פן פיקשן
גודריק- אביר קוסם?יקיר האגריד
07/09/2005 22:26
"גאיוס!" צעק גודריק בהיסטריה.
לבו פעם דודו היה פצוע- אולי אנושות! הוא רץ לעבר דודו אך שני הזרים הדפו אותו ואמרו בקול גס: "תן לו לנשום, ילד."
גודריק נשם בהקלה- גאיוס היה חי! והוא הביט בו וראה שאכן דודו הזקן נושם.
גאיוס הורם על ידי שני הזרים ששאלו את הפונדקאי איפה החדר של האביר והפונדקאי בלי מילה הורה את הכיוון, גודריק רץ בעקבותיהם בחשש. הם נכנסו לחדר הפשוט והניחו אותו בעדינות.
אחד הזרים שפניו היו חיוורים והיה בעל שער שחור כלילה ועיניים ירוקות הפנה את מבטו החודר לגודריק. לגודריק היה נדמה כאילו הוא יראה אותו שוב, הוא לא ידע מהיכן באה ההרגשה המוזרה וניסה להדחיק אותה והחזיר לו מבט מודאג. הזר אמר לו בקול צרוד: "אין מה לעשות חוץ מלהתפלל. אין."
ועזב.
גודריק היה המום. הוא כל כך האמין שזה פציעה קטנה...
אבל בעצם אביו היה מסוגל להציל אותו- אך הוא היה רחוק מדי. הוא נפל על המיטה שבה הונח דודו הפצוע ובכה בכי חרישי.
גאיוס היה הדמות הנערצת שלו, הוא היה מעין אביו השני, הוא היה הגיבור שלו.
ומעל לכל, הוא כיוון אותו ועודד אותו ליעודו.
רק ברגע הזה הוא הפנים כמה היה קשור לדודו הזקן והטרחני, לפתע הוא חש טפיחה על ראשו, גודריק קפוא מאימה ובכי הרים את ראשו.
גודריק שמע קול חרחור מוזר- זה היה דודו. דודו אמר בקול צרוד אך חזק: "למה אתה בוכה נושא כלים? איך אתה מתכוון להיות אביר?"
גודריק חייך בהקלה וחיבק את ידו של דודו- הוא חי!
לאחר כמה דקות של הקלה שקטה שנשמעו באותן דקות רק נשימתו הכבדה והמחורחרת של גאיוס.
גודריק כעת חשב: "מי פצע אותו כך?" הוא הביט בפצעו החבוש של דודו במבט תוהה ומודאג. גאיוס שהבין את מבטו אמר: "תקפו אותי."
גודריק הביט בדודו מבוהל ושאל: "מה זאת אומרת?"
דודו נאנח אנחה ארוכה:"אחרי שנרשמתי לתחרות, סר ברנרד בווילי..." גאיוס נקטע בגרגור כעס של גודריק-
סר ברנרד בווילי היה אביר מושחת שהסתסכך עם גאיוס עוד מנעורים, הוא גם ניסה להאשים אותו בכישוף כדי לנקום בו על דבר שכבר נשכח מזה שנים רבות. סר בווילי עשה כל דבר כדאי להרא לגאיוס, היה אפשר להגיד שזה אובססיה, וזה היה מפחיד.
גאיוס המשיך למרות שנקטע בקול נחלש והולך: "החליט להוציא אותי מהתחרות לפני שהתחילה, ותקף אותי מאחור עם אלה וברח לפני שיגיעו עדים. ואז שני הזרים ההגונים באו ועזרו לי זה כל הסיפור... סר בווילי אכן מלא זעם..."
אך גם גודריק התמלא זעם. תיעוב שרף את עצמותיו, בווילי הזה כמעט גרם למותו של דודו. לפתע עלה בדעתו שחייבים לקרוא לרופא...
הוא ביקש מהפונדקאי להשגיח עליו, וכשהפונדקאי סירב לעשות זאת בחינם, בלי לחשוב גודריק הציע לו את החמור ולפתע הפונדקאי הפך לנדיב.
גודריק יצא מהפונדק בריצה- כבר היה לילה.
צעדיו נשמעו היטב ברחובות הריקים של העיר, או יותר נכון הריקים כמעט לגמריי...
ג'ון שיחק בסכינו- הוא היה מאוכזב, אף אחד לא עבר ברחובות בלילה- וזה היה זמן הפעילות שלו. הוא תהה על חייו רוויי הסכנה ונמוכי הרווח,- אכן חיי שודד בודד היו מסוכנים.
הוא נאנח- גם הלילה יחזור בלי שלל, לפתע הוא ראה דמות רצה.
עיניו המנוסות בלילה זיהו מיד חולצה של נושא כלים... הוא קרא לעברו: "עצור שם!"
גודריק רץ בלי לדעת לאן- הוא היה חייב להשיג רופא! לבו פעם ומחשבות בלתי רצויות צצו במוחו- האם גאיוס ישרוד?
את מחשבותיו קטעה קריאה מהחושך: "עצור שם!" גודריק נעצר.
לפתע הוצמד לגרונו להב של סכין. "איפה הכסף שלך?"
