פן פיקשן
הצרות של דאדלי - ו'עדי_דבש
01/08/2006 19:15 השמש עדיין לא זרחה. עלטה כבדה שררה בחוץ, וכוכבים נצצו בשמים. הארי התרומם ממיטתו וניגש לחלון. הוא הביט למטה על המכוניות החונות, על העצים המטופחים והגינות הפורחות, שנראו מעט שחורות בגלל החשכה. קולו של צרצר מעצבן נשמע ממרחק והארי שקע במחשבות. לפתע משהו זז שם למטה. הארי אימץ את עיניו. צל שחור חצה במהירות את הגינה של הדרסלים. זה נראה כמו בעל חיים לפי הצורה, אבל הוא היה הרבה יותר גדול מכלב, הרבה יותר גדול אפילו מסוס. הארי התבונן בריכוז. הצל השחור נראה כאילו הוא דוהר, ופתאום, כשהגיע אל קצה הגינה הוא נעלם, כאילו התפוגג באוויר. הארי ניער את ראשו. בטח סתם אשליה אופטית או משהו כזה. הוא התיישב בקצה מיטתו ובחן בעיון חיפושית שהתרוצצה בין הסדקים שבמרצפות. הצלקת על מצחו עיקצצה באופן מטריד. לחש העידוד שמודי הטיל עליו כבר התחיל להתפוגג, והארי התחיל להרגיש מרוגז. לדעתו גם שבוע וחצי מספיקים בהחלט כדי לחוש שבעצם ביתו הוא ביתם של הדרסלים, והם לא באמת מצפים שהוא יישאר כאן ויבלה בנעימים אחרי שהדוד ורנון היכה אותו, נכון? הוא נשכב במיטה וחזר לבהות בתקרה בדיכאון. אור חיוור כבר התחיל להסתנן מבעד לחלון. משהו גדול ושחור עף בחוץ לכיוון החלון ולרגע הארי לא הבין מה זה. אחרי דקה הוא קם במהירות ופתח את הזגוגית. ינשוף זהוב ובלתי מוכר טס פנימה באוושה קלה. לרגע חשב הארי שזהו ינשוף מבית הספר עם תוצאות הבגרויות שלו ובטנו התהפכה, אבל אז הוא נזכר שהתוצאות אמורות להישלח אליו רק באמצע החופש. הוא הסיר את המכתב מרגלו של הינשוף והתבונן במעטפה. זה היה מכתב מרון, חברו הטוב. הינשוף נשאר לעמוד על שולחנו. הוא בוודאי ציפה לתשובה. הארי פתח את המעטפה ומן המכתב ניבט אליו כתב ידו המקושקש של רון:
שלום הארי!
מה שלומך? אצלנו הכל בסדר. לפני יומיים הביאו אותי ואת הרמיוני שוב למפקדה. אתה בטח מבין למה
אני לא יכול לכתוב כאן הרבה ובפירוט. דמבלדור רוצה שנמשיך לשמור על סודיות למרות שמשרד
הקסמים כבר לצידנו. ראינו את דמבלדור רק פעם אחת, אבל הוא אמר לנו שגם אתה תצטרף אלינו
בקרוב! אנחנו מקווים שאתה לא כועס כמו שנה שעברה. הרמיוני כמעט יוצאת מדעתה מרוב דאגה, היא
אומרת ששוב תעשה משהו טיפשי אם ישאירו אותך תקוע כאן-"
הארי שוב התרגז מעט, אבל אז הוא נזכר איך שצעק על רון והרמיוני בקיץ שעבר והתבייש בעצמו. רון והרמיוני לא ידעו שום דבר על הנבואה, הם לא ידעו שהוא כבר מבין למה הוא צריך לחזור לכאן כל שנה, למרות שזה לא מוצא חן בעיניו, וליבו נצבט. בטח הם חשבו שהוא עלול להתפרץ עליהם שוב כשיבוא.
"- כשתבוא נספר לך הכל, ויש די הרבה לספר. שמענו שפאדג' רוצה לדבר איתך, האו?זנ?יע?זר של פרד
וג'ורג' שימושיים מאוד, והם כבר גילו דרך איך להתגבר על לחש החסינות שאמא מטילה על דלת
המטבח. הם בנו מין חץ כזה שאם יורים אותו על דלת המטבח הוא מסוגל לפגוע בה בלי לסטות, ואז הוא
עושה בה חור שהאו?זנ?יע?זר זוחלים דרכו. החנות שלהם מצליחה מאוד. הם כבר הרוויחו 287 אוניות!
נראה לי שאמא כבר לא כועסת, כי ם עוזרים לאמא ואבא, כאילו הם שותפים בפרנסת הבית. הם כל הזמן
אומרים שהיא סלחה להם רק כי היא ראתה שהחנות מניבה כספים. אמא כמעט ולא צועקת עליהם יותר
למרות שהטריקים שלהם מפוזרים בכל הבית ואתה יודע איך היא שונאת את זה. אבל היא מצאה לחש
מגניב באחד הספרים של לוקהרט, ועכשיו היא פשוט אוספת אותם במין בועות סבון גדולות כאלה בכל
פעם שהיא רואה אחד מהטריקים שלהם. הם עדיין לא גילו לאמא שאתה נתת להם את כספי הטורניר
שלך כדי לפתוח את החנות למרות שאני לא מבין איך הם מצליחים להסתיר את זה מפניה. מדברים עליך
די הרבה בישיבות, לפחות ביומיים האחרונים – אנחנו כל הזמן מנסים לברר למה אבל הם מדברים במין
סוג של צופן שלא הצלחנו לפענח, אנחנו חושדים שאמא הזהירה אותם בקשר לאו?זנ?יע?זר. המון אנשים
נכנסים ויוצאים פה ואנחנו חושדים שמתבשלת כאן איזה תוכנית. מקווה ששאר החופש שלך יעבור בכיף
עד שתבוא לכאן.
ביי, רון
נ.ב. הרמיוני מוסרת לך ד"ש
חזור לדף הפן-פיקשן
|
