פן פיקשן
הצרות של דאדלי - ז'עדי_דבש
01/08/2006 19:16 הארי קיפל את המכתב בכבדות. אומנם הוא שמח שלפחות הבטיחו לו שהוא לא יישאר כאן עד סוף הקיץ, אבל הוא לא היה יכול לסבול עוד שבועיים אצל הדרסלים. השמש כבר עלתה מזמן והבטן של הארי השמיעה כמה קרקורים נזעמים. הארי נזכר שהוא לא אכל כלום מאז שלשום בערב מכיוון שכל יום האתמול הוא שכב מחוסר הכרה, ולכן הוא ירד למטבח כדי לאכול ארוחת בוקר. הדודה פטוניה הייתה במטבח, מטגנת משהו במחבת. היא הטיחה בכוח את הכלים על השולחן והארי היה יכול לראות בבירור שהיא מרוגזת על משהו. הוא התיישב בשקט ליד השולחן מתוך מחשבה שזה לא יהיה רעיון חכם להרגיז אותה כל כך מוקדם בבוקר כשהיא כבר מראה סימנים מאוד ברורים של עצבנות.
"תאכל מהר!" היא פלטה ברוגז וזרקה על השולחן את המזלג שלו בקול רעש גדול. אותו גורל ציפה גם לכוס המים ולפרוסת הלחם שלו שמיד נפלו על הריצפה. כוס המים התנפצה לרסיסים בקול מצלצל כשברקע נשמעות צעקותיה של הדודה פטוניה שהתחילה לטאטא בכעס את השברים ולנגב את המים שנשפכו על הריצפה תוך השמעת מספר מלמולים בלתי ברורים. הארי בדיוק התחיל לאכול את הפרוסה השנייה שדודה פטוניה הגישה לו כשהדוד ורנון ירד במדרגות לכיוון המטבח, ובעקבותיו, קופץ בעצבנות מסיבה בלתי ברורה, דאדלי. הוא שלח מבטים מבוהלים לכל עבר ונצמד לקיר ככל יכולתו. ברגע שהדודה פטוניה ראתה את הדוד ורנון נכנס למטבח היא הפילה את צלחת הבייקון שהחזיקה בידה בקול קרקוש קולני על הריצפה שהתמלאה מיד רסיסים מעורבים בחתיכות בייקון. בתגובה כמעט מיידית הדודה פטוניה החלה לבכות, בכי שהלך והפך ליבבות של פחד. הדוד ורנון שלח בה מבט נזעם לפני שהתיישב גם הוא ליד השולחן, מחכה לבייקון הנוסף שהדודה פטוניה הכינה. בינתיים התיישב גם דאדלי על הכיסא הרביעי הקרוב לקיר, שנאנק תחת כובד משקלו. הוא התכווץ בפחד על המושב וניסה לצמצם כמה שיותר את השטח שתפס, לא שזה הצליח לו במיוחד.
שלושת הדרסלים היו עסוקים בלעיסת הבייקון שלהם והארי כמעט גמר לאכול את הפרוסה שלו כשהם שמעו את צעדיו של הדוור ליד הדלת שלהם, וקולם של כמה מכתבים שנופלים ופוגעים בריצפה. באופן משונה ביותר נראה היה שצליל זה השפיע על הדרסלים בצורה מפחידה ממש. דאדלי נפל מהכיסא שלו בחבטה, הדודה פטוניה הצמידה אל פיה את כפות ידיה בצווחה חנוקה, והביטה בעיניים מבוהלות בדוד ורנון, שקם כל כך מהר מכיסאו עד שכמעט הפיל אותו.
"אוי, ורנון! מה נעשה אם - " התחילה הדודה פטוניה, אבל הדוד ורנון קטע אותה.
"זה לא יקרה!" הוא אמר בקול כועס ופנה לכיוון המסדרון בפנים חמוצים "הם לא יכולים לעשות את זה, זה לא יקרה!" הוא חזר שנית. הדודה פטוניה נראתה עכשיו כל כך מבוהלת עד שלא יכלה עוד לדבר. דאדלי קם בכבדות מן הריצפה והתיישב שנית בכיסא. כמה שניות חלפו בדממה עד שהדוד ורנון חזר ובידו המכתבים. הוא פרש אותם על השולחן בידיים רועדות. שלושת הדרסלים רכנו כדי להתבונן במעטפות, והארי, שסקרנותו החלה להתעורר, הסתובב מעבר לשולחן כדי להציץ בדואר מאחורי גבם. היו שם כמה חשבונות, דו"ח מס אחד, מכתב מחברת המקדחות של הדוד ורנון, ועוד מעטפה אחת שכמוה הארי לא עוד לא ראה אף פעם. נשימותיה של הדודה פטוניה הלכו והתחזקו עד שנראה היה שהיא עומדת להיחנק.
