.
לאחר ברכות לילה טוב הם פנו לישון. ליתר דיוק גאיוס הלך לישון וגודריק בדק את האורווה והאכיל את הסוסים ואז הוא הלך לישון.
גודריק התעורר כשהרגיש מים קפואים נשפכים על פניו. "אהההה!" צעק.
"קדימה, היית צריך להעיר אותי לפני 3 שעות והיינו צריכים לצאת לדרך פני שעה. עכשיו אין לנו זמן לאכול באשמתך!" נשמע קולו הרוטן של גאיוס.
גודריק רטן על ההקמה הלא עדינה ועל ארוחת הבוקר האבודה.
גודריק פנה מנומנם להכין את הסוס ולהכין צידה, הפעם גאיס נתן בו מבט קר והפטיר בקול קר: "אין צורך. כבר הכנתי הכול בעצמי." גודריק הבין שעכשיו דוד גאיוס הוא סר גריפינדור. הוא נאנח אנחה ארוכה והלך אחרי סר גריפנידור העצבני החוצה- הסוס של סר גריפינדור והחמור של גודריק היו מוכנים.
גודריק סייע לסר גריפינדור לעלות על סוסו השחור, וגודריק עצמו- לאחר כמה נסיונות כושלים קפץ על חמורו.
הם יצאו לדרך. לא היה שום דבר מעניין בדרך, אמנם עברו אנשים מעניינים ומוזרים, אבירים בשריון נוצץ, רוכלים נודדים ועוד אנשים רבים אך סר גריפינדור מיהר ולא נתן לגודריק זמן להעמיק בהם.
לפנות ערב הם ראו גבעה ועליה טירה ושחורה וגדולה- זו הייתה אחוזת דארקסטר- האחוזה שבה התקיים הטורניר.
גאיוס ירד מהסוס והוציא תרמיל שהיה קשור אליו, הוא הביט בגודריק במבט רציני. אמנם גודריק שנא את המבטים באלו אך הם היו חלק מהסיבה שהעריץ את דודו- הוא ציפה ממנו להרבה, להרבה יותר משציפה לעצמו.
גאיוס הוציא מהתרמיל חולצה דהויה עם סמל אריה על רקע אדום רקום עליה- ליבו של גודריק פעם, זו הייתה חולצת נושא כלים רשמית ומכובדת!
גאיוס נתן בו מבט רציני ובתנועה מהירה הלביש אותו בחולצה. עתה הוא נתן בו מבט רציני של ממש, בערב הזה לא נותר דבר מהדוד האהוב ונשאר רק האביר הנערץ והזקן. סר גריפינדור אמר לגודריק בקול מצווה: "מצא לנו פונדק, ולחמור ולסוס אורווה- ושיטפלו בהם!" המשיך בקול חמור, והוסיף תוך כדי שנתן לגודריק שקיק כסף: "ובזה תשלם."
והוא הלך לעבר מרכז העיר שבאחוזה ומשאיר את גודריק נדהם.
הוא בטח בו, פעם ראשונה שהוא הראה שהוא באמת בטח בגודריק! גודריק דיכא נטייה לפרוץ בקריאות שמחה ובלב פועם פנה למשימתו- הוא ירד מהחמור וקשר אותו לסוס, והחל להובילם בעיר.
ליבו פעם כל הזמן הזה. הוא מצא לבסוף בית עץ שנראה סביר ומעל משקוף דלתו היה מקובע שלט עם ציור של ספל בירה. הוא הכניס את הסוס והחמור לאורווה שהייתה צמודה לפונדק בלב חושש- האם הוא עושה הכול נכון? מעולם הוא לא נדרש למשימות כאלה... את מחשבותיו המתרגשות קטע קול זועף: "מה בדיוק אתה עושה?"
גודריק הפנה מבט מבוהל לבעל הקול, הוא ראה איש שמן ומשופם ולבוש סינר- כנראה שזה היה בעל הפונדק.
גודריק גמגם מעט וענה:"רק שם את הסוס והחמור של האדון שלי פה." והוסיף בחשש: "זה הכול."
לפתע הפונדקאי חייך והעביר מבט על חולצתו ועל מראהו הצעיר ואמר: "נושא כלים בטורניר ראשון?"
גודריק הנהן לחוץ.
"ובכן, כדאי שתדע שזה עולה כסף. כמה אתם?"
גודריק בלע רוק ואמר צרוד:" 2 אדוני."
"אממ... ומה עם ארוחות?" שאל בערמומיות הפונדקאי.
"לא אדוני. הבאנו בעצמנו." ענה גודריק עם מעט ביטחון. הפונדקאי הזעיף את פניו, וגודריק איבד מיידית את הביטחון העצמי שאגר.
בקול עצבני הפונדקאי אמר: "שתי חדרים אני מניח." גודריק הנהן בקושי רב. משהו הטריד אותו בפונדקאי המגודל.
"ושתי בהמות מטופלות... זה יוצא..." אמר בקול חושב.
"תראה לי את הכסף שלך." אמר הפונדקאי, גודריק הושיט לו את שקיק הכסף שדודו נתן לו והפונדקאי חטף אותו ברעבתנות, הוא ספר את המטבעות בשקיק ופסק בקול שחצני:"אני מניח שזה יספיק..." והכניס אותו לכיס נסתר.
הפונדקאי חזר במהירות לפנודק וגודריק, שלא היה לו משהו יותר טוב לעשות נכנס אחריו לפונדק.
הוא ניסה להתעלם מריחות, האנשים, והמראה כללי הבלתי נעימים והתיישב בודד בשולחן בקצה הפונדק.
השעות עברו לאט והוא החל לשוחח עם זקן שיכור למראה, אך התברר שהוא מדבר עם אדם שמדבר תוך כדי שינה... גודריק נאנח משעמום.
עברה שעה ארוכה כשלפתע הדלת נפתחה בחבטה- זה היה גאיוס!
וסחבו אותו שני זרים, אך הוא דחף אותם וניסה לעמוד בעצמו ונפל שותת דם.
גודריק צרח-
הדם זרם מראשו של גאיוס.
חזור לדף הפן-פיקשן
|
