פן פיקשן
בביתו של וולדמורט - חלק ה'אדם רימון
11/02/2004 17:47 הם עפו בצוותא כשהשמש הזורחת בגבם, ומאירה להם את הדרך. אלבוס הוביל אותם מתחת לעננים אף-על פי שכבר התקרבו ללונדון ומוגלגים היו עשויים לראות אותם. "אנחנו מתחת לעננים!" קרא רמוס אל עבר אלבוס, כדי להעיר את תשומת ליבו. "אני יודע!" ענה לו אלבוס ולא הסביר יותר. לפתע החל אלבוס לשרוק בצלילים שונים והניף את שרביטו אל-על. אחר, החזיר את שרביטו אל כיסו והביט אל האופק, כשהוא עוצר את מטאטאו. רמוס הביט גם אל האופק, ולפתע זיהה נקודה שחורה שגדלה ומתקרבת. הנקודה הפכה לגוש, ואחר נפרדה להרבה נקודות קטנות וכשהגיעה אליהם ניתן היה לבסוף לראות שזו להקת אדומי חזה. אלבוס שרק אליהם מספר שריקות שונות והלהקה התפזרה לכל עבר. רמוס כבר שמע בעבר שלאלבוס יש קשר מיוחד עם צפורים, אבל הוא לא ניחש מעולם שהוא גם מסוגל לדבר איתן. "מה אמרת להם?" הוא שאל. "בקשתי מהם שיחפשו את נחש הבסיליסק הידוע כהארי פוטר. אם מישהו מהם ימצא אותו הם יזעיקו את פוקס לשם, ואז יקראו לי." רמוס הנהן ואחר המשיך את המעוף יחד עם אלבוס. הוא היה מהורהר וקימט את מצחו. לפתע פנה אל אלבוס: "אתה בטוח שזה רעיון טוב? עזבתי את המפקדה חזרה אל הבקתה שלי בגללה." "אל תדאג! פטוניה תעמוד בזה. ואם לא, לא נורא, הארי חשוב יותר" ענה לו אלבוס נחרצות. רמוס מלמל משהו, ורצה לומר אותו בקול, אבל התחרט, כיוון שהם הגיעו אל כיכר גרימולד.
הם צעדו לאורך השביל עד שהגיעו אל המקום בו עתידות היום המדרגות להופיע, אך לפני שהספיקו לחשוב על המילים המכושפות שאלבוס כתב, נפתחה הדלת ונער ג'ינג'י גבוה לבוש סוודר מרופט ונערה דקה ומסודרת בעלת שער חום, מעט מתולתל, קדמו את פניהם. "הו! שלום רון! שלום הרמיוני!", אמרו שני הקוסמים פה אחד ולחצו את ידי השניים. "יש חדשות?" שאלה הרמיוני, בסקרנות מהולה בתקווה. "בינתיים לא, שלחתי את להקת אדומי החזה לרגל. רגע, מה אתם יודעים מכל הסיפור?", ענה אלבוס. "הכל! שהארי עכשיו נמצא בתוך תודעתו של הנחש של וולדמורט, וכל שאר הדברים. תגיד, הלהקה של אדומי החזה שדברת אליהם אלה הצאצאים של האדומי חזה שהיו לך כשיצרת את האבן עם ניקולס פלאמל? קראתי על זה בספר שהזמנתי במיוחד מפינלנד." אמרה הרמיוני בגאווה. "הרמיוני, הרמיוני, כל פעם מפתיעה אותי מחדש", אמר אלבוס בחיוך רחב ותוך כדי נכנס עם השלושה אל הבית. "מאיפה את יודעת על ההשערה שלי על הנחש?", שאל אלבוס, והחיוך נעלם מפניו. הרמיוני ורון החליפו מבטים קצרים שרצו להגיד: "טוב שפרד וג'ורג' נמצאים בסביבה", ואחר, חזרו להביט באלבוס, לא יודעים מה לענות. "לא משנה, תשמרו לכם את הסודות שלכם, אבל אל תדברו על מה שאתם שומעים מחוץ מפקדה", הזהיר אותם אלבוס, כשהוא רומז שההתנהגות של הרמיוני לא היתה אחראית במיוחד.