"אני בטוח שהם ישאירו אותו, הם לא יכולים לעשות את זה, אסור להם- " הדוד ורנון פלט בקול מוזר, והארי, שכבר ממש החל להסתקרן, חשב ששמע שמץ של תחינה בקולו. מאחוריהם דאדלי היה על סף התקף לב. הדוד ורנון הרים את המעטפה בהיסוס, ואז קרע אותה באחת. הוא שלף את המכתב, פתח אותו, והחל לקרוא. מאחוריו הדודה פטוניה ודאדלי קראו מרחוק, אם כי אצל דאדלי פעולת הקריאה הייתה כרוכה בהרבה מאמץ, ומאחוריהם התנדנד הארי על רגל אחת כמה שיותר קרוב בלי להתגלות, וניסה לקרוא את האותיות הקטנות והצפופות. לבסוף הוא ויתר על הניסיון, והתיישב בצד על הכיסא שלו, מעמיד פנים שהוא אוכל, ומחכה שהדרסלים יגמרו לקרוא. אחרי שהדוד ורנון קרא את המכתב לפחות ארבע פעמים, הוא הניח אותו על השולחן בכבדות, החוויר כמו דף ואז האדים כמו צנון באופן שהעיד בבירור שמה שקרא עכשיו לא מוצא חן בעיניו. מאחוריו השמיעה הדודה פטוניה קולות השתנקות.
"אוי, ורנון, הצילו! מה נעשה, ורנון? " אבל הדוד ורנון לא היה מסוגל לדבר. הוא קם והסתובב בחדר הלוך וחזור כאחוז דיבוק, זונח את המכתב על השולחן ונותן להארי הזדמנות לקרוא אותו. הארי נעמד ליד השולחן במין זווית טבעית שכזו ופזל את המכתב. הוא נשלח מסמלטינגס, בית הספר של דאדלי. הדוד ורנון למד בו כשהוא היה נער, ולכן הוא היה בטוח שאין דבר נבון יותר לעשות מאשר לשלוח גם את דאדלי לשם. כפי הנראה שלחו את המכתב המנהל של דאדלי ואחות בית הספר. היה כתוב שם כך:
לכבוד אדון וגברת דרסלי,
דרך פריווט מספר ארבע,
ווינגינג תחתית
סארי
בעקבות הדיון שהתקיים במועצת בית הספר כדי להכריע בשאלת המשך לימודיו של הנער דאדלי בבית
הספר סמלטינגס הוחלט לסלקו מן הלימודים בגין העברות הבאות:
• התנהגות בלתי הולמת והתעללות בילדים קטנים ממנו, תוך התעלמות בוטה מהוראות המורים והפרת חוקי בית הספר
• ציוניו הגרועים העוברים את סף המינימום הדרוש להמשך הלימודים ועליה לשנה הבאה
• תיק פלילי בבית הספר ועבירות משמעת רבות
• מידע פלילי שהגיע אלינו ולפיו דאדלי עובר עבירות גם מחוץ לכותלי בית הספר, אשר יש עליהן עונש על פי חוק
• הדחת חבריו ללימודים וגרימה לביצוע מעשים מגונים על ידם, בניגוד לרצון הוריהם ובלא ידיעתם.
מכיוון שדאדלי מהווה דור שני בבית ספרנו אנו מעונינים לתת לו הזדמנות נוספת. באם הנכם רוצים
שבנכם ימשיך ללמוד בבית ספרנו הנכם יכולים לרושמו לבחינות קבלה מחודשות. אם בנכם יצליח
להתקבל מחדש הוא יוכל להמשיך ללמוד בסמלטינגס על תנאי למשך כשנה. אם יצליח במשך שנה
להימנע מהסתבכות עם המשטרה ומרישום בתיקו הפלילי בבית הספר הוא יוכל להמשיך וללמוד כרגיל.
כמו כן, בהמלצת אחות בית הספר, עליו להקפיד יותר על כללי תזונה נכונים.
