פן פיקשן
ליל שימוריםיקיר האגריד
01/12/2005 18:32רוונה התנשמה עמוק.
העזיבה הייתה קשה, היא הייתה ילדת בית.
היא המתינה לחשיכה- ילדות בנות 12 חמושות ורכובות על סוס לא היו מראה נפוץ והיא לא רצתה לעורר מהומות.
ככה היא התגברה על הקושי שלה- חשיבה טכנית טהורה על הרגעים הבאים והחמקות מחוכמת מלחשוב על עתידה, עברה ו... על עצמה.
הירח זרח. הגיע הזמן להמשיך.
היא הנהיגה את סוסה ברכיבה איטית, למרבה צערה הרכיבה השקטה נתנה למחשבותיה חופש להתרוצץ...
\"אבא דואג לי, אף פעם לא הדאגתי אותו...\" התחילה לתקוף את עצמה ברגשות אשמה צורבים.
רגשות האשמה החלו לגרום להרגשה מוזרה בבטנה, כאילו מעייה התהפכו.
התעורר בה חשק עז ומחליא להקיא, היא הרגישה טמאה, מתועבת. אבל רגש נסתר נחוש ונסתר כלשהו עודד אותה להמשיך.
לפתע עצר סוסה בצהילה מבוהלת.
\"מי שם?\" שהלה בפחד מבורך שהרחיק את המחשבות המטרידות.
תחושה מבשרת רעות תקפה אותה- אף אחד לא ענה לה, היא הייתה חסרת אונים.
החשיכה החלה להעמיק.
יללה פילחה את החושך שהלך והעמיק, ולתוך טווח ראייתה פרץ יצור ענקי- רוונה צרחה באימה.
היצור נראה כשילוב מחליא של זאב ואדם... זה היה אדם- זאב!
רוונה זיהתה את היצור מתיאורי הספרים, אך הדבר המאיים ביותר באדם- זאב הייתה העובד שהוא היה לבוש בגלימת קוסם... ועיניו אפורות כפלדה ואדישות כאסון טבע.
היצור חייך \"אבדה קדברה\" הוא לחש וקרן אור ירוקה בקעה מכף ידו ועפה לעבר רוונה.
רוונה צרחה ולפתע היצור והאור נעלמו כלא היו.
\"חיזיון!\" היא מלמלה באימה \"רק חיזיון\". היא נשמה לרווחה לשניה אך מייד שמעה קול דהירה- דמות אפלה וחמושה רכבה לעברה בקריאת קרב.
\"האם קודם זה היה חזיון נבואה?!\" חשבה בלחץ לגבי גורלה בשניות הבאות. לא! היא לא תיכנע לאמונות טפלות- זו הייתה הסיבה למסעה!
\"לך מפה\" צווחה.
הרוכב האפל נפל מסוסו בפרץ סופה פתאומית שפרצה בלי אזהרה, רוונה עברה לחשיבה הגיונית וקרה- זה הזמן לברוח!
היא כוונה את סוסה לתוך היער בדהרה מהירה, היא החלה להישרט מענפים שוטים אך זה לא היה חשוב- עליה לשרוד!
היא המשיכה זמן מה מבלי לחוש זמן.
כולה כבר הייתה מלאה פצעים ושערה השחור שהיה חלק ונקי- הפך למפוזר, מלוכלך וקרוע.
היא הגיעה לקרחת יער.
היה בו מעגל אבנים מוזר אבל היא הייתה כל כך עייפה...
היא ניסתה להסדיר את נשימתה אך סוסה החל שוב לביכנס להיסטריהוהפיל אותה. היא לא הספיקה להזדעק והסוס כבר נעלם בדהרה במעמקי היער.
היא קמה במיהרות ולפתע שמעה את סוסה צוהל בכאב- צהלה אחרונה של מוות.
היא שלפה את חרבה בבהלה- היה נדמה לה ששמעה נהמות.
לבה פעם חזק, חזק מידי, משהו הרג את הסוס זה היה ברור... והוא התקרב לכאן!
\"רומית ארורה!!!\" נשמעה שאגה.
רוונה צרחה באימה והפילה את חרבה- זה היה דוב ענקי בגובה ששה מטרים!
זה כבר היה יותר מידי...
הרבה יותר מידי.
חזור לדף הפן-פיקשן
|
