פן פיקשן
עבד לרגשות ולאנשיםיקיר האגריד
20/09/2005 19:43סאלאזר צעד באופן אדיש להפליא.
אם היו לו ידידים הם היו אומרים לו שהוא מתנהג מוזר יחסית למי שאמו נרצחה, נמלט בלי ברירה מביתו ושלמעשה הפך לחסר בית.
אבל לא היו לו והוא שמח על כך.
הוא זכר בבושה לאיזה חוסר שליטה נכנס אתמול וכיצד נמלט.
הוא התבייש בחוסר שליטה- הוא ידע שהוריו היו מתביישים בו, הוא זכר את מה שאמו אמרה תמיד: "לכוח אין משמעות, אם אתה לא שולט בו. אתה יכול להיות כמעט סקיב אך אם תשלוט בכוחותיך... תהיה הקוסם החזק ביותר."
"ואני אכן הקוסם החזק ביותר." חשב בגאווה סאלאזר. היום בבוקר הוא הצליח לנקז את זעמו ותסכולו- הוא ציווה על מאות נחשים להכיש את הכפר הארור שבו רצחו את אמו.
הסיפוק שבמחשבות על הסבל וההרג שקורים לאנשי הכפר המתועבים עודדו אותו. במשך כל היום הוא צחק ברשעות, בלי להיות מודע לכך שהוא רק דוחק את הכאב של עצמו, וכנראה בחוסר טעם.
הוא המשיך לצעוד בשביל משחק במטהו, כבר שום דבר לא היה חשוב- הוא היה מכשף רב עוצמה שרק צריך ללמוד מעט.
התחיל גשם זלעפות, הוא קפא במקומו- בדיוק בגשם כזה אמו הייתה יוצאת לקטוף מרכיבים לשיקויים שלה.
הוא הרגיש את עצמו דומע בלי שליטה....
הוא שאג בתסכול, הוא לא ידע איך להכיל את הכאב הזה-
הוא לבד. לגמרי לבד.
בלי אמא.
בלי אמא. לא הוא יכל לקלוט את זה, זה היה נוראי מכדי להבין.
הוא החל לרוץ בלי מטרה בצעקות על הכאב הפתאומי שחש.
סאלאזר נתקל באבן, הוא קילל בקול רעש וכדור אש ירוק וענקי יצא ממטהו בלי שהתכוון. הכדור התפוצץ באוויר.
הוא קימט את מצחו וחשב: "אני גם לא יודע לשלוט בכוחותיי, אני כל כך חסר תועלת..."
הוא נשען על עץ אלון צעיר שהיה קרוב אליו ובכה בכי קולני, חלק מבכי התחזק על ידי כך שכעס על הרגשנות של עצמו.
אבל הוא לא יכל- רגשותיו היו חזקים מדי.
הוא ראה בעיני רוחו את אמו אומרת לו: "סקיב! עלוב! אין לך זכות לחיות!"
הוא צרח בתסכול ושחרר גל כישוף ענקי שהעניק לעץ תבונה וחיים אך גרם לו עצמו לשקוע בחוסר הכרה.
סאלאזר התעורר מסטירה מצלצלת באופן נוראי.
"האם- גארת' אבל..." היו המחשבות הנדהמות שצצו בראשו. הוא הרגיש כאב חד בגבו- בעטו בו.
הוא ניסה למתוח את ידיו אך גילה שהן אזוקות.
"מי?" צרח בזעם.
"שקט, עבד!" נשמע קול צועק מאחוריו וסאלאזר הרגיש מיד הרגיש מכת שוט נוראית בגבו.
הוא הפנה את מבטו לאחור- הוא הבין מיד.
זה היה סוחר עבדים.
הוא עבד, עבד ליצורים נחותים כמוהו...
אבל יותר מזה הוא עבד לרגשותיו.
סאלאזר צרח בתסכול.
חזור לדף הפן-פיקשן
|