בברכה,
ויל ווילסון, מנהל בית הספר
מגי אברסון, אחות בית הספר
חיוך קטן עלה בזווית פיו של הארי. אומנם לקח להם הרבה זמן, אבל בסוף גם בבית הספר של דאדלי הבינו מה הוא באמת. הוא התקרב מעט לשולחן. הדוד ורנון הביט בהארי בחשדנות. הארי מיהר להסוות את החיוך שלו מאחורי שיעול קולני ומזויף, והתרחק בזריזות מן השולחן. הוא לא רצה שהדרסלים יחשבו שקרא את המכתב שקיבל דאדלי מסמלטינגס. יבבות קטנות נשמעו מכיוון הספה שבסלון. הדודה פטוניה ישבה שם, מליטה את פניה בידיה ופולטת תוך כדי בכי כמה משפטים רצוצים וקטועים שהיו ברורים מספיק כדי להבהיר להארי שהיא בטוחה שסוף העולם הגיע. הוא פינה במהירות את הארוחה הדלה שלו מן השולחן והתרחק מן המקום לכיוון החדר שלו. הוא ידע שבמצב כזה הדרסלים בוודאי ינצלו כל סיבה להציק לו. הוא כבר התחיל לעלות במדרגות כששינה את דעתו וירד בחזרה כדי להביא כמה ירקות להדוויג. הוא נכנס למטבח מנסה לא להבליט את עצמו ולתת לדרסלים סיבה להוציא עליו את כעסם, אבל לא נראה שהדרסלים בכלל שמים לב אליו. הדוד ורנון התהלך בעצבנות בסלון, פולט גידופים על המנהלים של דאדלי שלא מבינים איזה גאון הם מחזיקים בידיים. הדודה פטוניה בכתה רק יותר ויותר חזק ודאדלי ישב קפוא בפינה, לא מגיב, ונראה כאילו הוא לא מודע למתרחש סביבו. הארי מיהר לתת להדוויג את הירקות והלחם, כשהוא עולה במדרגות שלוש שלוש. פתאום הוא היה להוט לראות מה הולך לקרות עכשיו. כשירד למטה בחזרה הוא מצא את הדרסלים באותה תנוחה. הוא כבר התכוון לצאת מן הסלון כשלפתע הדוד ורנון פתאום דיבר.
"באיזה תאריך הם בכלל, המבחני קבלה האלה של דאדלי?" הוא שאל בקול מוזר.
הדודה פטוניה התרוממה לפתע מהתנוחה הכפופה שהייתה בה ומיהרה אל השולחן, עוקפת את הארי כאילו היה עמוד לתליית כובעים. היא תפסה את המכתב בידיים רועדות, ופרסה דף נייר מקופל שנסתר מעיניהם קודם לכן. היו בו הוראות כיצד ומתי עליהם לגשת אל מבחני הקבלה ואיך עליהם לרשום את דאדלי שנית לבית הספר. הדודה פטוניה הקריאה את הכתוב בקול רם, כך שגם הארי יכול היה לשמוע.
"...יש לוודא אצל אחראי ההרשמה רובין מק'קול שרשם את בנכם ברשימות המחודשות" סיימה הדודה פטוניה את הקראת המכתב "לא, רגע! יש כאן הערה מטעם בית הספר – אנו ממליצים לבנכם ללמוד היטב לקראת הבחינות, או לשכור מורה פרטי כדי שיעזור לו להשלים את החומר שחסר לו – זה מה שאנחנו הולכים לעשות, ורנון!" קראה הדודה פטוניה בהתרגשות "אנחנו נשכור לדאדלי מורה פרטי כדי שיעבור את הבחינות!" מרוב התרגשות היא לא יכלה לדבר.
הדוד ורנון נראה כאילו מישהו הדליק אותו פתאום בגפרור. הוא רץ כאחוז טירוף אל המטבח והביא משם את ספר הטלפונים של הרשות המקומית והסביבה. הוא פתח אותו במהירות על השולחן והוא והדודה פטוניה רכנו כדי לקרוא את הכתוביות הקטנות. הדוד ורנון דפדף במהירות שיא בדפי הספר, עד שמצא מה שחיפש. עמוד עם מספרי הטלפון של העזרה הקהילתית. הוא העביר את אצבעו על השורות הצפופות עד שנעצר על קבוצת שמות של מורים פרטיים.
את שאר היום העבירו הוא והדודה פטוניה בטלפונים בהולים לכל מורה פרטי ששמעו עליו. הארי שכב במיטתו מעלעל בדפיו של אחד מספרי הלימוד הישנים שלו, אבל בלי להתרכז. הוא חשב על מה שראה הבוקר. מורים פרטיים בדרך פריווט יהיו בהחלט חידוש, כי הדרסלים תמיד אמרו שדאדלי הוא ילד מושלם ואינו זקוק לשום עזרה. כשהם שוכרים מורה פרטי זה כאילו הם מודים שהוא לא מצטיין בלימודים, דבר שהדרסלים נאבקו למנוע כבר חמש שנים.
חזור לדף הפן-פיקשן
|