ארוחת הצהריים היתה מצויינת. על השולחן היו מונחים מגשים ועליהם סלטים שונים, סוגי פסטות מגוונים, קתלי חזיר ועוד מאכלים רבים ומגוונים. בתום הארוחה הגיש דמבלדור את הקינוחים השונים שכללו, גלידות וניל, שוקולד, תות, בננה, קרמל ופודינגים בשלל טעמים וצבעים ועליהם קצפת רכה ואוורירית. עם הקינוחים הוגשו ספלי ברצפת מהבילים שעשו את הארוחה לארוחה הטובה ביותר שהוגשה בבית הזה, בזכות כשרונו הרב של דמבלדור. במשך הארוחה שלחו לו מחמאות מכל עברי השולחן, וכשלבסוף התיישב לאכול בעצמו, נשמעו נקישות רועמות על שמשת החלון ואיימו לשבור אותה. על יד החלון עופפו עשרות ואולי אף מאות אדומי חזה ובראשם, עמד על החלון עוף חול גדול. דמבלדור ניגש לפתוח את החלון וכל הציפורים מילאו את החדר בציוצים. בתוך ערבוביית הציוצים נשמעו קריאותיו של פוקס, עוף החול שעופף מול דמבלדור ואחר התיישב על כתפו. דמבלדור הרים את ידיו ושרק מספר שריקות וכל הציפורים עזבו את החדר, כולם מלבד פוקס שהמשיך לשבת על כתפו של דמבלדור. דמבלדור פנה למעלה, אל החדר בו שכב הארי, וכעבור מספר שניות ירדו שלושת הדרסלים אל המטבח, הפעם דאדלי הוביל את שני הוריו. "האיש עם הזקן אמר שאנחנו מוזמנים לארוחה." אמר דאדלי והסתער על האוכל. על ידו התיישב וורנון, במקום שיושבי השולחן פינו בקושי רב. פטוניה התיישבה גם היא וטעמה מעט מכל המטעמים. הקוסמים החליפו ביניהם מבטים שהביעו חסור הבנה מוחלט, אך כולם החליטו להשלים עם הגורל והמשיכו לאכול בשקט, מבלי להוציא הגה. הקול היחיד שנשמע היו נגיסותיו ובליעותיו של דאדלי, ולכן, כעבור זמן לא רב, התאבון עזב את רון והרמיוני, והם עזבו את השולחן.
הם עלו במעלה המדרגות אל החדר, ונקשו קלות על הדלת. דמבלדור לא ענה. הם נקשו שוב, וכששוב לא היתה תשובה, הם סברו שאין איש בחדר ונכנסו. בפנים ישב דמבלדור על השטיח, בעניים עצומות ושרביט מורם. מהשרביט בקע אור חלש, והרמיוני לחשה לרון שדמבלדור עושה תהליך "חיפוש", היא קראה על זה באחד הספרים שלה. כששאל אותה למה היא מתכוונת היא ענתה לו שדמבלדור מחפש את הארי. הם התיישבו בשקט על המטה, ליד הארי, והמתינו. על הארון ישבו הדוויג ופוקס מביטים זה בזה ואחר בדמבלדור, במבט שואל.
כעבור זמן מה, בדיוק כשרון והרמיוני החלו להרגיש לא נוח, והתכוונתו לצאת מהחדר, האור הקלוש פסק ודמבלדור פקח את עיניו, מופתע לראות את השניים יושבים לפניו. "הם הסיחו את דעתי בזמן שוולדמורט קרא לנחש שלו, ולכן עכשיו הארי יצא מתחום ראייתי." אמר דמבלדור, יותר לעצמו מאשר לרון והרמיוני. "הם פרצו לחדר שלי והייתי עסוק בסידור שלו, בזמן שהנחש הצליח להתחמק. אני אארגן את המסדר לנסיון מציאה של הארי. אני רוצה שאתם תשארו פה ותשמרו על המפקדה ועל הדרסלים, פוקס יהיה אתכם. על כל בעיה שתהיה, תקראו לי בעזרת התמונה הריקה שעל הקיר." הוא קם ויצא מהחדר, על מנת לספר את החדשות לחברי המסדר. וכך נשארו רון והרמיוני המומים, יושבים על המטה בחדר המחשיך.
חזור לדף הפן-פיקשן
|
