פן פיקשן
מחנה קיץ - חלק ג'אדם רימון
28/04/2004 21:33 "ראית איך מקגונגל התנהגה?” שאל הארי בתדהמה את דראקו, שהגיע מספר דקות אחר-כך, “אם לא הייתי יודע שזה בלתי אפשרי, הייתי נשבע שזאת מולי וויזלי!” דראקו הביט בו וקמט את מצחו. אחר חייך בזדוניות ואמר: “אין לי מושג למה מקגונגל מתנהגת ככה, אבל אם זאת ההתנהגות הרגילה של מולי וויזלי, אין פלא שככה יצאו הבנים שלה!” הארי הסתובב אליו בבת-אחת ושלף את השרביט שלו במהירות הבזק, וכהרף-עין קצה השרביט היה מוצמד לתחתית סנטרו של דראקו. פניו של דראקו נמתחו בבהלה. “יש לך מזל עכשיו שאני נחמד איתך היום, אבל אם אתה רוצה שזה ימשיך ככה, אף-פעם, אבל אף-פעם, אל תגיד משהו רע על חברים שלי!” צעק לעברו הארי, עיניו בורקות ונראות כיורות ברקים. גבותיו ירדו קדימה וכמעט שנפגשו מעל האף. הוא נשם מספר נשימות, ואחר החזיר את גבותיו למקומותיהן המקוריים והשיב את שרביטו לכיסו. “טוב. עכשיו אנחנו צריכים למצוא מקום לשון, עוד מעט ירד הלילה ואין לנו מה לעשות במשך הזמן הזה.”
אחרי חיפושים ממושכים, נראה היה לדראקו שאין מקום טוב יותר לשון בו מאשר על הכורסאות ליד הכניסה לבית סלית'רין. אבל כשפנה אל הארי להגיד לו את המסקנה הוא בחן אותו שוב והבין שאם ייתפסו יחד ליד סלית'רין, כל חבריו יקראו לו בוגד. גם אם ייתפסו ליד כל בית אחר, התוצאה תהיה דומה. דראקו הביט בהארי במבט חסר אונים, אך לפני שהספיק להוציא הגה, אמר לו הארי: “אני חושב שמצאתי מקום, בוא איתי...”. הם טפסו במעלה מדרגות מפותלות הלכו במסדרונות רבים שדראקו לא הצליח לספור. לבסוף, בקומה השביעית, הם נצבו מול קיר. הארי בחן אותו זמן ממושך, כמו מחפש דבר מה, ואז שב ללכת לאורך המסדרון כשהוא אומר לדראקו לחשוב על חדר השינה שהיה רוצה. דראקו דמיין, מיטה גדולה ורכה שעליה מונחות כריות נוחות ונעימות למגע. הוא דמיין ארונית קטנה, שעומדת ליד מטתו הדמיוניות ובה ספרים ונר קריאה אחד. כשהם הגיעו לקצה המסדרון הארי חזר על עקבותיו והלך את כל הדרך, כשדראקו אחריו, חזרה לאותו קיר. הפעם, בדיוק היכן שהארי עמד קודם ובחן את הקיר, הופיעה דלת קטנה עם ידית עגלגלה. הם נכנסו לחדר. בצדו האחד של החדר עמדה מיטת החלומות של דראקו, בדיוק כפי שדמיין אותה. בצד השני עמדה מיטה קטנה יותר עם מזרון קשה יותר, וכרית אחת נוחה להניח עליה את הראש. היה על ידו שולחן קטן, עליו שני ספרים וכלוב צפורים שדלתו פתוחה עליהם, מחכה להדוויג התנשמת. העייפות כבר הכבידה עליהם מאד ולכן תוך מספר שניות הם היו במיטותיהם.... הם כיבו את הנרות שהאירו את החדר בשלל גווני זהוב וכתום ונרדמו מיד.