גודריק נבהל- אם העיכוב ימשך הוא לא יספיק למצוא רופא לדודו, כל מחשבותיו היו נתונות למשימתו. הוא ניסה להאבק בשודד אך הוא רק הצמיד חזק יותר את הלהב, גודריק הרגיש שעוד כמה שניות...
לא! הוא היה חייב לשרוד כדי שיוכל להציל את דודו, לפתע כשהרגיש את הלהב ממש נצמד לגרונו הוא שוחרר.
הוא הפנה מבט מופתע לאחור וראה את השודד המתפתל בכאבי תופת- גודריק עשה קסם! כנראה שאיכשהו הוא שוחרר ממנו...
זו הייתה הפעם הראשונה בחייו שהצטער על כך שלא למד לעשות קסמים רבים....
הוא רץ והגיע לרחוב אפל במיוחד וכשרץ התנגש לפתע בדלת.
הדלת נפתחה, כנראה בגלל שבעליה חשב שדפקו בלתו וראה את גודריק שרוע על הרצפה. הוא רצה לבדוק לו את הדופק אך גוודריק קפץ במהירות ושאל אותו בהיסטריה תוך כדי שהוא מושך בבגדיו: "אתה יודע איפה בעיר הארורה הזו אני יכול למצוא רופא? זה דחוף!!! זה דחוף!!! אתה שומע?!"
האיש הדף את גודריק ואמר בנועם: "אני רופא."
גודריק לא טרח להסביר והחל לגרור אותו, הרופא שהבין שמדובר כנראה במקרה חירום לא שאל שאלות אך התנער מאחיזתו ופשוט רץ אחריו.
גודריק הכריח את עצמו להפסיק לדאוג, הוא התרכז בדרך שלפניו.
לבסוף הם הגיעו לפונדק וכשגודריק נכנס הוא צרח בהיסטריה: "פנו את הדרך! פנו את הדרך!" כמה שיכורים מנומנמים הביטו בשני הדמיות שנכנסו בקהות חושים וחזרו לעשות לא-כלום.
גודריק הובילו לחדר וסילק משם בצעקות את הפונדקאי שקצת טיפל בגאיוס.
הרופא העביר את מבטו הבוחן בגאיוס ובפניו המודאגים עד היסטריה ופניקה של גודריק.
"הישאר מחוץ לחדר, ואעשה את מיטב יכולתי. לא יהיה צורך בתשלום במקרה זה."
והוא נכנס לחדר בלי מילים ונעל את הדלת ומשאיר את גודריק המום, מבוהל ומודאג עד מוות.
גודריק התמוטט בתשישות על הרצפה ונרדם.
"לא סלית'רין! אתה לא תעשה את זה!" שמע גריפינדור את עצמו בקול עמוק ובוגר, הוא הרגיש את עצמו רב עוצמה, רב עוצמה מתמיד- הכוח זרם בו כמו מים. גודריק הניף את חרבו של גאיוס לכיוון קוסם לבוש שחורים שעמד מולו.
הקוסם לבוש השחורים ענה לו בקול מרושע: "כן? ומה ימנע ממני?"
גודריק שמע את עצמו אומר בקול עצוב: "אני. אני, סלית'רין. אני אעצור אותך."
הוא שמע את הקוסם לבוש השחורים לועג לו ואילו את עצמו מלמל לחש רב עצמה, הוא כיוון אותה לקרקע.
נראה שהקוסם לבוש השחורים הבין מה הולך לקרות וצרח צרחת אימה,
גודריק שמע את עצמו משלים את הלחש- פצוץ אדיר השמיד אותו ואת הקוסם.
"התעורר!" נשמע קולו הלחוץ של הפונדקאי. גודריק מצמץ בקהות חושים- האם הוא מת.
כאב חד שחש על הלחי מהפונדקאי הבהיר לו הוא אכן חי.
"האדון שלך קורא לך. ואני מקווה שאתה מרוצה שנאלצתי לשלם בשביל הרופא." אמר הפונדקאי בפנים חמוצות והשאיר את גודריק לבד במסדרון.
לגודריק לקח דקה להתעורר, ודקה להפנים- דודו חי! חי! והוא אפילו במצב של לדבר!
הוא נכנס אל החדר בהתרגשות אך הוכה בתדהמה מוחלטת כשראה את גאיוס עומד.
"מה קרה לך?" ענה גאיוס בחביבות למבטו השואל של גודריק.
הוא ענה בסדרה של גמגומים.
"הא, הרופא חבש אותי, נתן לי כמה צמחי מרפא ואמר שאם אנוח במשך חמישה חודשים אבריא."
גודריק נשם נשימת רווחה: "טוב, אז אני אארגן לך מצעים נוחים!" גודריק לא חשב על דבר מבד זאת שלא איבד את דודו בסופו של דבר.
"לא." פסק בחיוך גאיוס.
גודריק נתן בו מבט משתומם. "אני לא מתכוון לפספס את הטורניר- זה יהיה בזיון לכבודי." הסביר לו בחיוך גאיוס תוך כדי שחיזק את התחבושת שלו.
