פן פיקשן
ארוחת ערב משפחתית חלק א\'יקיר האגריד
13/11/2005 22:34גודריק געה. הוא מעולם לא היה מבוהל כל כך, כעת כל הפחדים והדברים המוזרים התנקזו למחשבה אחת- לברוח!
הוא רץ דהר, מחשבותיו האנושיות עוזבות אותו לאט לאט... עם הזמן הוא החל להתמכר לאינסטיקט המשכר... שמנע ממנו לאבד את שפיותו- או שזה היה הביטוי לאיבוד שפיותו?
הוא הלך ושקע בבהלה החייתית המבורכת... כל גופו הצטמרר אך זה לא שינה דבר- כל מחשבותיו היו נתונות לחשיבות של לברוח.
פרסותיו טופפו על האדמה.
\"לברוח. לברוח!\" רק בכך היו נעוצות מחשבותיו.
הוא עצר. גשם טפטף. הצליל הזה הזכיר בשלהי שרידי התת מודע שלו משהו- משהו עצוב קרה.
הוא געה בבהלה- כעת שכבהלתו ההיסטרית שככה יכל לחשוב... אך הוא שכח.
היה משהו חשוב שהוא שכח.
\"לא חשוב\" געה לעצמו. הוא ראה דשא- כעת יכל להיות מרוצה- הוא יוכל להאכול.
הוא לעס לו לאיטו מעט מהדשא, עדיין משהו הטריד אותו- וזה לא היה קשור בזבובים שהפריעו את מנחותו.
\"הנה עגל יפה.\" הוא שמע קול אנושי, והופתע שהוא מצליח להבין אותו- הוא הרי עגל.
חזור לדף הפן-פיקשן
|