בבוקר נשמעה נקישה חרישית על הדלת. הארי התעורר מיד, אך דראקו עוד ישן כמו בול עץ... בשקט הוא הלך אל הדלת ושאל בלחש: “מי זה?”. “אדונילי! מצטער להפריע לאדון נחמד! דובי רוצה להכנס!” ענה קול קטן מצדה השני של הדלת. הארי פתח בשמחה את הדלת, וגמדון בית קטן זינק אל החדר בקפיצה אדירה ונחת ישר על המיטה של הארי. הוא פתח את פיו המחייך לומר דבר מה, אך מיד כיסה את פיו בידו, והצביע בפחד על דראקו הישן. “מה אדון רשע עושה בחדר של אדונילי טוב?!” הוא שאל מאחורי ידיו בלחש צווחני. “זה בסדר דובי.” ענה לו הארי בשקט "דראקו רב עם אבא שלו, והוא נחמד בינתיים.” הארי חייך חיוך מעודד אל דובי אך הלה עוד הביט בחשדנות בנער הבלונדיני ששכב במיטה הקטיפטית. “אדון רב עוצמה דמבלדור שלח את דובי לדבר עם אדונילי הארי פוטר. הוא מבקש ממך לשמור על סודיות ולא לצאת מהחדר אלא לצרכים דחופים מאד, כמו שאדון אמר. הוא מינה אותי לשרותך.” אמר דובי בחיוך רחב. “אתה צריך משהו?”. הארי חשב. הוא לא צריך שום דבר בינתיים. אבל אז הרים את מבטו ואמר: “אתה יכול לקרוא לאנה סגלוביץ'? היא בקבוצה של סיביל טרלוני.” עיניו של דובי אורו: “דובי ישמח מאד לעזור לאדונילי! הוא כבר חוזר!” הוא זינק מהמיטה ויצא בריצה מהחדר, בדיוק כשדראקו התעורר.
"נדמה היה לי ששמעתי את גמדון הבית לשעבר שלנו.” מלמל דראקו, “מסכן, אבא שלי התעלל בו כל הזמן, ואני עמדתי בצד ושתקתי. לפעמים גם עזרתי לו....” הוא התנער, ופנה להביט בהארי. “טוב, אז מה אנחנו עושים?” שאל את הארי. “דמבלדור שלח את דובי בתור שליח, ובקש מאתנו להשאר בחדר. הוא מינה את דובי כדי שימלא את צרכינו, כדי שהצורך לצאת יהיה מועט כלל האפשר.” אמר לו הארי. את הבוקר הם בילו באימון בוקר בדו קרב לחשים. בדרך כלל ידו של הארי היתה על העליונה, אך בכשפים מסוימים, כגון קסמי ערפל ואפלה, דראקו הצליח להכניע את הארי. הם בדיוק התיישבו לנוח ולהחליט כיצד יבלו את שאר היום, כשהנקישה העדינהמהבוקר נשמעה שוב מהדלת. “דובי חזר.” אמר הארי לדראקו.
בפתח עמדה אנה, מסורקת ולבושה באופן חגיגי מאד, מגופה נודף ריח בשמים עדין. דובי הוביל אותה אל תוך החדר ונעצר כשראה את דראקו, אך ניסה להתעלם ממבטו. “אנה!” חייך הארי. אנה הביטה סביב ובחנה את החדר. “חדר יפה עשיתם לכם!” אמרה אנה בחמלה. “קראת לי, הארי?” היא שאלה. הארי הציג אותה בפני דראקו ואת דראקו בפניה, ואחר ההיכרות החפוזה הזו ולאחר שחקר אותה למהלך היום הוא קבע איתה שתבוא בכל יום בשעות הצהריים אל החדר, תספר חוויות. בכל יוםתנסה לדבר עם סנייפ ומקגונגל, לגבי זהותם האמיתית. הארי היה בטוח שמקגונגל וסנייפ אינם הם עצמם, ורצה לברר מה קורה מסביב. לא היו לו תוכניות אחרות וזה הרעיון המעניין ביותר שיכל לחשוב עליו כדי להעביר את הזמן. אז הוא כלל לא שיער שהרעיון הזה עשוי להביא עליו אירועים רעים מאד, או, מצד שני, גם אירועים מדהימים וטובים מאד...
חזור לדף הפן-פיקשן
|