"אבל..." התחיל גודריק לומר ונקטע על ידי דודו: "אני יודע יותר טוב מהרופא מה אני צריך. וחוץ מזה מה אביך יגיד אם תצטרך לשרת אותי באמת?" ואת המילה באמת גאיוס הדגיש בחיוך מתגרה.
גודריק חייך, דודו היה חזק. הוא הבריא- כך האמין. כך רצה להאמין.
ההכנות למרבה הפלא ארכו פחות מחצי שעה וזאת למרות שגודריק נאלץ לסדר הכול בעצמו.
הם הגיעו לטורניר, גודריק מעולם לא היה במקום כה הומה אדם.
ליד שטחי הטורניר הציעו רוכלים את מרכולתם, המוני פשוטי עם, אצילים ובורגנים היו בקהל.
גודריק וגאיוס(שצעד ומדי פעם התלונן על כאבי ראש) תעדו לעבר מחנה האוהלים שם האבירים המתחרים התכוננו לתורם, שם הונפו גם דגלים רבים.
מבטם של גאיוס וגודריק הוסט לדגל אחד שגרם להם עווית כואבת של שנאה בקיבה- בדגל היה דוב שחור על רקע אדום- סמלו של סר ברנרד ביוויל.
אך גאיוס צחק- "רואה? הוא נכשל-אני פה."
גודריק הצטרף באופן מאולץ לצחוקו של דודו. עמוק בלבו הוא דאג לו- הוא ידע שהוא פצוע קשה, אך הערצתו לגאיוס מנעה ממנו לומר משהו בנושא.
הייתה לו הרגשה מנבאת רע.
הם הגיעו למקום ריק יחסית שם התחיל גודריק במלאכת הלבשת השריון, זו הייתה מלאכה קשה, אך מה שהקשה עליו באמת היה הדאגה.
אך לאחר שעה הצליח להלביש אותו, הוא עזר לו לטפס על סוסו והגיש לו את הרומח שלו. "תזהר." אמר לו כמעט בקול, אבל רק כמעט. הוא לא העיז להטיל בו ספק, הוא בקושי העיז לעשות זאת בפני עצמו...
הכרוז חצרץ לאות התחלת התחרות, גודריק היה במתח.
מארגן הטורניר נאם במשך שעה ואיחל הצלחה לכל המשתתפים.
בהגרלה הוכרז שסר ברנרד ביוויל הוא הראשון. היה ברור את מי יזמין לדו קרב.
גאיוס נענה מיד.
הם ניצבו זה מול זה מורידים את מכסות קסדותיהם, הם החלו לדהור זה לעבר זה מכוונים את רומחיהם במטרה לפגוע.
הם התקרבו זה לזה וכשנראה היה שיפגעו זה בזה- גאיוס נפל מסוסו כשקסדתו מלאה דם.
לבו של גודריק הלם בו כמו פטיש, הוא רץ לעבר גאיוס ובכחות עליונים גרר אותו לאוהל הפצועים.
הוא הביט מודאג כיצד המרפאים מביטים מיואשים בפצעו הנוראי שבראשו של גאיוס.
גאיוס קירב אליו ברמיזה את גודריק, גודריק התקרב אליו בצעדים כושלים.
"אתה יודע שאני מת עכשיו." אמר לו בחיוך שלו גאיוס.
"לאאאאא!" צרח גודריק בהיסטריה- הוא לא יכל לקבל זאת, הוא הרגיש שהקרקע נשמטת מתחת לרגליו...
"ששששששששששש! ככה מתנהג אביר?" גער בו בקול צרוד וניגב מדמעותיו של גודריק שהחלו לפרוץ. "זה באשמתי, ואתה יודע שכך זה צריך להיות." גודריק החל לבכות חרישית.
"אך יש לי בקשה אחרונה ממך: "היה עצמך. ועזור לחלשים והגן על הצדק." גודריק בקושי הצליח להקשיב- הוא הביט איך הדם של גאיוס זולג לפיו.
"ועכשיו..." גאיוס קם לפתע כאילו היה מריונטה והמשיך: "... תקבל את המגיע לך!" הוא הניף את חרבו משובצת אבן החן והטיח אותה על כתפו של גודריק וצעק: "עכשיו מיניתי אותך לאביר, ועליך מוטלות מעתה כל החובות הנובעות מכך! נעכשיו הנך- סר גודריק גריפינדור!" גודריק נפל מתדהמה, אך המשיך לבכות. גאיוס הגיש לו את חרבו ונפל על הקרקע וצרח: "ועתה, נקום את מותי!"
גודריק פתח את פיו למור משהו אך גאיוס השתיק אותו והמשיך: "החרב הזו כושפה על ידי אביך, וגם ברצוני שתשתמש במלוא כוחתויך- כולל כוחות הקסם בשביל חייך כאביר!" הוא עצם את עיניו לעולם.
גודריק אחז בחרב והרגיש עוצה אדירה עוברת בגופו.
הוא הפסיק לבות הוא הניח את ידו על חזהו של גאיוס וצעק: "אני אנקום. דוד, אני אנקום!"
הוא הרגיש את לבו של גאיוס מפסיק לפעום.
חזור לדף הפן-פיקשן
|
